אלגוריתם לכל ילד

ד"ר קירה רדינסקי לא קיבלה זימון לקורס התוכנה שעליו חלמה ביחידה 8200. "חיפשתי בכל דרך, בכל פורום, מי יוכל לעזור לי", היא נזכרת. "בסוף מצאתי מישהו שהעביר את קורות החיים שלי, עברתי מבחנים טכניים ראשוניים, והגעתי למעמד המלחיץ של ראיון פנים מול פנים".

רדינסקי החלה באותה תקופה את לימודיה בטכניון, וכשנשאלה שאלות מתמטיות, השיבה עליהן בקלות. אלא שאז, שלף אחד המראיינים דף עם קוד בשפת C++ שרדינסקי כלל לא הכירה מלימודיה בתיכון נשר. "הם חיפשו לקורס אנשים עם שלוש שנות ניסיון בפיתוח תוכנה. למי יש ניסיון כזה בגיל 18? אז גם התברר לי שיש מקומות שבהם לומדים 15 יחידות מחשבים לבגרות, או תלמידים שעובדים בחברות הסטארט־אפ של הוריהם מגיל צעיר. אבל לי לא היו את האפשרויות האלה בפרבר שבו גרתי".

לרדינסקי לא היתה ברירה. היא הודתה בבושת פנים בפני סוללת המראיינים כי אינה יודעת את שפת התכנות המדוברת. כשהמראיין התחיל להתלחשש עם שאר הבוחנים בשולחן, הבינה רדינסקי שהיא כנראה עוד אחת מ־300 הנבחנים שרואיינו באותו יום, ולא עומדת בקריטריונים. אבל אז, היא החליטה לנסות להשתמש בחוצפה הישראלית.

"הבנתי שאין לי מה להפסיד, הוא כבר אמר לי לא. אז אמרתי לו, 'נכון, אני לא יודעת C++, אבל תן לי ספר, ותן לי שעתיים ואני אדע לענות לך על כל מה שתרצה'. הוא הסתכל עלי והתחיל לצחוק. ואז, כשהוא קלט שאני רצינית, הוא נרגע ואמר לי - 'את יודעת מה, במקרה יש לי פה אפילו את הספר, ונשארו לי עוד שלוש שעות של ראיונות. את יכולה להיות האחרונה'". 

בחיוך גדול רדינסקי עזבה את החדר, והתקשרה לבן זוגה דאז ובעלה כיום, שגיא. במשך שלוש שעות הם למדו יחד, הוא מכווין לנקודה הרלוונטית בספר, והיא קוראת. כשנקראה לחדר הראיונות פעם נוספת, החל המראיין בשאלות על אודות השפה שזה עתה למדה. "על הראשונות עניתי בקלות, אבל כשהוא נכנס לדקויות זה כבר היה סינית. אבל למרות זאת, בסוף הראיון הוא אמר לי, 'את יודעת מה? התקבלת'". 

האירוע הזה היה רק ספתח לסטירה המצלצלת שקיבלה רדינסקי במבחן הפתיחה ביום הראשון של הקורס היוקרתי במסלול גאמ"א. עת פורסמו הציונים בלוח המודעות, חיפשה את עצמה רדינסקי באמצע הטבלה, ולאחר מכן בראשה. כשלא איתרה את תעודת הזהות שלה, עברה לחפש בתחתית הטבלה, אך לא מצאה דבר.

רק כשהביטה מקרוב יותר, גילתה לאכזבתה כי סיימה במקום האחרון. "קיבלתי את הציון הנמוך ביותר מבין כל 23 הקורסיסטים. חזרתי הביתה ואמרתי לשגיא שאם היה לי רקע דומה ליתר האנשים בקורס, הייתי יכולה להתחרות. ואז הוא אמר לי משהו שמלווה אותי עד היום: 'תחשבי על החיים כפונקציה, לכל אחד מאיתנו נקודת התחלה בחיים, אבל מה שחשוב זה השיפוע. ואני מאמין בך, ויש לך שיפוע מעולה, רק תני לזה זמן והזדמנות'". 

למידה מותאמת אישית. תלמידים בכיתת העתיד // צילום: גטי אימג'ס

רדינסקי הבינה שהפער ביחס ליתר הקורסיסטים כל כך גדול, והסיקה שהתחרות האמיתית תהיה מול עצמה. לאחר שלושה חודשים שבהם למדה בכל זמן אפשרי, תוך שהיא נחושה להדביק את הפער, סיימה רדינסקי בחמישייה המובילה ואפילו זכתה להתקבל לתפקיד יוקרתי שאליו נשלחו רק שניים ממסיימי הקורס.

לימים, לאחר שהצוות שעימו שירתה זכה בפרס ביטחון ישראל, שאלה את מפקדיה מדוע בחרו דווקא בה, זו עם הציונים הטובים אך לא הגבוהים ביותר. על כך נענתה כי האיתור נערך סביב חייל שיודע קושי אמיתי מהו, ודווקא ממנו - להצליח. "אם יש משהו שהייתי רוצה להעביר לעוד ילדים, זה את החוויה הראשונית שחוויתי בגיל 18, התמודדות עם כישלון והתפתחות ממנו", היא אומרת.

חינוך דיפרנציאלי

האימפקט שהותירו לימודיה בתיכון ותהליך הקבלה המאתגר ל־8200 הובילו את רדינסקי לעסוק, בין השאר, בתחום החינוך. בשנתיים האחרונות היא משמשת יועצת וחברת דירקטוריון בתחרות ה־P.I.E Challenge, אתגר הפרסונליזציה בחינוך, יוזמה חדשה וראשונה בישראל, פרי יוזמה של קרן טראמפ לחינוך ועמותת בוגרי 8200 ובשיתוף משרד החינוך, שמטרתה להוביל מהפכה לחינוך מותאם אישית בישראל.

התחרות נפתחה באמצע 2017, ובמסגרתה כל קבוצה הציעה רעיון או אב־טיפוס להטמעת שיטת הפרסונליזציה בלימוד המתמטיקה בתיכונים ברמת 5 יח"ל. לאחר מכן נבחרו שבע הקבוצות שהציעו את הרעיונות המוצלחים ביותר. סכום הכסף שאפשר ל־P.I.E Challenge לצאת לדרך גויס על ידי קרן טראמפ. עמותת הבוגרים של 8200 לקחה חסות ארגונית על הפרויקט ומשרד החינוך נרתם כשותף, תמך במימון הפיילוטים בבתי הספר ובהמשך בפעילות הסטארט־אפים.

הקבוצה המנצחת, "טיילור אד", זכתה בפרס של מיליון שקלים, ותטמיע את הפתרון שלה בעשרות בתי ספר בפריפריה. מדובר בפלטפורמה למורה, אשר מאפשרת הפיכת כל שיעור בכיתה לשיעור דיפרנציאלי אשר מותאם לצורכי התלמידים השונים בכיתה, תוך התאמת אסטרטגיות הוראה ותכנים מבוססי מחקר. 

בעקבות הצלחת האתגר, שנוהל על ידי ענבל חמיידס, החליט משרד החינוך להרחיב את האתגר ל־100 בתי ספר. 30 מהם יטמיעו את הפתרון של "טיילור אד", ו־70 נוספים יוכלו לבחור אחד מתוך שבעת הסטארט־אפים שהגיעו לשלב הגמר, ובהם "טיילור אד". 

על התפר, בדרך לשיא

"אני לא מכירה הרבה מיזמים שהחליטו לשנות דרסטית מבחינה טכנולוגית את מערכת החינוך. הקבוצות השתמשו בטכניקות בינה מלאכותית כדי ללמוד ולשפר את אופן הלמידה", מסבירה רדינסקי. 

באופן יחסי לאומת הסטארט־אפ, נראה שאנחנו משתרכים מאחור ביחס למדינות אחרות.

"אנחנו בהתחלה של זה עכשיו, ויותר מזה, במדינת ישראל אנחנו יודעים לאן התקציבים שלנו הולכים. כואב לי על תקציבי הבריאות והחינוך. לצערי, החדשנות שאנחנו רואים בהיי־טק לא חודרת בצורה מספיק מהירה לעוד תחומים, וזה לא שאנחנו לא רוצים - פשוט צריך להחליט שזו העדיפות מספר אחת שלנו במדינה. אם נרצה להמשיך להיות מדינה מובילה, חייבים לשמר את זה. יש לשאוף לשלמות יותר גדולה בעיקר בחינוך, כי לדעתי זה הערך הכי בסיסי בתרבות שלנו.

"נפגשתי עם אחת מהשגרירות של המדינות הסלאביות, שסיפרה שהיא מעריצה את הפעילות שלנו. היא אומרת 'אצלנו יש אגם יפה, אז למה לשנות?' הסיכון בלשנות הוא גבוה מדי. כאן אין לנו את הפריבילגיה לא להיות חדשנים. אם לא נשתנה כל הזמן, לא נשרוד. אני באמת מאמינה בזה. עניין החינוך כל כך חשוב לי, שתמיד נהיה בקדמה. אין לנו אופציה אחרת". 

מצד שני, ההצלחה הטכנולוגית שלנו היא פרי של מערכת החינוך המסורתית. את בעצמך גדלת בה.

"יש לה יתרונות וחסרונות, אני פשוט חושבת שהיא לא מתאימה למה שיהיה בעוד 10 או 20 שנה. לצערי, הרבה אנשים בתחום שלי עוזבים לחו"ל, ולאחר מכן קשה לחזור לאקדמיה בארץ. אני רוצה לפתוח יותר הזדמנויות לאנשים. יש כל מיני אוכלוסיות שאנחנו צריכים להשוות לאוכלוסיות אחרות, וגם אולי ליצור דרכי חינוך שונות כדי שהם יהיו ההיי־טק הבא. את הפיילוט האחרון יש בעיניי להרחיב, ואין סיבה לא להפעיל את זה בלימודים מדעיים אחרים או לימודים הומניים".

בשלב מסוים מי שמצטיין במתמטיקה לא יצטרך להיבחן בספרות או במקצועות אחרים כי המערכת זיהתה שעליו להשקיע דווקא בתחום זה?

"אני חושבת שמי שמצטיין, צריך להצטיין בכל. אנשים ורסטיליים ששואפים למצוינות יצליחו, לא משנה מה הם יעשו. יש נטייה טבעית של אנשים, כן, אבל אני חושבת שאנשים שאני מכירה ומאוד הצליחו - היה להם את הדרייב הפנימי.

"מעבר לכך, אני חושבת שהשילובים הם חשובים. לרוב, דווקא במקצועות האינטרדיסציפלינריים באוניברסיטה אנחנו רואים את פריצות הדרך. מישהו היה כל כך שאפתני שהוא לא לקח תחום אחד, אלא שניים, וחי על התפר ומשם הגיע לפריצות דרך. מתמטיקאי או ביולוג שאין להם רקע להיסטוריה, למשל, ללא יכולת ביקורתית לקריאה, אלה עשויים להיות אנשים שהם רובוטים, ואז באמת ניכשל".

העתיד בכף ידה

רדינסקי, אמא לשניים, בת 33 בסך הכל, נשואה לשגיא, יזם היי־טק מצליח אף הוא, ובעלת חגורה שחורה בקראטה. היא עלתה לארץ מקייב בגיל 4, גדלה בנשר וכיום מתגוררת בזכרון יעקב. בשנים 2009-2012 עבדה במחלקת המחקר במיקרוסופט, שם פיתחה מערכת ביג דאטה המזהה תבניות של אירועים היסטוריים ועל סמך כך חוזה מגמות עתידיות. בין השאר, גילתה המערכת קשר בין תקופת בצורת להתפרצות מגיפת הכולרה.

בשנת 2013 היא נבחרה לרשימת הממציאים המבטיחים בעולם של מגזין הטכנולוגיה "MIT". שלוש שנים לאחר מכן רכשה חברת eBay את חברת "סיילס פרדיקט" שהקימה עם ירון זכאי־אור ועוסקת בחיזוי אנליטי בתחום המכירות. לאחר המכירה מונתה רדינסקי למדענית הראשית של eBay, תפקיד שבו היא משמשת עד היום, לצד היותה מדענית מבקרת בטכניון המדריכה דוקטורנטים המנסים להגיע לפריצות דרך בתחום הבריאות.

לבנות עצמי אידיאלי

כמי שמתמקדת בעיקר בתחום הבריאות, היא חוקרת באמצעות אינטליגנציה מלאכותית, למשל, כיצד נטילת תרופות באופן פרסונלי עשויה להביא לתוצאות בריאותיות טובות יותר. "בשנות ה־90 התקבלה פה החלטה ממשלתית לשמור מידע בצורה דיגיטלית. יצא שצברנו את אחד ממאגרי המידע הגדולים בעולם בתחום הבריאות, 4 מיליון אנשים במשך יותר מ־20 שנה", אומרת רדינסקי.

"בהמשך לכך, פיתחנו מערכת שמציעה אפשרויות לתרופות חדשות. ראינו, למשל, שתרופות ללחץ דם ניתנות לפי פרוטוקול או רנדומלית. זה יותר אמנות ממדע. ערכנו מחקר כדי לגלות איזו תרופה ניתן לתת לאדם באופן אישי כדי שלחץ הדם שלו יירד, וגילינו שיש תרופה למערכת העיכול שמורידה לחץ דם. מה מתברר? שאנשים שלוקחים את התרופה הזו סובלים פחות מצרבת, ישנים טוב יותר וכתוצאה מכך לחץ הדם שלהם יורד.

"בתחום החינוך", מסבירה רדינסקי, "אפשר להשתמש בדיוק באותו אלגוריתם. לראות אילו סוגי תרגילים גורמים לתלמידים להצליח, ולתת להם תרגילים דומים. יש הרבה מאוד תלמידים שאיכשהו הצליחו, אז מה ניתן ללמוד מהם בצורה מדעית? לשם כך אנחנו צריכים לשמור הרבה מאוד מידע בתחום החינוך. למעשה, בתחום החינוך אנחנו בשנות ה־90 של עולם הבריאות. אותו הדבר גם לגבי המורים - יש לאתר את אותם 'מורים מדהימים' שהתלמידים והמערכת משבחים, ולהבין בצורה מדעית את טכניקות הלימוד שלהם".

ומה הלאה?

"מבחינתי, בוא ניקח גם מידע גנטי ולפיו נבנה מודל הכי טוב של עצמך. בסופו של דבר, זה מה שהייתי רוצה שנשאף אליו".

איך ישתנו, להערכתך, מערכת החינוך והמוסדות להשכלה גבוהה ב־20-10 השנים הקרובות? שנים מדברים על כך שהפורמט המסורתי לא השתנה מאז המאה ה־19. 

"קשה להעריך. דרך הלמידה שלנו תשתנה. בעבר הידע לא היה נגיש, והיה צריך לשנן ולשלוף אותו. היום צריך ללמד איך לחפש את הידע הזה, אני תמיד מדמיינת שבאמצעות EEG (רישום הפעילות החשמלית במוח; ר"פ) נהיה מחוברים לגוגל, וכך גם נוכל לחפש ולשלוף משם, ממש כמו שאנחנו שולפים מהזיכרון. אבל העניין פה הוא איך להיות ביקורתי כלפי בעיות שונות, ללמד איך ללמוד ולהרכיב בעצמך את התמונה בראש.

"כמו כן, לכולנו ברור שלהמשיך בכיתות גדולות של יותר מ־40 תלמידים לא מאפשר מקסימיזציה של פוטנציאל התלמידים. חינוך מחייב גם אינטראקציה בין־אישית. חלק גדול מהחינוך קשור לקהילה שבה אנחנו נמצאים. בסינגפור יצרו תלמידים מצטיינים, כולם אותו דבר, אבל כשהם יוצאם מהמסגרת הם מתקשים, כי החינוך הראה להם שהם צריכים לשאוף לציון גבוה. אני מאמינה שיש טכניקות לימוד שונות לאנשים שונים. אבל בשביל זה קודם צריך את המידע.

"המטרה שלנו", מסכמת רדינסקי, "היא לא שכולם יהיו שווים, אלא להביא כל תלמיד למקסימום היכולת שלו. וגם, חשוב להבין שמי שמצליח זה לא בהכרח מי שיש לו את הציון הכי גבוה. צריך ללמד כישורים אחרים, לפתח סקרנות, נחישות, לחנך להתמודד עם כישלונות בדרך, ולהבין שבסוף ההצלחה מורכבת מ־10 אחוז כישרון ו־90 אחוז עבודה קשה. מה שאני מלמדת את הילדים שלי זה להיכשל, איך להתמודד עם תסכול שנובע מכך, ולהתרומם מזה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו