אז מה? ארזתם לבד? יש לכם משהו להעביר? אולי עוד כמה בגדי ים בטורקיז פרחוני? לא שכחתם איזה זוג משקפיים? שמן שיזוף? עליונית קלילה? משהו שיתאים לפילטר של שקיעה? רק אל תשכחו את הטלפון החכם שלכם, כדי שנזכור בכל רגע נתון שאתם בחופשה.
כן, ניחשתם נכון. רק חזרתי מחופשת יום ההולדת של עצמי וכבר אני מתמרמר. וכן, גם אני העליתי אינספור תמונות צבעוניות וקיציות מאותן חגיגות. אבל הי, אני טסתי לחופשה צנועה בת חמישה ימים בלבד, ויש מי שטסים בכל חמישה ימים לחופשה לא צנועה בכלל.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
אולי מכיוון שכולם עקפו אותי בסיבוב והספיקו כבר להיות בשבעה יעדים שונים מתחילת הקיץ, אני קצת יותר מתקומם. אז דווקא אחרי שחזרתי מהחופש, כשאני אמור להיות מסופק ונמרץ ולחזור לשגרה, אני קצת מתפוצץ בכל פעם שאני רואה תיעוד אובססיבי של חופשות עושר מצמררות עיניים, שמעלים מדי שעה לאינסטגרם מיטב סלבריטאי הארץ והעולם.
ולמה זה מעצבן אותי כל כך? הרי אלה לא החופשות. להפך, אני מתפרנס בכבוד מהנצחה של רגעים כאלה. אלה גם לא האנשים, שאת חלקם אני מחשיב כחברים שלי. מצידי שכל אדם בעולם יחיה בחופש תמידי, ילקק גלידה כל היום וישתה שמפניה כמו מים, רק לא לשכוח לצלם, לפלטר, לתייג, לטרנסלייט ולהעלות.
אני מודה שגם אני לוקח חלק פעיל במשחק הזה של התיעוד, החשיפה, ההשוואה, הציפייה. אבל זה לא מונע ממני מלקבל התקף חרדה כשאני מבין שאנחנו חיים בתקופה של תרבות שפע מזויפת, שבה שף טורקי עם 23.1 מיליון עוקבים מתעד את עצמו משסף גוויות של פרות וזורה עליהן מלח, או כשאני רואה איים קסומים שהטבע יצר, ושאנחנו, בני האדם, הרסנו לטובת אתרי תיירות יוקרתיים בשביל עוד תמונה באינסטוש.
לאן עוד נגיע? או שאולי צריך לשאול - מה היה פה פעם? האם פעם אנשים לא טסו לחופשות שפע? לא שתו קוקטייל עם מטרייה ותקעו חסילונים לארוחת הבוקר? לא הצטלמו בבגדי ים גבוהים בצורה מוגזמת?
ברור שכן. אלא שפעם נחשפנו לחוויות שלהם רק אחרי פיתוח התמונות. היינו יושבים בנחת בסלון, מקשיבים, מתפעלים, רוב הזמן באמת נרגשים וחווים מחדש את הרגע ביחד איתם. כי פעם, כשאנשים יצאו לחופשה, היה בזה משהו קסום, בלתי מושג. אנשים חוו חוויות חד־פעמיות, חזרו עם סיפורים, ואפילו התגעגענו אליהם.
היום אנחנו לא מספיקים להתעורר בבוקר, ואנחנו כבר יודעים בדיוק מה החברים שלנו עשו אתמול בלילה בחופשה הקסומה שלהם. והכי מתסכלים הלוקיישנים. אותם מקומות אקזוטיים שגם אם תכננתי לבקר בהם, קיבלו ביטול ברגע שהפכו לנחלת הפיד. אז מה נשאר לעשות? לשלוח אמוג'י לב אדום לכל אותם נופשים משתפים ולשתות הרבה מים קרים. קיץ נעים.