הסופרת האמריקנית טוני מוריסון, שספריה עסקו במשך חמישה עשורים בחיים האפרו־אמריקניים, הלכה לעולמה ביום שני בלילה, בגיל 88.
בהצהרה לתקשורת, שנכתבה על ידי בני משפחתה ועל ידי בית ההוצאה לאור שלה, קנופף, נכתב כי מוריסון מתה במרכז הרפואי מונטיפיורי לאחר מחלה קצרה, כשהיא מוקפת באוהביה.
הספרות של מוריסון עוסקת בסוגיות של אפליה גזעית, זהות אפרו־אמריקנית וקונפליקטים משפחתיים בתוך המציאות הזו.
הרומן המפורסם שלה, "חמדת" (1987), העוסק ביחסי הורות ובדיכוי בתקופת העבדות בארה"ב ובמרכזו גיבורה שפחה בלתי נשכחת, עובד לסרט קולנוע בכיכוב אופרה ווינפרי, זיכה את מוריסון בפרס פוליצר ותרם בין השאר לזכייתה בפרס נובל לספרות לשנת 1993 (היא הפכה לאישה השחורה הראשונה שזוכה בפרס). במשאל של ה"ניו יורק טיימס" משנת 2006 נבחר "חמדת" לרומן האמריקני הטוב ביותר ברבע המאה שקדמה למשאל.
מוריסון נולדה ב־1931 כקלואי ארדליה וופורד למשפחת צווארון כחול בעיירת הפלדה לוריין שבאוהיו. בשנת 1949 החלה את לימודיה בהרווארד, ושם, לדבריה, חוותה לראשונה אפליה גזעית. מאוחר יותר עברה לניו יורק והחלה בקריירה הספרותית כשעבדה כעורכת בהוצאת "רנדום האוס".
הרומן הראשון של מוריסון, "העין הכחולה ביותר", פורסם בשנת 1970, ומאז פרסמה עוד עשרה רומנים, חמישה ספרי ילדים, שני קובצי סיפורים קצרים ועוד מחזות, ספרי עיון ומאמרים רבים.
"שיר השירים", ספרה מ־1977, זיכה אותה בפרס הספר הלאומי. כל הרומנים של מוריסון תורגמו עם השנים לעברית, רובם בהוצאת הספריה החדשה.
עם השנים הפכה מוריסון לאחת הסופרות המעוטרות ביותר בארה"ב (היא זכתה בעשרות פרסים, בכל העולם) ולקול מוסרי ופוליטי בקרב קהילות שחורות בארה"ב. אישים רבים ברחבי העולם הגיבו אתמול לידיעה על דבר מותה.
נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובאמה, שהעניק למוריסון את מדליית החירות הנשיאותית בשנת 2012, כתב כי היא היתה "אוצר לאומי".