"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הייתם אוכלים? צ'יפס חגבים כשר
עמית איתן יצרה מיזם בשם "חגבית", שכולל מוצרים כשרים שמיוצרים מחגבים • היא מודה שגם היא התקשתה לאכול: "אחרי הראשון, הבאים נאכלים בקלות"
חגצ'יפס // צילום: עמית איתן

הייתם אוכלים? צ'יפס חגבים כשר

עמית איתן יצרה מיזם בשם "חגבית", שכולל מוצרים כשרים שמיוצרים מחגבים • היא מודה שגם היא התקשתה לאכול: "אחרי הראשון, הבאים נאכלים בקלות"

אליהו גליל
, עודכן

חרקים ונהנים: "קונוס החגבים המטוגנים עמד בתערוכה במשך שבועיים וכל יומיים הייתי צריכה למלא אותו מחדש כי נגמר", מספרת עמית איתן (26), סטודנטית לתקשורת חזותית בבית הספר בצלאל, ש"החגבית", המיזם שיצרה במסגרת תערוכת הגמר של בית הספר, מנסה להנגיש את אכילת החרקים לציבור הישראלי.

"העולם לא עומד בקצב הגידול באוכלוסייה ומחפשים מקורות מזון חדשים כמו חרקים", מסבירה איתן את מה שעומד מאחורי המיזם המעניין. "חגבים נאכלים במדינות עולם שלישי, אבל המערב פחות פתוח לרעיון של אכילת חרקים שנושא מטענים תרבותיים שליליים. החלטתי להתמקד במין מקומי ישראלי שידבר לקהל בארץ וכשחקרתי את הנושא גיליתי שחגבים הם כשרים ולכן הם מזון שפונה כמעט לכולם והכשרות גם גורמת לו להישמע אכיל יותר. יש היסטוריה של אכילת חגבים בתימן ובמרוקו, אז זה משך אותי".

יאמי? // צילום: עמית איתן

"אני עצמי לא טיילתי במזרח, אבל אני יודעת שחגבים נמכרים שם בשווקים בכמויות והרבה ישראלים מכירים את זה משם. הבעיה היא ששם זה באמת לא נראה מזמין ולא מגרה. אני מגיעה מעולם של עיצוב, וניסיתי להבין איך אפשר באמצעות מיתוג לשנות תפיסה חברתית ולגרום לאנשים לעכל אכילת חגבים יותר בקלות. בחרתי בקונספט של 'אוכל רחוב', אבל לקחתי אותו למקום מגרה יותר ומושך באמצעות עיצוב קליל, צבעוני ועם 'וייב' צעיר שקצת מאזכר את המזרח. התוצאה הייתה 'החגבית' – משאית אוכל רחוב נודדת. 'החגבית' מגיעה אל האנשים – כמו שהארבה נודד ממקום למקום – ומפיצה את בשורת החגבים כשהיא מציעה שישה מוצרים שונים, כשהמוצר הבסיסי הוא 'חגצ'יפס' – צ'יפס חגבים מטוגנים בשלמותם שנמכרים בקונוס נייר. הכי פשוט והכי עממי".

מלבד צ'יפס החגבים, מציעה 'החגבית' גם "חגמיץ" – מיץ חגבים בטעמי פירות; "חגשוק" – חטיף חגבים עם ירקות מיובשים: קישוא, סלק ועגבניות; "חגקאו" – שוקולד חלב, מריר או לבן עם שבבי חגבים; "חגביס" – ממתק של חגב בודד בציפוי שונה לדוגמא קרם חלב ופיסטוק; "חגתה" – תיונים מעשבים שונים עם שבבי חגבים. יאמי.

טעמה בעצמה את המוצרים // צילום: עמית איתן

את החגבים רכשה איתן בחווה של יגל כוכבי, סטודנט לחקלאות שפועל לעידוד אכילת חרקים, וטיגנה אותם במחבת של דירת השותפים. "החברים התמודדו עם זה בכבוד", היא אומרת, "וזה אפילו היה די מצחיק, ועדיין יש במקפיא עוד חגבים קפואים".

התגובות למיזם היו מעורבות: "היו כאלו שאכלו והיו גם כאלו שנגעלו וסירבו לנסות, אבל היו גם אנשים שטעמו אחרי שאמרו שבחיים הם לא יגעו בזה... אני יודעת שיש גם טבעונים שבעד אכילת חגבים כי הגידול שלהם פחות מזיק לסביבה".

את בעצמך אכלת?

"ידעתי שאני לא יכולה לשווק חגבים בלי לטעום אותם ולכן באתי מאוד פתוחה לרעיון, אבל כשאתה מסתכל בצלחת ורואה את כל היצור לפניך – עיניים, רגליים, הכול – זה היה לי קשה. אחרי עשר דקות הכנסתי לפה ואחרי החגב הראשון הבאים בתור כבר נאכלים בקלות. המרקם קריספי והחגב מקבל את הטעם של התיבול".

יהיה המשך למיזם מחוץ לתערוכה?

"כרגע זו הצגה של קונספט חד פעמי, אבל הייתי שמחה שזה יתפתח מחוץ לגבולות האקדמיה כי אני באמת מאמינה ברעיון ולמדתי שאנשים פתוחים לזה יותר משחשבתי. כמובן, אם יצוץ איזשהו שיתוף פעולה או מקור השקעה אני חושבת שיש לזה מקום בעולם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...