התקרית בגבול עזה: לא למהר לחלק צל"שים

ההיתקלות אתמול בגבול הרצועה מעלה לא מעט שאלות ברמה הטקטית, אבל מספקת גם לא מעט תשובות ברמה האסטרטגית. האירוע עצמו היה מוצלח פחות מכפי שניסו אתמול לציירו באוגדת עזה. אמנם המחבל נצפה כאשר התקרב לגדר וחצה אותה, וגם בודד בתוך זמן קצר, אבל לא סביר שחוליה מיומנת של לוחמי גולני - שידעה בוודאות כי מדובר במחבל - לא סיימה את האירוע בתוך דקות.

למעשה, נדרשו כשעתיים עד שהמחבל חוסל. מי שעשו זאת היו שלל בכירים שהגיעו למקום - מסגן מפקד החטיבה הדרומית ומפקד הגדוד ועד לשני מפקדי פלוגות - פטיש כבד שהופעל על מסמר קטן.

טוב יעשו המתחקרים בצה"ל אם ימתינו עם הציונים לשבח וישאלו את עצמם אם היו ליקויים בהכנת הכוח, בתדריכים שקיבל ובפקודות שניתנו לו, ואם ייתכן שאחרי האירוע שבו הרגו לוחמי גולני בשוגג פעיל חמאס בחודש שעבר, קיימת אצלם הססנות בהפעלת כוח.

השורה התחתונה הטכנית היא אמנם חיובית - המחבל נהרג, לכוח צה"ל היו נפגעים קלים בלבד, ושום סכנה לא נשקפה ליישובים בעוטף - אבל בשבוע שבו אוגדת עזה סיימה (ויח"צנה) תרגיל אוגדתי, שלא ברור אם נועד להרתיע את חמאס מהכוח הצה"לי או את מקבלי ההחלטות בממשלה מהפעלתו, היה אפשר לצפות לקצת יותר חדות באירוע שהוא האל"ף־בי"ת של הפעילות המבצעית בגזרה.

אבל בד בבד עם הבעיות הטקטיות שמעלה האירוע, הוא מציב כמה סימני קריאה בנוגע למצב הדברים מול חמאס. זו הפעם החמישית בשבועות האחרונים שבה מאתגרת ישראל, לכאורה, את העניינים בגבול הרצועה ומעניקה לחמאס תירוץ לפעול נגדה.

האירוע הראשון היה כאשר פצצת תאורה נפלה בטעות על בית בדיר אל־בלח; השני בהריגה בשוגג של פעיל כוח הריסון של חמאס על הגדר; השלישי בהריגת פלשתיני בהפגנות על הגדר בשבוע שעבר; הרביעי בפציעתו האנושה של נער מירי צה"ל; והחמישי אתמול, בהריגת איש חמאס שחדר לשטח ישראל.

עד לא מזמן כל אירוע כזה היה מוביל את חמאס ליום קרב. אבל בשבועות האחרונים חמאס מרוסן; זה ניכר בירידה התלולה (עד כמעט לאפס) בשיגורי הבלונים, באנרגיה הנמוכה בהשוואה לעבר שמושקעת בהפגנות שישי על הגדר, ובפעילות של מנגנוני הביטחון של חמאס - לרבות מעצרים וחקירות - נגד מי שנתפסים בעיניהם כאיום פוטנציאלי על הפסקת האש.

כל אלה מעידים כי האינטרס הברור של חמאס כעת הוא ברגיעה. זה יכול כמובן להשתנות ברגע, למשל אם יהיה שוב שיבוש בהעברת הכסף הקטארי או במעבר הסחורות לרצועה ובהיתרי הדיג, אבל נכון להיום, חמאס לא מחפש הסלמה אלא פתרונות. מכאן שהקריאות שנשמעו אתמול בישראל ל"תגובה קשה" על חדירת המחבל - שעל פי כל המידע שנאסף פעל על דעת עצמו - מנוגדות לחלוטין לאינטרס הישראלי.

שלוש שנים וחצי מאז הסתיים מבצע צוק איתן ועד לחודש מארס אשתקד שרר שקט מוחלט בדרום. בשנה וחצי האחרונות, מאז התחדשה האלימות, השקיעה ישראל מאמץ ניכר (דיפלומטי ולעיתים גם צבאי) בהשבת השקט לגזרה, מתוך הבנה שמערכה צריכה להיות האופציה האחרונה.

מי שביקר בשבועות האחרונים בעוטף לא היה יכול להתעלם מהשפיות שחזרה לחיים, ביחד עם השקט המחודש. גם אם מדובר באשליה זמנית, טוב עושה ישראל כשהיא פועלת מהראש, ולא מהבטן. להילחם אפשר תמיד; כדאי שזה יקרה בזמן הנכון, ומהסיבות הנכונות.