דרכון שחור

הקרב על תדמית ישראל בעולם מתנהל בכל מיני רמות. כבר שמענו השבוע איך ייבשו את משרד החוץ, איך לשגרירי ישראל בעולם אין אפילו תקציב להזמין אורחים נכבדים לסביח. אבל מי צריך שגרירים, כשכל ישראלי שנוסע לחו"ל הוא שגריר קטן. כל מפגש שלנו עם אזרח מדינה זרה הוא מפגש דיפלומטי.

יש ישראלים מדהימים שמפיצים את שם ישראל לטובה באומות, החל מרופאים, שמבצעים ניתוחי עיניים למקומיים באפריקה, ועד לוחמים ללא גבולות, שמלמדים בהתנדבות ילדים בהודו קרב מגע. החבר'ה לפני צבא, שיוצאים לחופשות שכרות והוללות מינית בקפריסין, ביוון ובבולגריה - עושים את ההפך, ועל הדרך גם מסתבכים בפלילים. הם מבזים את השם של כולנו.

יש מי שאומר שמה שקורה בקפריסין, נשאר בקפריסין. אני אומר - להפך. בגלל המעמד השביר שלנו בעולם, כשאתמנה לתפקיד שר הפנים (לא יקרה), אתקין את התקנה הבאה: ישראלי שעושה בחו"ל משהו שפוגע בשם המדינה, מרמאות בעגלות בקניון בקנדה ועד השלכת ריהוט מהחדר במלון, יאכל אותה פעמיים - פעם במקום העבירה, ופעם כשיחזור ארצה. על כל דרכון ישראלי תהיה כתובת של אתר לדיווח על ישראלים שסרחו בחו"ל, וכך יוכל כל יומנאי בתחנת משטרה, בעל מלון או משכיר רכב בחו"ל לדווח אונליין על כל אזרח ישראלי שהתחרע אצלו. כשישוב הבן אדם ארצה ייערך לו בירור, ואם יימצא שיש צדק בטענה נגדו, הוא יקבל דרכון חדש בצבע שחור, שעל הדף הראשון שלו מופיע כיתוב בזו הלשון:

נושא דרכון זה הסתבך בעבר בפלילים בזמן שהותו מחוץ לגבולות ישראל. יש לשקול היטב מתן אפשרות לאזרח זה להיכנס למדינתכם. מדינת ישראל אינה אחראית לו בשום דרך.

אחחח, כמה דמעות יישפכו בעמדות בידוק הדרכונים בעולם, כמה אייטמים קורעי לב יגיעו לתוכניות הבוקר, כמה חשבון יעשו מי שבאים לבאס לנו את השם מחוץ לבית. מספיק שיונפק דרכון אחד שחור, וכל התמונה תשתנה. יש לי כבר 12 מועמדים ראשונים.

גירוש

לקחת ילד ולקרוע אותו מחבריו, מביתו, מבית ספרו, משפתו, מעתידו, מתוכניותיו, מזהותו - זה דבר קשה מאוד. לגרש ילד ממדינה שבה גדל ולמד והזדהה איתה, זה עניין שחייבת להיות סיבה ממש טובה לעשותו, אחרת זאת אכזריות. במיוחד אם במדינה שאליה הוא יגורש, מולדתו, צפוי לו עתיד פחות טוב.

ראיתי אירוע כזה מקרוב. מטפלת נפאלית של שכנה שלי נכנסה להיריון, וילדה, ונאלצה להיקרע מפרי בטנה בגיל חצי שנה, כדי להישאר לעבוד פה ולפרנס את משפחתה. מאז מסרה את החבילה החיה למישהו שנסע לנפאל, היא אינה אותה אישה. משהו בתוכה מת.

עשרות ילדים עומדים להיות מגורשים הקיץ לארצות שבהן מעולם לא היו, אך הן מולדתם החוקית היחידה. השיח במרחב הישראלי רגשני מאוד, החברים לכיתה מוחים ובוכים, פעילים ישראלים בקהילת העובדים הזרים מתריעים, יש שמתנדבים להסתירם בבתים, המורים שלהם מספרים כמה הם ישראלים, ואיך הם יכולים להישאר ולהיות אזרחים מועילים. פקידי ההגירה, שמגינים על האינטרס הלאומי, מוצגים כבני שטן.

ברמת הפרט, לא יקרה כלום אם ילד פיליפיני שגדל כישראלי יישאר פה, יחיה פה, אולי יתגייר, יקים משפחה, ילך לצבא, ויצטרף למיליון פסולי החיתון במדינה. רבים נקלטו פה כחוק וחיים בינינו בלי בעיות. אבל אם הילד הפיליפיני יישאר רק כי הוא נולד פה, אחרי שאמו לא צייתה לחוק הגוזר עליה להשיבו לארצה, זה אומר שהמדינה מזמינה עוד אזרחי מדינות זרות לבוא, להתעבר, ללדת, להימלט מהחוק, עד שהילד כבר גדול ויכול לדבר בעברית צברית ולצטט איזה ביאליק או שניים.

אי אפשר להסכים לזה, זה פתח בְגדר שחייבת להיות בלתי עבירה, ואחד שיישאר יביא אחריו מאות ואלפים, ולא רק פיליפינים נעימים, גם עמים אחרים פחות משתלבים, ואז ידרשו איחוד משפחות, ולמה לא כולם בעצם, כי העולם כולו נודד, מיליונים מחפשים שדרוג.

ישראל לא יכולה להיות חוף המבטחים שלהם. ונא לא להשתמש בטיעון הלעוס על עם הפליטים שמסרב לקלוט פליטים. לא העם היהודי הקטן והנרדף יתחיל לקלוט עמי ענק אל ארצו. לכאן נכנסים רק בני עמנו.

השמאל ברחבי העולם אימץ אג'נדה חדשה: אין בעיה עם הגירה. הגירה היא זכות אדם בסיסית. חופש תנועה לכל. זאת אג'נדה מסוכנת, את אירופה היא כבר מחריבה, באמריקה נלחם בה הנשיא טראמפ ובינתיים מצליח, אבל מי יודע מה יהיה אחריו.

אנחנו כבר שומעים דמוקרטים הזויים מדקלמים את המסר, שכאן זה לא יכול לקרות. מדינה קטנה מדי, אוכלוסייה זעירה שסובלת משסעים עמוקים גם בלי קבוצות אתניות נוספות, והמוני ישראלים בשכונות הדרומיות של תל אביב, שמשלמים את מחיר הנדיבות של הישראלים היפים. מי שעניי עירו לא קודמים בעיניו, הורס את דרום עירו, בהנחה שאל שכונתו הצפונית היפה לא יגיעו הפליטים. אולי יבואו באוטובוס לנקות את ביתו. לא אכפת לו סבל הזולת, רק תדמיתו כחסיד אומות עולם שלישי.

הפתרון האמיתי לבעיות העולם השלישי הוא שיקום המדינות הנחשלות בכסף של העולם הראשון, לא בהבאת אזרחי המדינות המתקשות אל תוך המדינות המצליחות. זה פשוט ממוטט את המדינות בנות המזל כמו שלנו, והופך גם אותן למדינות עולם שלישי.

ואז, כשתצלח התוכנית להפוך את ישראל לעולם שלישי, לאן נהגר אנחנו? לגרמניה? ושוב מההתחלה?

באוהל

שוכב לצידה של בתי הקטנה, שהחליטה שהיא ישנה הלילה באוהל. קורא לה סיפור לאורה של עששית לד מייד אין צ'יינה. אני יודע שהעששית הזאת מצלמת אותי, מקליטה אותי ומשדרת בשידור חי ללשכתו של נשיא סין, העוקב אחרי כל אזרחי העולם כדי לדעת עליהם הכל, כך שיוכל בבוא היום להשתלט עליהם ולהפוך אותם לסינים.

איור: שירה קורח

קורא לילדה ספר על מפלצת, אבל לא ממש מפחיד. בתום שני עמודים הילדה נוחרת, ואני סוגר את הספר, יוצא מהאוהל, נכנס לסלון. האוהל במרפסת.

שמח שהקמתי לילדה אוהל תקני במרפסת. קודם כל, זה חוסך לי קמפינג בחיק הטבע, שאיכשהו תמיד נגמר בשבילי בלילה בלי שינה וחתך ביד מקופסת תירס. וגם שמח לתת לילדה חופש מקיבעון של מקום שינה אחד.

לי יש קיבעון כזה, ממש קשה לי לישון לא במיטתי, ועל שינה בלי הכרית שלי אין מה לדבר. מדובר בכרית קליפות כוסמת ששוקלת ומריחה כמו שני קילו קליפות כוסמת, וממלאה כל מזוודה לפחות עד חצייה. אז אם תראו אותי גורר מזוודה ענקית, אלה לא בגדים, זאת הכרית.

לפעמים נדמה לי שאני בן חורין. למה מי יגיד לי מה לעשות? אז נתחיל בזה שאני אומר לעצמי כל הזמן מה לעשות, בלי קשר לְמה שטוב בשבילי. ההרגלים שלי הם מה שאני קורא לו חיים, וזה כמו לקרוא לברקס אוטו.

צריך הרגלים, זה מרגיע, אבל האם באמת כל ההרגלים שלי כל כך מקודשים? האם הייתי רוצה שעל מצבתי ייכתב "היו לו המון הרגלים", או שמא עדיף "חי כל רגע מחדש"?

אני מעדיף לחיות כל רגע מחדש. זה ההרגל שלי.

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו