"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שיח לוחמים: ברק צדק כשיצא מלבנון?

לוחם ששירת במשך שנה בלבנון יצא להגנת ברק והנסיגה מרצועת הביטחון: "'הבריחה' הצילה מאות חיים של חיילים", טען • בין הצדדים החל דיון סוער

,עודכן
הנסיגה מלבנון // צילום: רוני שיצר

התנצלותו של אהוד ברק בפני הערבים הישראלים אתמול (שלישי) על כך ש-13 מפגינים נהרגו במהלך מהומות אוקטובר 2000, עוררה שיח רב ברשת בנוגע לתפקודו כראש ממשלה. רבים הביאו טענות שונות בנוגע לתפקודו באינתיפאדה השנייה, וכמובן גם ביציאה מלבנון.

פוסט של ליאור מאירי, לשעבר לוחם ששירת במשך זמן רב במוצבי לבנון טרם הנסיגה, עורר דיון מרתק, בפרספקטיבה של 19 שנה, בשאלה האם אכן היה צריך לצאת מרצועת הביטחון ואם כן, כיצד לעשות זאת.

"אני בוגר דרום לבנון", כתב מאירי בפוסט שזכה למאות לייקים ועשרות שיתופים. "כמעט שנה מחיי ביליתי בארץ הזו, מתפלל לא למות מוות רנדומלי ומיותר. מי שטוען שברק צריך להתנצל על "הבריחה" מלבנון שהצילה מאות חיים של חיילים, הוא מטורף, מטומטם, עיוור וטיפש. או מנוול ציני. אלה שתי האופציות", טען.

לפוסט נרשמו עשרות תגובות, רובן תומכות בדבריו של מאירי, ואלו חשפו מחדש את התחושות טרם הנסיגה. "שנתיים שלמות בלבנון בחזית ומעבר לה. כמו ברווז בטווח, מקווה שלא יירו את הכדור עם השם שלי או מטען הצד עם הכתובת שלי", כתב גולש בשם צביקה. "שרדתי. אחרים לא. מודה כל יום לברק שפתר אותנו מהצרה שבגין ושרון הכניסו אותנו ולאף אחד לא היו ביצים לסיים".

גולש אחר בשם אורן כתב: "שמעתי שעוד כשהיה רמטכ"ל ביקש לצאת מלבנון והדרג המדיני לא אישר, כמה חיים היו נחסכים! התחייב וביצע ויצא מלבנון, הדרך היא פחות חשובה, המשמעות היא "חיסכון" של 20 עד 30 חיי חיילים בשנה, לא כולל מבצעים. ועל כך אשמור לו חסד כול חיי. דרך אגב, אינני מסכים עם הביטוי הנסיגה מלבנון, נסיגה עושים לאחר קרב, בלבנון היינו במשך 18 שנה ולכן יש לומר "יציאה מלבנון"", כתב

לא כל התגובות היו אוהדות. "מה אתה חושב על העובדה שחיזבאללה התחזקו עשרות מונים מאז הנסיגה (מעל מאה אלף טילים), דבר שיחייב בעתיד מלחמה קשה עוד יותר בהם?", שאל גולש בשם נדב ופתח דיון סוער בשאלה.

משה, גולש נוסף, טען כי הנסיגה הייתה טעות חמורה. "ההפקרה של ברק את דרום לבנון ואנשי צד"ל לידי ארגון השיעי האכזר חיזבאללה גרם אחר כך לכאב ראש גדול ומלחמות נוספות. לא בורחים ומפקירים את הגבול לידי מחבלים. ניתן היה לצאת משם בלי בריחה, בלי להשאיר נשק צה"לי, בלי להפקיר את אנשי צד"ל ובלי לסכן את עתיד הצפון. המהלך אפשר לנסראללה להקים צבא מחבלים ענק והם מוכנים כל רגע לשלוח אלפי טילים לתוך מדינת ישראל. הצרות שברק השאיר ממשיכים לרדוף אותנו עד היום הזה. תחשבו על זה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר