"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קרא כתבה ב"ישראל היום" - וזיהה את עצמו כנער בגטו לודז'

יחיאל אלכסנדר (92) לא האמין למראה עיניו: בצילום שהופיע בכניסה למרכז "שם עולם" הוא הופיע כנער ב־1941

, עודכן
0
הרב קריגר (מימין) ואלכסנדר // צילום: רן אליהו // הרב קריגר (מימין) ואלכסנדר // צילום: רן אליהו ,
הרב קריגר (מימין) ואלכסנדר // צילום: רן אליהו // הרב קריגר (מימין) ואלכסנדר // צילום: רן אליהו

יחיאל אלכסנדר, ניצול שואה בן 92, הוא קורא אדוק של העיתון "ישראל היום", אבל שום דבר לא הכין אותו להפתעה שחיכתה לו לפני כחודש כאשר פתח מוסף מיוחד של העיתון.

בראיון המיוחד שהעניק הרב אברהם קריגר, יושב ראש המרכז הבינלאומי "שם עולם", הופיעה תמונה ליד המיצג בכניסה למרכז. בתמונה נראים ילדים שצולמו בגטו לודז' בשנת 1941, ככל הנראה בדרך לחלוקת מזון.

יחיאל, שהיה נער כבן 12 כשהתחילה המלחמה, מספר שהחסיר פעימה למראה התמונה: בתוך שורת הילדים הצעירים זיהה את עצמו. הוא עמד שם, ילד שלישי מימין, ממתין לחלוקת המזון.

התמונה צולמה במפעל המסמרים שבו עבד יחיאל יחד עם חבריו. "באותה שנה עוד הייתי במצב טוב יחסית", הוא מספר, "התמונה צולמה בדיוק חצי שנה לפני שהתייתמתי מהוריי שנרצחו בשואה. מאז ועד סוף המלחמה, הייתי לבד בעולם. אני לא מזהה את הילדים שמצולמים איתי בתמונה, אבל יכול להעריך שרובם לא שרדו את המלחמה".

"כשזיהיתי את עצמי, נזרקתי אחורה"

יחיאל אלכסנדר נולד ב־1927 בעיירה סוליוב שליד לודז'. אביו היה קצין בצבא הפולני ואמו מורה. ליחיאל היו תשעה אחים ואחות (שנפטרה בינקותה), והוא היחיד מכל משפחתו ששרד את השואה. ב־1938 עברה המשפחה להתגורר בלודז', שבנובמבר 1939 נכבשה על ידי הנאצים. יחיאל התגורר בגטו לודז' עד חיסולו ב־1944. לאחר מכן הועבר למחנה אושוויץ ושרד את צעדת המוות עד סיום המלחמה.

"כשזיהיתי את עצמי, נזרקתי אחורה", הוא משחזר, "אני משתדל מאוד לא להיזכר ולא לבכות, אבל התמונה הזאת החזירה אותי 78 שנים אחורה, בדיוק לימים האלה כילד בגטו. אני בגילי ועם כל מה שעברתי בחיים, כבר לא מתרגש מכלום. אבל זה ריגש אותי".

יחיאל יצר קשר עם הרב קריגר וביקש להיפגש, לצפות במיצג ולקבל פרטים שיוכלו לשפוך אור על המקום והזמן שבהם צולמה התמונה. שלשום הוא הגיע למרכז והתרגש לצפות במיצג שבכניסה. הרב קריגר סיפר ליחיאל שהמיצג נבחר כדי לחבר את בני הנוער המגיעים לבקר במרכז ולהעביר מסר של שותפות גורל בין הילדים והנוער של היום ואז. יחיאל גולל בפני קריגר את סיפור ההישרדות המרתק שלו והוסיף פרטים לא ידועים על התמונה. קריגר: "בזכות יחיאל הצלחנו להשלים עוד חלק קטן בפאזל ענק, שכנראה לא נצליח להשלים לעולם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר