70 שנים אחרי

"יום הצבא": צפירת דומייה, מצעדים וחגיגות

ב־17 ביולי 1949 יצאו המוני אזרחים בכל רחבי הארץ לחגוג יום חג מיוחד שהוקדש לצה"ל ולחייליו - "יום הצבא". היום, שנקבע למעשה עם הקמת המדינה שנה קודם, נועד להאדיר את שמו ואת הישגיו של צבא ההגנה לישראל, נוסף על ההכרה והכבוד שהוא זוכה להם ביום העצמאות.

כרזת "יום הצבא", 1949 //עיצוב: רוזנפלד־גרונדמן, באדיבות הארכיון הציוני

תאריך "יום הצבא" נקבע לכ' בתמוז, יום פטירתו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. הוא נחגג לראשונה במתכונת מצומצמת ב־1948, וכבר מתחילת 1949 החלו ההכנות לקיום החג באופן נרחב, בעשרות אירועים, טקסים וקבלות פנים חגיגיות ביחידות הצבא השונות.

בשלוש הערים הגדולות נערך מצעד צבאי. המצעד המרכזי התקיים לאורך שבעה קילומטרים ברחובות תל אביב, וצפו בו בהתלהבות מאות אלפים, כשהבתים לאורך המסלול קושטו בדגלי הלאום, בסמלי יחידות צה"ל ובתמונותיו של הרצל.

לכל המדורים של "70 שנים אחרי"

המצעד החל ביריות תותחים ובצפירה של דקת דומייה לזכר חללי צה"ל. לאחר מכן צעדו בסך יחידות שונות, כסמל למאבק לשחרור המדינה במלחמת העצמאות. בין הצועדים: יחידת משחררי הנגב, כובשי לוד ורמלה, משחררי ירושלים ובוני "דרך הגבורה" לבירה, מגיני תל אביב ולוחמי הרי הגליל.

במהלך היום החגיגי נערך בתל אביב טקס בהשתתפות נשיא המדינה הראשון, חיים ויצמן, שרים וחברי כנסת, ובו חולק לראשונה "אות גיבור ישראל" ל־12 לוחמים שהצטיינו באומץ ליבם בקרבות מלחמת העצמאות. ארבעה מהלוחמים מצאו את מותם בשדה הקרב, ואת האות מהנשיא קיבלו בשמם בני משפחותיהם הנרגשים.

החגיגות לצה"ל לא זכו לקונצנזוס מלא. לקראת "יום הצבא" השלישי, שאמור היה להיערך ב־1950, ערך ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, סקר בקרב עורכי העיתונים בארץ, ועל פי תוצאותיו הודיע במאי 1950 על ביטול "יום הצבא" ואיחוד תכניו עם יום העצמאות.

אייקון בכניסה לירושלים: החלה בניית מתחם בנייני האומה

השבוע לפני 70 שנים נמסר שבחפירות הארכיאולוגיות המתקיימות בירושלים, בניהולו של הארכיאולוג הבכיר מיכאל אבי־יונה, התגלו עתיקות מתקופת בית המקדש השני, הכוללות יסודות בתים, מתקני מים, כלי חרס ועוד. החפירה התקיימה בשטחו של הכפר שייח' באדר, בכניסה המערבית לירושלים של היום, במתחם שיועד על ידי הממשלה להקמת מבנים לאומיים.

ואכן, כעבור כמה חודשים הכריזה הסוכנות היהודית על פתיחתה של תחרות אדריכלית להקמת "מתחם שיכלול כמה מבנים גדולים שישמשו מרכז כנסים וקונגרסים לצרכים ציוניים וציבוריים, אשר ייקרא 'בנייני האומה'".

כרזת גיוס כסף לבנייני האומה,באדיבות הארכיון הציוני המרכזי

בתחרות זכה האדריכל הנודע זאב רכטר, והבנייה החלה ב־1950, במגמה לחנוך את בנייני האומה באירועי הקונגרס הציוני של 1951. אולם העבודה התנהלה בעצלתיים, בשל קשיי מימון ממשלתי בעקבות מצב החירום במשק, ובמשך זמן עמד במקום שלד בלבד, שנקרא בשם "חירבת אל־אומה" (חורבת האומה).

במגמה לגייס כספים לפרויקט הוצע לציבור לרכוש מניות ב"אגוד בנייני האומה", בערך של 10 לירות למניה. למחזיקי המניות הובטחו הוזלות בכרטיסי מופעים שיתקיימו במקום, זכות קדימה להשתתפות באירועים לאומיים, השתתפות בהגרלות פרסים ועוד.

בניית בנייני האומה הושלמה לבסוף רק ב־1963, וכיום הם מכילים 27 אולמות כנסים. בחלק מהמתחם מוצגים מבעד לרצפות זכוכית ממצאים ארכיאולוגיים ויסודות המבנים ששכנו במקום בתקופת בית המקדש השני.

גלולה מרה: הרוקחים נגד הרופאים

הסתדרות הרוקחים פנתה השבוע לפני 70 שנים לשר הבריאות, חיים משה שפירא, בדרישה שיתערב בסכסוך חריף שהתפתח בין הרופאים לרוקחים.

במערכת הבריאות היה מקובל במשך שנים שהרופא היה מצייד את החולה במרשם להכנת תרופה ("תרופת רצפט"), והחולה היה ניגש עם המרשם לרוקח השכונתי - שהיה אחראי להכנתה. אולם עם התפתחות מערך הפצת התרופות המוכנות בארץ, העדיפו יותר ויותר רופאים לרשום לחולה תרופה מוכנה לרכישה בבית המרקחת - ולוותר על רישום רצפט. "יש לנו רק שבעה רגעים בממוצע להקדיש לכל חולה, לשם מה לבזבז זמן יקר על רצפט?" הסבירו הרופאים.

בית מרקחת בתל אביב, 1949

הרוקחים, מצידם, ראו בשיטה החדשה פגיעה בפרנסתם. "רישום הרצפט מחזיק את ענף הרוקחות בישראל בחיים", טענו. הם האשימו את הרופאים ברישום תרופות מוכנות "תמורת שוחד ממשווקי התרופות בצורת עט כדורי, פנקס כיס או לוח שנה".

הרופאים לא נותרו חייבים והגדירו את הרוקחים "חמדנים רודפי בצע, שגוזלים מהחולה מחיר של יותר מ־80 אחוזים מעל לעלות החומרים, במקום להסתפק ברווח נאה של 25-20 אחוזים על מכירת תרופות מוכנות".

הסכסוך המוזר הועבר לטיפולו של בורר מטעם משרד הבריאות, שנדרש להגיש את מסקנותיו לשר בתוך 30 יום.

נתוני העלייה ל־1949: כמויות מעל המצופה

ב־18 ביולי 1949 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני העלייה לישראל בששת החודשים הראשונים של שנת 1949, ומהם עלה כי לישראל הגיעו יותר עולים מכפי שתוכנן. בחצי השנה הראשונה הגיעו 151 אלף עולים, בעוד הצפי לשנה כולה עמד על לא יותר מרבע מיליון עולים.

אוניית עולים, 1949

ממוצע העלייה החודשי עמד על כ־25 אלף עולים, אולם בחצי הראשון של חודש יולי נרשמה ירידה משמעותית בעלייה, מה שעורר בקרב שרי הממשלה את התקווה שבסופו של דבר לא יגיעו ב־1949 יותר מ־250 אלף עולים חדשים - שגם לקליטתם הממשלה לא ערוכה עדיין עם כל הסידורים הנדרשים.

הדולרים המזויפים הפכו ל"תוויות של שמפניה"

השבוע לפני 70 שנים, בתום מעקב סמוי, ערכה משטרת תל אביב פשיטה על ביתו של אברהם גורפינקל, שנחשד בזיוף מטבע זר. בחיפוש במקום, ברחוב בלפור 15, נמצאו אלפי דולרים מזויפים.

בהופיעו לפני שופט הודה גורפינקל שהשטרות אכן יוצרו על ידיו, אך טען שהם לא שטרות כסף, אלא מיועדים לשמש תוויות להדבקה על בקבוקי אלכוהול ב"מפעל לשמפניה" שהוא מתכנן להקים בקרוב.

על שאלת השופט מדוע הדולרים מודפסים משני צידיהם, בעוד תוויות אמורות להיות מודפסות על צד אחד בלבד - לא ידע הזייפן להשיב.

זעקת בעלי המכולת

יותר מאלף בעלי חנויות מכולת מכל רחבי הארץ הגיעו ב־18 ביולי 1949 לכנס חירום שהתקיים בחיפה, תחת הכותרת "די להתעללות בבעלי המכולת!". יו"ר הארגון הארצי של סוחרי המכולת בישראל, אברהם סגל, טען בכנס ש"שר האספקה והקיצוב, דב יוסף, חונק את סקטור המכולות בישראל באגרסיביות על ידי צווים המורידים לנו את שולי הרווח על המוצרים, עד שלא נותר לנו ממה לחיות!". הוא הפציר בשר להיוועץ להבא בבעלי המכולת, לפני הוצאת צווים העלולים להשפיע באופן שלילי על פרנסתם.

בעל מכולת בירושלים // צילום: פריץ כהן, לע"מ

"עוף - קודם כל לחולים"

עיריית תל אביב פרסמה השבוע לפני 70 שנים רשימה של חנויות שמונו על ידיה לספק בעדיפות ראשונה בשר עוף לאנשים חולים. בעלי החנויות הקימו מייד קול צעקה וטענו שההסדר לא נקבע על דעתם, "ואיך בכלל נדע להבדיל בין בריא לחולה, ולמה כל החולים של תל אביב צריכים ליפול עלינו דווקא?"

הנעלמים / מכוניות שהיו

"דופין"

2,180 מכוניות "דופין" של חברת רנו הורכבו בארץ בשנות ה־50 במפעלי קייזר אילין בתל חנן שליד חיפה, והותאמו במחירן לכיס הישראלי. ל"דופין" בעלת ארבע הדלתות היה מנוע בנפח 845 סמ"ק, שהפיק 33 כ"ס שהביאו את המכונית למהירות מקסימלית של 110 קמ"ש. בינואר 2000 ערך מגזין העסקים האמריקני "פורבס" סקר ובחר ב"דופין" כאחת מ־14 המכוניות הגרועות בהיסטוריה.

צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין

הצרכנייה / פריטים מאז

גלגל ים מצמיג

בזמנים ההם, לפני עידן גלגלי הים ה"מפונפנים" והצבעוניים, שממותגים ומעוצבים בצורת חיות, סירות וכו', היה נפוץ בשימוש גלגל ים פשוט, שתפקד במקור כפנימית של צמיג בשלל גדלים - מגלגל של קטנוע ועד משאית. כשהפנימית לא התאימה עוד לייעודה המקורי, היא מוחזרה כגלגל ים, שתמיד היה בצבע שחור, ושה"ונטיל" (שסתום) שלו תמיד שרט את הרוחצים בבטן.

צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין