מעורר השראה: יובל מנצורה מגשים חלום

בשיתוף ברק רום

שם הכתב : דוד ישראלי

“שכחנו כשהגענו לעולם, משהו מלמעלה החליט שאתה מושלם, אז אם אלוהים בעצמו אותי אישר, שיקפצו לי עד מחר, אני כבר מאושר”, זו אולי אחת המהויות הבולטות לחיים שבקעו משיר עברי בשנים האחרונות עם מסר חד וחלק להשלמה פנימית ואישית, לחוסר תלות בדעת האחר ולהערכת האמונה העצמית.

מי שאחראי על הטקסט הוא היוצר יובל מנצורה (26) ממושב נחושה , ששירו החדש “תאשרו אותי” צובר הדים ברשתות החברתיות בימים אלו וממתג אותו כהבטחת פופ עברי חדשה ומרעננת.

“המסר העיקרי שבשיר הוא שברגע שהגענו לעולם ומישהו כבר אישר אותנו, אנחנו כבר מאושרים ולא צריכים שעוד מישהו חיצוני, כמו החברה והסובבים, יאשרו אותנו”, מסביר מנצורה, “אנחנו לא באמת צריכים חותמת מהחברה. כתבתי את השיר על כל נושא המדיה החברתית, הפייסבוק, האינסטגרם והיוטיוב, והוא בא להביע את דעתי האישית בעיקר על עצמי. האמת הפשוטה היא שאנחנו, ואני בתוך הכלל הזה, לא צריכים אף אחד בשביל למצוא את האמת והאישור שכבר קיימים בנו והשיר נועד להזכיר לעצמי להיות אמיתי וגם להכניס משמעות עם מסר לעולם שלנו”.

השיר הוא למעשה הסינגל השלישי שמוציא מנצורה אחרי ש”נפתח לנו הלב” ו”העוצמה בתוכנו” זכו להצלחה ברשתות והייפ סביבו. “אני כרגע יותר בקטע של סינגלים מאשר אלבום כי זה נותן לי מדד לגבי איך השיר מתקבל ואיך אפשר להשתפר ומה להוסיף וכו'”, אומר, “קבלת האור והפידבק החוזר מהקהל חשוב לי מאד”.

הוא נולד בירושלים לבית מוזיקלי כשאביו, אברהם מנצורה, היה מוזיקאי מוכר ומוכשר שניגן על שלל כלי נגינה והופיע עם תזמורת ירושלים. “כשהוא ניגן, הרגשתי שהצלילים יוצאים מתוכו”, נזכר יובל, “המוזיקה הייתה כל החיים שלו. דרכו נחשפתי למוזיקה קלאסית של מוצארט, בטהובן, שופן וכו’ ומאוחר יותר נחשפתי לשלל ההשפעות המוזיקליות עליי”.

בילדותו הוריו התגרשו והוא עבר להתגורר עם אמו בצפון, ובהיותו בן 15 נפטר אביו כשהוא גורם לבנו להבין את ייעודו. “לאחר גירושי הוריי, כמעט ולא ראיתי את אבי בתדירות גבוהה, והרגשתי שהוא היה מאד עצוב ואף עזב את המוזיקה. זה לא פשוט לאדם לעזוב את מהות חייו ואני זוכר שבפעם האחרונה שנפגשנו, ביקשתי ממנו לנגן לי על הפסנתר, אבל הוא לא הצליח וכעסתי. בסוף הביקור, אמרתי לו: ‘אבא, אם אתה לא מנגן זה כאילו שאתה לא חי’ ולאחר שהוא שכב לישון, נשקתי לו על המצח. ביום חמישי באותו שבוע הוא הלך לעולמו והותיר אותי שבור לב. אז הבנתי את הכוח והעוצמה שיש למוזיקה על החיים שלנו”.

בשנת 2009, עת היה בן 15 וחצי, הופיע מנצורה עם להקתו “רוכבי הצלילים” ב”פסטיבל בשקל” עם שירים מקוריים שכתב והלחין. “מי שהתלהבו מאיתנו באותה הופעה היו שאנן סטריט מ’הדג נחש’ וגלעד ויטל מ’שוטי הנבואה’ והם ‘אימצו’ אותנו, טיפחו אותנו ופרשו עלינו חסותם. עבדנו איתם בערך כחודש והופענו בפני 10 אלף איש. אז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. שזה המקום שלי”.

כמי שחולש על שלל כלי נגינה מוזיקליים, מנצורה כדבריו גם היה מהראשונים שהתחילו לנגן בישראל עם מכשיר ה”לופר” בהשראת הזמר אד שירן. “אני משתמש בלופר תוך חיבורו לגיטרה ומתופף על הגיטרה ויוצאים דברים מגניבים. אני זוכר שלפני כשנתיים הוזמנתי לאודישנים ל’כוכב הבא’ והגעתי עם הלופר והם אמרו: ‘יש מישהי שגם נבחנה עם זה’. זו הייתה נטע ברזילי. בסוף לא הסתדר לי מסיבה כלשהיא להתחרות והבנתי שאני מעדיף את הדרך הקשה על פני ריאליטי”.

מעבר להיותו סינגר-סונגרייטר, מנצורה מתפרנס בשנים האחרונות ממוזיקה שהקליט באולפן פרטי עם בני נוער ומטפח את הדור הצעיר, מפתח שיטה מיוחדת לטיפול בעזרת מוזיקה ורץ עם הרצאתו המוזיקלית “לוקחים אחריות” עימה הופיע בפני עשרות אלפי בני נוער ברחבי הארץ.

 “ההרצאה עוסקת בחלומות שלנו. שכחו כבר לשאול אותנו מהם החלומות שלנו כבר מהגן. אם אתה שואל ילד בן 16 מה החלום שלו, הוא לא יידע לענות לך, אבל אם תשאל ילד בגיל גן, הוא יסתכל לך בלבן של העיניים ויגיד לך. וההרצאה שלי, המשלבת שירים, מחזירה את הקסם והכוח לחלומות תוך סיפורי האישי וכיצד החלומות הצילו אותי ומנתבים את חיי”.

במקביל להרצאה מעוררת ההשראה שגורפת הצלחה מסחררת בקרב בתי ספר ובני נוער, מנצורה שוקד בשנים האחרונות על אפליקציה חדשה בשם Dreemz שמטרתה לשתף חלומות. “זה נראה כמו אינסטגרם מבחינת מבנה, אבל כל העניין של האפליקציה זה לשתף חלומות בין אנשים שחולמים חלומות דומים ואנשים שהגשימו את אותו חלום וחושף מה הם עשו בדרך לחלום”.

אז מה החלום שלך?

“לאשתי ולי יש טבלת חלומות שזה הדבר הראשון שאנחנו רואים כשאנחנו מתעוררים בבוקר. החלום הראשון שלי הוא להקים משפחה וזה בעזרת השם קורה. החלום השני זה שהשיר שלי יהיה בפלייליסט של גלגל”צ. החלום שלי הוא גם לעשות Ted Talk. כשהייתי בן 16 הועפתי מבית הספר על משהו שלא היה לי שום קשר אליו והבטחתי לעצמי לא להתייאש וכתבתי לעצמי במחברת שיש לי חלום להופיע בבתי ספר ולספר את הסיפור שלי. וזה מה שאני עושה, כי מהמקומות הכי כואבים, משם מוגשמים החלומות הכי גדולים והופכים למציאות”.

בשיתוף ברק רום