25 שנה כבר עברו מאז הסתלקותו של הרבי מלובביץ', כנראה האיש הגדול ביותר בדורו והמנהיג היהודי שהלך רחוק יותר מכל אחד כדי להביא את הגאולה לכדי דבר ממשי ואמיתי, שקורה במציאות. ואכן בכל זמן הגלות הוא היה הקרוב ביותר לעשות את זה.
אבל לצערנו "אין מלך בלי עם" כמו שכתוב, ולצערנו ה"עם" – חסידיו דאז, עדיים מצייתים בעיוורון לכל תנועת יד של מנהיגם. את עיקר המסר הם לא מבינים.
מה שהם לא מבינים הוא שחזון הגאולה הוא מחוץ לקופסה, וציות עיוור לחלוטין לאדם אדם אחד בלבד לא יכול להביא את הגאולה. ייתכן שזהו המסר החשוב ביותר של הרבי מלובביץ'. כל חייו הוא עשה דברים שאיש לפניו לא עשה, רעיונות נשגבים, שנתפסו הזויים בזמנם, ושהפכו למציאות משגשגת. ראו את הגאונות העצומה במפעל השליחים. וותיקי החסידים יזכרו שמי שהתחיל את המפעל היה הרבי הקודם, אך מי שהפך את העניין לאימפריה זה הרבי מלובביץ'. מי היה חושב להקים שגרירויות של יהדות בכל העולם? והיום, מדינת "חב"ד" היא המדינה עם השגרירויות הרבות ביותר בגלובוס.
כמה אירוני שדווקא חסידיו של הרבי הם אלה שאז לא הצליחו, ועד היום לא ברור אם הצליחו להבין ולהפנים את המסר האמיתי של רבם.
הגאולה בשבילי היא אותו מקום בנפש של השקט והמיקוד, שלווה וריכוז, אושר פנימי ושקט. את המקום הזה, או הכי קרוב אליו, אני חווה בקטעי האלתור במוזיקה שאני עושה.
מוזיקת ג'אז היא לרבים מוזיקת רקע לא ברורה במקרה הטוב, אך לאחרים היא המוזיקה העמוקה ביותר. למעשה הג'אז יצר שפה מוזיקלית שנולדה והתפתחה מתוך אלתור. המאפיין הברור ביותר של מוזיקת ג'אז הוא העובדה שהמוזיקאי מאלתר על הבמה קטעים נבחרים ולמעשה בד"כ רוב המוזיקה תהיה מאולתרת, על בסיס מבנה אמנם, אך מאולתרת.
בנקודה הזו, שאתה עומד ואמור להמציא מנגינה ומנגינות שמעולם לא היו ולעולם לא יהיו עוד, אדם יכול להתרסק מתוך לחץ. הדרך היחידה לעשות את זה, כך למדתי עם השנים, היא להסיח כל מחשבה או הרגש, כל תפיסה שמשהו תופס בי עכשיו. שום סיבה לחשוב עכשיו על כלום, ולמעשה, אני לא חושב גם על איזה צלילים לנגן.
ליתר דיוק, כשאני חושב ואוכל את הראש בשאלה איזה צלילים לנגן, זה נשמע הרבה הרבה פחות טוב מהזמן שבו אני מרפה לחלוטין ולא רוצה או מחפש לנגן שום צליל. המנגינה כבר נמצאת, רק צריך לשמוע אותה.
את המסר הזה קיבלתי מהרבי, את האפשרות להרפות מכל הקולות שאדם משמיע לעצמו בראשו. בשפת החסידות קוראים לזה "ביטול". כשאני על הבמה, כל סרט שעובר לי בראש, כל חרדה, כל חשש, כל מחשבה אחרת מלבד שקט מוחלט בראש, מיד תרסק את הכל. כך גם לימד הרבי. על ידי "ביטול", כלומר היעדר הזדהות עם ה"קולות", הטרדות, החששות, הפחדים, החרדות, כל התפיסות שתופסות אותנו, בעצם לחלוטין מסיחות את דעתנו, ושמות אותנו במקום לא רלוונטי, הרבה פחות יצירתי והרבה פחות איכותי; על ידי ביטול, אדם יכול להגיע למקום האמיתי הפנימי, הנפשת חוזרת הביתה.
צילום: מרדכי בראון, מתוך ויקיפדיה
כשעמדתי על הבמה ותוך כדי האלתור ניסיתי לשחזר את מערך הצלילים היפה שעשיתי בחזרה, נזכרתי בנושא. "שקט זמיר!", אמרתי לעצמי בראש. הפסקתי לנגן. המוזיקה כל כך יפה. "לא, לא", אמרתי שוב. "חכה, עוד לא". וכך, עד ששמעתי צליל בראש וניגנתי אותו, שמעתי עוד צליל וניגנתי גם אותו. ועוד צלילים ועוד צלילים – המנגינה כבר נמצאת. רק צריך להיות מספיק בשקט ולהקשיב כדי לשמוע אותה.
ועל הבמה, כמו בחיים. כשאני בלחץ או חרדה, או לחילופין כשנורא בא לי משהו סתמי או לא טוב, כשאני בתוך הסרטים שלי והפחדים שלי, אני לרוב מייצר תוצאות הרבה פחות איכותיות. אבל כשאני מסתכל על התחושות האלה מבחוץ, מנתק את עצמי מהן, כשאני ב"ביטול", אז אני יכול שוב להרגיש את השקט האמיתי, הפנימי, השקט הנשמתי שמפעם בכל אחד ואחת מאיתנו.
שנות דור הם זמן מעולה להפנים שוב את המסר של הרבי שהגאולה היא לא משהו שממתינים לו וכבר לא משהו שעושים בשביל לקדם אותו. הגאולה הוא משהו שאנו, הדור השמיני, "דור 8", צריכים לעשות אותו. אתה, אני, אנחנו הרבי מעכשיו. כך הוא בעצמו אמר והפציר בם אז ומפציר בנו עד היום.
משיח, מחוץ לקופסה, חדש. אם אתה אומר מה שכבר אמרו לפניך, עושה מה שכבר עשו לפניך, מה אתה עושה?? תעשה את מה שעוד לא עשו. תפעל את מה שעוד לא נפעל.
וכך אמר הרבי בסוף ימיו - "אני את שלי עשיתי, עכשיו עשו אתם כל מה שביכולתכם". כל אחד ואחת מאיתנו הוא "רבי", כולנו יכולים להגיע לנקודה הפנימית, השקטה והמאושרת שבנשמה. מי ייתן ובקרוב ממ"ש!
דניאל זמיר ממשיך את סיבוב ההופעות הארצי שלו בימים אלה עם הגיטריסט ניצן בר. ב-13 באוגוסט יגיע לבית העמודים בתל אביב, ב-14 באוגוסט בנוקטורנו ירושלים, ב-18 באוגוסט באוליבן מודיעין וב-22 יגיע לסינקופה בר חיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו