1 יום ראשון הגדול שטומן בחובו שלושה משחקי גמר בינלאומיים - קופה אמריקה, גביע הזהב ואליפות העולם לנשים - סותר את כל מה שמנסות כדורגלניות העולם להשיג. אחרי שנים של מאבק עיקש אין להן שום כוונה להיות "חלק ממשהו", כדברי מקבלי ההחלטות, הן לא רוצות להיות חנות נעליים במדרחוב עמוס בחנויות שמוכרות את אותו מוצר. "אני לא מבינה מה הפחד של אנשים ללכת על כדורגל הנשים בכל הכוח", תהתה כוכבת ארה"ב מייגן רפינו, "הרי לגברים זה לא היה קורה".
רפינו כמובן צודקת, והפעם הנתונים גם מגבים אותה. אליפות העולם בצרפת ניפצה את כל נתוני הצפייה העולמיים, הכפילה את רמת הסיקור והוכיחה שכדורגל הנשים ראוי לעמוד בפני עצמו. רמת המשחק, התחרותיות, המקצוענות - אלה היוו תזכורת שכל מה שהספורט הזה היה צריך זו הכרה ציבורית, ולא מעטפת גברית.
אף אחד לא יופתע אם אקורד הסיום שיתנגן הערב (18:00, ערוץ כאן 11) בליון - גמר בין אלופת העולם ארה"ב לאלופת אירופה הולנד, בין שתי מאמנות חזקות, בין האימפריה של המשחק לבין הכוח העולה והמפתיע - יאפיל על כל משחק כדורגל שיבוא אחריו.
2 עם שלוש זכיות בגביע העולמי והעפלה לחצי הגמר לפחות בכל טורניר שהתקיים, נבחרת ארה"ב היא מלכת הענף. היא מכתיבה את הסטנדרטים, מייצגת את הדרך שיש לעשות ואת המלחמות שצריך להילחם, אצלה נמצא המתכון להצלחת כדורגל הנשים. וככזאת, היא מסתובבת באצטדיוני צרפת עם ראש מורם וחזה נפוח. סגנון המשחק שלה מלא בביטחון ובגאווה, מגרד באלגנטיות את גבול התוקפני־בריוני.
אלכס מורגן. "די כבר! צריך ליהנות מהמשחק" // צילום: אי.אף.פי
את תאילנד ארה"ב דרסה 0:13 בתצוגה שהיו בה מעט מאוד רחמים והרבה מאוד דבקות במטרה, מול אנגליה חגגה אלכס מורגן את אחד השערים בשתיית כוס תה כדי להתריס מול היריבה. לא כולם יודעים לאכול את הכוחניות האמריקנית, אבל הן בטוחות שדווקא נורא פשוט לבלוע את הגלולה. "די כבר! צריך ליהנות מהמשחק", אמרה הכוכבת, "לדעתי יש פה מוסר כפול. גברים יכולים לחגוג איך שבא להם, אז למה אנחנו לא?"
העניין עם ארה"ב הוא שאינה מתנהלת רק בכוחניות, היא גם משחקת כך. שריקת הפתיחה היא האות שלה להתנפל על היריבה, ולא במקרה היא עלתה ליתרון עד הדקה ה־12 בכל משחקיה עד כה. זכייה נוספת בגביע תהיה עוד טפיחה על השכם של הנבחרת הכי גאה בעולם.
3 את ההשפעות של ארה"ב על הספורט אפשר לראות על נבחרת הולנד. סרינה ויגמאן, מאמנת הנבחרת, לא ידעה שכדורגל הנשים יכול לעמוד בפני עצמו עד שנסעה לשחק באמריקה. בצעירותה נהגה לגזור את שערה כדי לנסות להשתלב בכדורגל הבנים, אבל אחרי שראתה איך עושים זאת אצל הדוד סם חזרה למולדת והחליטה שהולנד ראויה לאותו חופש משחק.
אוהדות ארה"ב. כבר לא יכולות לחכות // צילום: רויטרס
ב־2014 מונתה לעוזרת המאמן, וחצי שנה אחרי שקיבלה את התפקיד הראשי - הובילה את הולנד לזכייה באליפות אירופה. "השהות בארה"ב שינתה את חיי", הודתה לקראת הגמר, "שם הבנתי שצריך להילחם על מה שאנחנו רוצות". אז הולנד נלחמת, אבל לא במטרה להיות כמו ארה"ב.
כי בטורניר השני בלבד שלהן, אין להולנדיות את הביטחון האמריקני. הסגל שלהן צעיר וכולל רק שתי שחקניות מעל גיל 30, ואת חוליית ההתקפה מובילות ליקה מרטנס בת ה־26, דניאלה ואן דה דונק בת ה־27 וויויאן מידמה בת ה־22.
הן לא רואות עצמן פייבוריטיות, ומעדיפות להגיע למשחק כמו הילדה החדשה בשכונה. "האמריקניות לא חושבות שאנחנו כאלה טובות", אמרה ואן דה דונק, "זה יכול לשחק לטובתנו". עם 12 ניצחונות רצופים בטורנירים גדולים, להולנד יש הרבה סיבות להאמין שהיא יכולה לספק הפתעת ענק.
