גם היום, חמש שנים לאחר ששכלו את היקר להם מכל, משפחותיהם של שלושת החיילים הבודדים מחטיבת גולני שנפלו בצוק איתן לא שוכחות את התופעה המרגשת שהשפיעה על מסלול חייהם.
ב־20 ביולי ובהפרש של שעות בודדות זה מזה, נהרגו סמ"ר שון כרמלי (21) מטקסס שבארה"ב, סמ"ר מקס שטיינברג (24) מלוס אנג'לס שבארה"ב, וסמ"ר ג'ורדן בן סימון (22) מליון שבצרפת.
עשרות אלפי ישראלים שלא הכירו את החיילים הבודדים שרטטו תופעה ייחודית שלא נראתה עד לאותם ימים וריגשה את המשפחות ואת המדינה כולה. רבבות נענו לקריאות ברשתות החברתיות והתייצבו בהלוויות שהתקיימו בחיפה, ירושלים ואשקלון כדי לחלוק כבוד אחרון לצעירים.
"בהתחלה התלבטנו אם לקבור אותו בישראל או בלוס אנג'לס", מספרת פייג' שטיינברג, אחותו הקטנה של מקס ז"ל המתגוררת בתל אביב. לאחר שהם טסו לישראל, הם החליטו לקבור אותו בישראל. "זו היתה הפעם הראשונה שהוריי הגיעו לישראל והפעם השנייה שלי", מסבירה פייג', "כשנסענו להר הרצל ראינו אנשים בכל מקום, הרחובות היו מוצפים באנשים. לא קלטנו על מה ההמולה, עד שהבנו שכולם שם בשביל מקס. שטפו אותנו באהבה ובתמיכה".
מקס שטיינברג // צילום: באדיבות המשפחה
ההמונים בהלווייתו של סמ"ר מקס שטיינברג ז"ל בהר הרצל // צילום: קונטקט
באותם הרגעים היא הרגישה "מובנת יותר כאן, על ידי עם ישראל. אמרו לנו שמקס לעולם לא יהיה כאן לבד והאמנו להם. אין מילים לתאר את ההרגשה שהיתה לי, אבל בליבי הרגשתי שהדרך היחידה שלי להתמודד עם הטרגדיה הזאת, היא ללכת בעקבות מקס ולעבור גם לישראל".
התחושות הללו - שאותן מתארת פייג' - מלוות במשך חמש שנים גם את הוריו של שון כרמלי ז"ל, שחזרו לישראל אחרי 26 שנים שבהן חיו בטקסס. כמוהם, גם פיליפ (ימין) בן סימון, אביו של ג'ורדן בן סימון ז"ל, עזב מאחוריו את חייו בצרפת ועלה לישראל כשנתיים אחרי שבנו נפל.
ימין (פיליפ) בן סימון, אביו של ג'ורדן ז"ל, עלה ב־11 בספטמבר 2016. "לא במקרה בחרתי בתאריך הזה", הוא מבהיר, "ב־11 בספטמבר, הטרור האסלאמי הרדיקלי ניסה לעורר אימה בקרב אזרחי העולם החופשי. אני רואה קו ישר בין הטרור של האסלאם הרדיקלי שהחריב את מגדלי התאומים בארה"ב לבין הטרור האסלאמי הרדיקלי של חמאס הרדיקלי שהרג את הבן שלי. בעלייה שלי לישראל דווקא בתאריך הזה יש אמירה לארגוני הטרור הרדיקליים האלה: 'לא יעזור לכם'".
סמ"ר ג'ורדן בן סימון ז"ל // צילום: באדיבות המשפחה
השיחה עם פיליפ התנהלה בעזרת ג'והקים חג'ג' שתרגם את דבריו מצרפתית לעברית. חג'ג' הוא מתנדב בעמותת "אח גדול לחיילים בודדים" ומלווה את המשפחה שמגיעה לכל אירועי ההנצחה לזכרו של ג'ורדן. "אני עד עכשיו לא מאמין שג'ורדן איננו", הוסיף פיליפ בגרון חנוק מדמעות. "החלטתי לעשות עלייה כי רציתי להיות קרוב אליו. באשקלון יש לי אמנם קרובי משפחה, אבל הסיבה שבחרתי לגור בעיר היא פשוט כי אני רוצה להיות הכי קרוב אליו". הדירה שלו נמצאת במרחק של 10-5 דקות מבית העלמין. "יש תקופות שאני הולך לקבר של ג'ורדן בכל יום ויש תקופות שאני לא רוצה להתקרב לשם".
סמ"ר ג'ורדן בן סימון ז"ל מלווה בדרכו האחרונה // צילום: אלברט סדיקוב, ג'יני
"תודה לעם ישראל"
בעוד פיליפ שומר על קשר הדוק עם אשתו ושתי בנותיו שנותרו להתגורר בליון שבצרפת, הוריו של שון כרמלי ז"ל התאחדו אחרי נפילת בנם עם בנותיהם שנולדו וגדלו בארה"ב ועלו בעצמן לישראל עוד לפני אחיהן המנוח. "כבר כשהגענו להלוויה אמרתי שאני לא חוזרת יותר לארה"ב. אמרתי לבעלי, תמכור את כל העסקים שלנו כי אני לא חוזרת איתך יותר", מספרת דליה כרמלי, אמו של שון ז"ל. את רוב עסקיהם הם מכרו "לקונה הראשון שהגיע, המחיר לא עניין אותנו. הגענו למצב שכבר לא היה אכפת לנו מהכסף". בשנתיים הראשונות היא היתה מגיעה לקבר של שון יום־יום, כשבע שעות ביום. "היום אני מבינה ששון נמצא איתי בכל מקום, אז אני הולכת רק פעמיים בשבוע".
שון כרמלי ז"ל // צילום: באדיבות המשפחה
"לא היינו מסוגלים להשאיר את שון לבד בישראל", מוסיף אלון כרמלי, אביו של שון ז"ל. "גם ההלוויה הכל כך מרגשת של שון היתה חלק גדול מהשיקול. קשה לתאר במילים כמה זה היה מרגש לראות רבבות של אזרחים ואוהדים של מכבי חיפה שכלל לא מכירים אותו באים רק כדי לחלוק כבוד אחרון ולהכיר תודה על הקרבת חייו למען המדינה. הבנו שבארה"ב לעולם לא נקבל את התמיכה שקיבלנו ואנחנו ממשיכים לקבל כאן בישראל".
כ־20 אלף אנשים הגיעו לבית העלמין בחיפה להלווייתו של סמ"ר שון כרמלי ז"ל // צילום: סוכנות ג'יני
גם היום, בחלוף חמש שנים, ממשיכים אזרחים רבים לרגש את המשפחות השכולות ולפקוד את קבריהם של שון, מקס וג'ורדן. "גם היום מגיעים הרבה אנשים לאזכרות שלו, בעיקר אוהדי ונציגי קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ששון היה אוהד שרוף שלה. היום אני כבר מכירה רבים מהאנשים, כי הם חוזרים מדי שנה לאזכרות ולימי הזיכרון. אני יודעת שאוהדי מכבי חיפה מגיעים לשם הרבה לפני המשחקים של הקבוצה באצטדיון סמי עופר הסמוך. אני יודעת את זה לפי הנרות והפריטים של הקבוצה שהם משאירים על הקבר שלו. קשה לתאר במילים כמה זה מרגש".
פייג' שטיינברג מסכמת כי "חשוב לי להודות לעם ישראל על שקיים את ההבטחה למשפחה שלי, שמקס ושאר החיילים לא יישכחו. האהבה והתמיכה שאנחנו מקבלים מחזקות אותנו בכאבנו מאז שאיבדנו את מקס. אנחנו אסירי תודה".
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
