"חייבים לנצל את הזמן עם טראמפ"

הרבה שיחות קשות היו לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא הקודם של ארה"ב, ברק אובאמה. באחת האחרונות שבהן, ביקש נתניהו הכרה ברמת הגולן. הימים היו ימי חתימת הסכם הגרעין עם איראן. אובאמה הטיל, כידוע, את כל כובד משקלו בעד ההסכם, ונתניהו נלחם מלחמת נגד שלא היתה כמותה בתולדות היחסים בין המדינות. בתום המערכה, שהסתיימה ביישום ההסכם בפועל אך בלי שאושר בסנאט, נקבעה לשניים פגישה, בנובמבר 2015. ההיסטוריון והשגריר לשעבר בוושינגטון, מיכאל (מייקל) אורן, הכין לנתניהו "רשימת פיצוי" להגיש לנשיא האמריקני.

"באותו זמן כבר לא הייתי שגריר", משחזר ד"ר אורן, "אלא שימשתי חבר כנסת, אבל בין השאר הצעתי שארה"ב וישראל יכינו מסמך שיגדיר במשותף מה תיחשב הפרה של הסכם הגרעין ויסכימו מראש מה תהיה תגובת ארה"ב למקרה של הפרה. בסוף הרשימה הכנסתי בקשה להכרה אמריקנית ברמת הגולן כשטח בריבונות ישראל. נתניהו העלה את הנושא, אבל אובאמה צחק לו בפנים". 

יותר מארבע שנים שימש אורן, שמבחינתו שמו הוא מיכאל ולא מייקל, כשגריר בארה"ב, אולם ההיכרות האינטימית שלו עם יחסי שתי המדינות החלה הרבה קודם לכן. הוא גדל בניו ג'רזי של שנות ה־60, בבית יהודי קונסרבטיבי ובשכונה שרובה קתולית, שבה גם צבר כמה חוויות אנטישמיות. "לכן אני לא מתרגש או מתפלא על מה שקורה כיום", הוא אומר. ההצטרפות לתנועת הנוער "הבונים" שינתה את חייו, וגם עיצבה את חלום חייו.

"בגיל 15 נסענו מטעם התנועה לוושינגטון, ושיא הביקור היה מפגש עם יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, שהיה אז שגריר ישראל בארה"ב. רבין דיבר איתנו קצת, ואני הרגשתי שהרגע הזה הוא שיא החיים שלי. אמרתי לעצמי שאני רוצה לייצג את מדינת ישראל בוושינגטון. זה היה חלום חיי", סיפר לי ב־2012, שנה לפני סיום תפקידו. 

גם לאחר שהוחלף בשגרירות ב־2013 בידי רון דרמר, המשיך אורן לעסוק ביחסי שתי המדינות. בימים אלה הוא במסע הרצאות בארה"ב לקידום הספר החדש שלו, "עוצמה, אמונה ודמיון - אמריקה במזרח התיכון, מאז 1776 ועד ימינו". קדמו לו שורה ארוכה של מחקרים וספרים, מהם רבי מכר עתירי תפוצה בישראל ובארה"ב, שעסקו בהיסטוריה האמריקנית בכלל ובהקשר הישראלי בפרט. 

חלון הזדמנויות

כך שלאורן, גם כהיסטוריון וגם כמי שלפרקים נגע בהיסטוריה, יש פרספקטיבה, והיא חד־משמעית. "ממשל טראמפ הוא הידידותי ביותר שהיה לישראל מאז קום המדינה. בממשל הזה אין ולו בעל תפקיד אחד שהוא בעייתי לישראל. אפילו בממשלים טובים כמו קלינטון או בוש הבן היו בכירים שעשו בעיות. אבל אצל טראמפ אין קונדוליסה רייס, אין קספר ויינברגר ואין ג'יימס בייקר". 

אם כך, במבט של היסטוריון, כיצד נראית התקופה הנוכחית של יחסי ישראל־ארה"ב?

"הקשרים בין המדינות עברו לאורך השנים תהליך אבולוציוני. הנשיא טרומן זכור כנשיא ידידותי משום שהכיר בישראל, אבל הוא דווקא החרים אותנו בתקופת מלחמת השחרור כשהיינו עם הגב לים. אייזנהאואר היה קשה מאוד איתנו ומזכיר המדינה שלו, ג'ון פוסטר דאלס, היה ממש אנטישמי. הנשיא ג'ון קנדי היה מאוד ביקורתי. הוא הראשון שפגש את ראש ממשלת ישראל, דוד בן־גוריון, אבל זה לא היה בבית הלבן אלא במלון בניו יורק, והפגישה היתה קשה ביותר. 

"התפנית הגדולה היתה בשנות ה־80 בימי רייגן, אף שגם הוא בהתחלה החרים אותנו בגלל הפצצת הכור בעיראק ועצר משלוחים של מטוסי F-16 והצביע עם עיראק נגדנו במועצת הביטחון - מי יכול היום להעלות בדעתו תרחיש כזה?! בתקופת רייגן נוסדו שני עקרונות שמאפיינים את היחסים: ללא הפתעות, וללא פערים כלפי חוץ. אם צעקנו זה על זה, זה היה בחדרי חדרים ולא בחוץ. כך, למשל, כשבוש הבן פרסם את מפת הדרכים ב־2003, אריק שרון קיבל זאת שבועיים לפני כן. מי שהפר את העקרונות האלה היה אובאמה, אבל הממשל הנוכחי החזיר אותם לתוקף". 

אם הממשל הזה הוא הטוב ביותר שהיה לישראל בכל הזמנים, מה יראה היסטוריון שיסתכל על התקופה הזו בעוד 50 או 100 שנה?

"הרבה תלוי בשאלה איך ננצל את ההזדמנות ואת הזמן שנותר. איננו יודעים אם לנשיא הנוכחי נותרו עוד שנה וחצי בתפקיד או עוד חמש שנים וחצי, אבל בכל מקרה זה לא זמן ארוך. אנחנו צריכים לנצל את חלון ההזדמנויות הזה כדי לטפל בכל הנושאים החשובים לנו, כגון חמאס, חיזבאללה, איראן, הפלשתינים, וכן הלאה". 

ומבחינה מעשית - אתה מציע לצאת לפעולה נגד חיזבאללה דווקא כל עוד טראמפ בתפקידו?

"צריך לשקול את זה. לחיזבאללה יש 130 אלף טילים מתחת לבתים ב־200 כפרים. הצפי של צה"ל הוא קצב ירי הוא של 2,000 עד 4,000 טילים ביום, לעומת 200 עד 300 במלחמת לבנון השנייה. כך שלצה"ל לא תהיה ברירה אלא להיכנס למבצע

ובמלחמה נהיה זקוקים לתחמושת. האם ממשל ברני סנדרס או אליזבט וורן (מתמודדים לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית בעלי דעות שמאל קיצוניות; א"כ) ייתן לנו את התחמושת?! מהלך כזה יהיה כרוך באבידות אזרחיות כבדות ביותר בצד הלבנוני. מי ייתן לנו את המיגון המדיני והמשפטי? מי יעניק לנו כיפת ברזל מדינית במועצת הביטחון ובבית הדין הבינלאומי בהאג? הממשל הנוכחי בוודאי יעשה זאת. הוא הדין לגבי חמאס. אחרי מבצע צבאי שם, מה נעשה עם המפתחות לעזה? מי ייתן לנו גיבוי ביום שאחרי? רק דרך הממשל הזה יש לנו גישה למדינות הסוניות". 

אתגר התמיכה הדו־מפלגתית

עם מינויו לשגריר ב־2009, ויתר ד"ר אורן על אזרחותו האמריקנית. עד אז, כמו הרוב המכריע של יהודי ארה"ב, נטו במשפחתו לאהוד דווקא את המפלגה הדמוקרטית, שבמאה הקודמת תמכה ביהודים ובמדינתם יותר מהרפובליקנים השמרנים. אלא שבשנים האחרונות אורן חווה על בשרו, כאדם פרטי וכשגריר, את התרחקות הדמוקרטים מישראל מכאן, ואת החיבוק הרפובליקני מכאן.

"במאי 2010 בעקבות משט המרמרה הוזמנתי לפגישה בבית הלבן עם כל הצוות של אובאמה. הם הפעילו לחץ כבד מאוד שנסכים להקמת ועדה בינלאומית שתחקור את האירוע. אנחנו התנגדנו מחשש שמסקנות הוועדה ייקבעו מראש. במהלך הדיון שאלתי את היועצים של אובאמה, אם יהיו מוכנים להגן עלינו בבית המשפט הבינ"ל בהאג מפני אפשרות של סנקציות. הראיתי להם חוק של הקונגרס מ־2003, האומר שאם מנסים להעמיד לדין חיילים אמריקנים, או חיילי בעלי ברית של ארה"ב, היא תנקוט צעדים נגד אותן מדינות. אני מראה להם את החוק והם עונים, 'אתה באמת רוצה שנחרים את נורבגיה?' אמרתי 'כן' אבל הם צחקו עלי. כך היה אצל אובאמה. בממשל הנוכחי לא צוחקים אלא מחרימים". 

ואחרי הממשל הזה היחסים יכולים רק להידרדר?

"אני לא יודע. יש הרבה תהליכים דמוגרפיים שמעידים על חזרה לשלטון של הדמוקרטים, אם לא ב־2020 אז בפעם שלאחר מכן. יש מועמדים דמוקרטים טובים מאוד לישראל, אבל יש גם אחרים. איני יודע אם נשיא דמוקרטי ימשיך באותה מדיניות כלפי איראן, או למשל יחזור להסכם הגרעין שממנו נסוג טראמפ. גם אינני יודע אם ישמר את ההכרה האמריקנית בגולן, את ההכרה בירושלים כבירת ישראל ואת מעבר השגרירות. ברני סנרדס, למשל, יחזור בוודאי להסכם הגרעין ויבטל את העברת השגרירות. הוא מהמובילים בקרב הדמוקרטים וכמוהו עוד מנהיגים פרוגרסיביים".

האם ישראל מאבדת את הנכס החשוב של התמיכה הדו־מפלגתית, כלומר את תמיכת המפלגה הדמוקרטית?

"לא איבדנו את התמיכה הדו־מפלגתית אבל היא מאותגרת, והשאלה היא באיזה נושא מדובר. כאשר מדובר באובדן חיים (בקרב ערבים; א"כ) רואים את הסדקים. בתקופת אובאמה היו לנו מקרים כאלה, כשהייתי שגריר ב־2009 אחרי מבצע עופרת יצוקה, אחרי מבצע עמוד ענן ב־2012 או אחרי פרשת משט המרמרה. בהקשר של איראן, למשל, איבדנו את התמיכה הדו־מפלגתית כי הדמוקרטים לא איתנו. מצד שני, בנושא של שתי מדינות יש תמיכה דו־מפלגתית וגם שדולת איפא"ק בעד, אבל ממשלת ישראל אינה תומכת. לכן התמיכה הדו־מפלגתית מאותגרת מכיוונים שונים". 

האם אלה תהליכים שישראל יכולה להשפיע עליהם?

"איננו יכולים לפתור את כל הבעיות, אבל כן צריך לקבוע יעד אסטרטגי לשימור הקשרים בצד הפרוגרסיבי. זהו אינטרס לאומי מהדרגה הראשונה, גם אם ההצלחה לא תהיה מלאה. יש להביא כמה שיותר משלחות ולשלוח לשם כמה שיותר נציגים. צריך להראות לעצמנו שעשינו הכל כדי לשמר את התמיכה הדו־מפלגתית ואת כלל חלקי העם היהודי. עד כה לא עשינו זאת". 

איך ישראל צריכה להיערך לעידן שבו מעמד ארה"ב בעולם נחלש?

"תמיד אמרתי לביבי שצריך להגיד תודה לאובאמה, כי עד אובאמה היינו 40 שנה בקן. אמא אמריקה שמרה עלינו. הוא בא וזרק אותנו מהקן. הוא הכריח אותנו לעמוד על הרגליים שלנו. תמיד ידענו שהמשבר הזה יבוא, ובזכותו רה"מ יצא לסין, להודו ולאפריקה ומצבנו המדיני הוא הטוב אי־פעם. ישראל כבר איננה צעירה, אלא יותר מבוגרת ממחצית המדינות באו"ם. ארה"ב תישאר בעלת בריתנו החשובה, אבל אנחנו חזקים ויכולים לעמוד על שתי רגלינו". 

בסוף, תמיד עוזרים

על אף התחזית השחורה על יחסי המפלגה הדמוקרטית וישראל, אורן מבקש בכל זאת להזכיר רגע אחד שבו הנשיא אובאמה כן נחלץ לעזרת ישראל. "השעה היתה שש בערב שעון וושינגטון, אחת בלילה בישראל. הייתי בדרכי לבית הלבן בדרך למסיבת חג החנוכה המסורתית", הוא נזכר. 

אף שהיו אלה ימי חג החנוכה, ישראל היתה אבלה באותו יום. חצי יממה קודם לכן נשרפו חיים 44 כבאים, סוהרים ושוטרים, בדליקה שישראל לא ידעה כמותה קודם לכן. אורן וההנהגה היהודית הוזמנו למסיבת החנוכה המסורתית של נשיא ארה"ב ברק אובאמה.

"אני נכנס למתחם הנשיאותי והטלפון מצלצל", ממשיך אורן, "על הקו היה רה"מ שאמר, 'מייקל, יש לנו בעיה. אני צריך שתבדוק במה ארה"ב יכולה לעזור. אין לנו אמצעים להשתלט על האש ואנחנו צריכים כמה שיותר מהר חומרים מעכבי בעירה ומטוסי כיבוי'. השבתי שאדבר ישירות עם הנשיא".

כשהתפנה אובאמה, הסביר לו אורן קצרות את חומרת המשבר וביקש התגייסות מרבית של אמריקה. "אובאמה השיב, 'תנו לישראל כל מה שהיא מבקשת'. פתחנו חמ"ל בבית הלבן, ולמעשה היינו שם לאורך רוב הלילה כדי לטפל במשבר. היו איתנו נציגים של המועצה לביטחון לאומי ושל המשרד להגנת המולדת. שעות ספורות לאחר מכן נחתו בישראל שמונה מטוסי כיבוי אמריקניים שהוזנקו מבסיסי ארה"ב באירופה, כשבבטנם חומרים לדיכוי הלהבות.

"אובאמה עצמו, אגב, המריא באותו לילה לביקור פתע באפגניסטן. הטלפון הראשון שעשה עם נחיתתו היה לבדוק שישראל אכן קיבלה את מבוקשה. ככה זה, גם במקרה של אובאמה, התמונה היא תמיד מורכבת". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו