"בגלל מפקדיו": נכנס לדיכאון ואיים להתאבד

כשי' התגייס הוא לא האמין שאת שירותו הצבאי יסיים בדיכאון ובנוהל התאבדות. הוא התגייס ב-2014 עם פרופיל 97, "עם שמחת חיים וחיוניות ללא מחשבות טורדניות", כשנה לאחר שעבר תאונת דרכים והתגלה בגופו בלט דיסק קל מאוד. הוא הגיע לקצין מיון, והוסבר לו שהוא מיועד לשרת בחיל החימוש בתפקיד מכונאי רכב. "מאוד רציתי להתגייס ולכן חששתי לציין את מגבלותיי הרפואיות", שחזר.

אולם כשהגיע לטירונות הכל החל להשתבש. הוא החל לסבול מכאבי גב עזים, ולאחר שהוא דיווח על מצבו הבריאותי למפקדת הוא הופנה לוועדה רפואית, שבתורה הורידה לו פרופיל ל-72. לאחר הוועדה חזר לקורס, ודיווח על מצבו. "הייתי בטוח שבגין המגבלות הרפואיות שלי יתחשבו במצבי אך הוברר לי כי אני עדיין מיועד לאותו תפקיד, מכונאי רכב ובשום פנים ואופן לא יעבירו אותי תפקיד. הרגשתי שמזלזלים במצבי הרפואי והתחלתי לחוש דכדוך".

עם סיום הקורס הועבר לבסיס צאלים, זאת למרות שהבין שהוא לא מסוגל להרים משאות כבדים ולהתכופף הרבה. למרות מצבו, הוא רצה להמשיך לשרת ואף להפוך ללוחם. "הייתי חייל למופת, היה לי רצון להיות לוחם ולשרת את המדינה", אולם עם הזמן התקשה יותר ויותר לשרת בתפקידו. "התעלמו ממני ולא התייחסו לתלונותיי. הרגשתי שמתעללים בי וזה התחיל להכניס אותי למחשבות טורדניות".

הוא החליט לצאת לנפקדות, מכיוון שהרגיש שאף אחד לא מתייחס לתלונתו, ומפקדו שכנע אותו לחזור בטענה שיקבל תפקיד כנהג פרטי, אולם הבטחה זו לא התממשה. הוא חזר לתפקידו כמכונאי רכב, ולמרות שהתלונן רבות למפקדו על קשייו "הוא התעלם לחלוטין". לטענת י', מפקדו סירב לו לבצע פיזיוטרפיה בקרבת ביתו, ולכן לא ביצע טיפולים אלו. "כשהרגשתי שהכאב חזק ממני, הופנתי על ידי המפקד לביקור רופא, ובביקור רופא התעלמו לחלוטין מתלונותיי זלזלו בי ונאמר לי לקחת אקמול בלבד".

עבד כמכונאי למרות הכאבים // צילום המחשה: המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל

ההתעלמות של מפקדו לצד הכאבים הקשים גרמו לו לדיכאון כבד. "פתחתי נוהל התאבדות, שכן הרגשתי כי עולמי חרב ומצבי הבריאותי הפיזי והנפשי מחמיר", שחזר. בעקבות כך הופנה לבית חולים שבו התגלה כי הוא סובל מפריצת דיסק מרכזית. רק שנתיים אחרי תחילת שירותו הצבאי הוחלט להוריד לו את הפרופיל ל-45 והומלץ לשנות את שיבוצו. במקביל, הוא הופנה לטיפול פסיכולוגי. לבסוף הוא הועבר לתפקיד מאבטח מתקנים בעפולה וכך סיים את שירותו הצבאי.

באוגוסט 2017 פנה י' באמצעות עורכת דינו נירית פליישמן למשרד הביטחון על מנת להכיר בו כנכה צה"ל. "לפני גיוסי לצה"ל לא סבלתי ממחלה כזו או אחרת, ומלבד הבלטי דיסק הקלים שהיו לי לא הייתה לי שום מחלת רקע", ציין. לטענתו, על צה"ל להכיר בנזקים שהתרחשו כתוצאה מאופי שירותו הצבאי וכן מהדיכאון שתקף אותו. למרות זאת, עד היום לא קיבל תשובה על דרישתו.

"כיום אנחנו שנה ועשרה חודשים לאחר התביעה להכרה, ולא נעשה דבר בתיק", זועמת עו"ד פליישמן. "לא יעלה על הדעת שאזרח המשרת במדינת ישראל יצטרך להמתין זמן כה רב בכדי שמשרד הביטחון יכיר בתביעה להכרה בפגימות שנגרמו לו כתוצאה מהשירות. פניות חוזרות ונשנות עלו בתהו, ונכון ליום זה מרשי עודנו ממתין להחלטה".

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "אגף השיקום מאחל לחייל בריאות ורפואה שלמה. טענותיו ייבדקו. נציין כי דוד מקבל במימון אגף השיקום טיפול רפואי בגין הפגימות, נשוא תביעתו, בזמן שהתביעה נמצאת בבדיקה. אגף שיקום פועל למתן טיפול מיטבי וימשיך לעשות כך גם בעתיד".