קרב מלכים

שני דיווחים שהעלה בית המלוכה הירדני לערוץ היו־טיוב שלו בשבועות האחרונים, מפזרים במידה רבה את הערפל סביב אחד הסעיפים הדרמטיים בעסקת המאה של הנשיא טראמפ: ארה"ב ביקשה להעניק לסעודיה תפקיד מרכזי במסגרת האפוטרופסות על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, קרי הר הבית. 

האפוטרופסים הנוכחיים, ירדן ומלכה עבדאללה, שנשענים על מורשת היסטורית בת כ־100 שנה בהר ולא פחות מכך על שורה של הסכמים והבנות עם ישראל, חשים מאוכזבים ופגועים. המלך הירדני כועס. הוא אינו מוכן  לפנות את הבמה לסעודים ולמלכם השביעי - סלמאן בן עבד אל־עזיז אל־סעוד, וגם לא להתחלק עימם באפוטרופסות הזאת. עכשיו ירדן עושה כמעט הכל כדי להבהיר זאת.

ב־20 במארס השנה, שבוע ימים בלבד לאחר שהמלך עבדאללה נועד בוושינגטון עם מזכיר המדינה של ארה"ב מייק פומפאו ועם יועציו הבכירים של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלאט, נפגש המלך הירדני עם נכבדי מחוז אל־זרקא, אחד ממוקדי הכוח של האחים המוסלמים בירדן, שכמחצית מתושביו הם פלשתינים. עבדאללה הצהיר באותו מעמד: "לעולם לא אשנה את עמדתי בנוגע לירושלים... יש לנו חובה היסטורית כלפי ירושלים והמקומות הקדושים". 

בפעם הראשונה הודה המלך כי מופעלים עליו לחצים והדגיש: "זהו קו אדום מבחינתי, ואני יודע שהעם לצידי... כמדינה האשמית, מחובתנו להגן על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות. נכון שמופעל עלינו לחץ, אך בסופו של דבר התשובה תהיה לא ולא".

בחלוף כמה ימים, בפגישה עם מפקדי צבאו - הפעם כשהוא עטור מדים - שב המלך עבדאללה והבהיר: "ירושלים ועתיד פלשתין הם קו אדום עבור ירדן. אינני יודע איך אוכל להגיד את הדברים באופן ברור יותר... איך אוכל כהאשמי לוותר על ירושלים?! זה בלתי אפשרי. זהו קו אדום. (אני אומר) לא ולא (לוויתור) על ירושלים... יש לנו מילה ויש לנו עמדה".

הצעה לכיסוי החובות

דברי המלך חמקו מעט מעין התקשורת. הם צוטטו בצניעות דווקא בהקשר של המחלוקת עם ישראל סביב מתחם שער הרחמים, למרות שנאמרו בהקשר אחר. באדיבות מומחי ממר"י (המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון), הם רואים עתה אור בקונטקסט הנכון שלהם והמרצע יוצא מן השק. חודשים ארוכים של הכחשות רפות מכיוון וושינגטון, ושל דממה מצידה של ישראל, שמצויה היטב בפרטי עסקת המאה, באים עתה אל קיצם.

ארה"ב לוחצת כבר חודשים ארוכים על ירדן כדי שתסכים להעביר לסעודיה, או לחלוק עימה את שרביט האפוטרופסות על המקום השלישי בקדושתו לאסלאם - מסגד אל־אקצא (זאת, לצד המשך הריבונות הישראלית באתר). בתחומה ובאחריותה של סעודיה נמצאים כידוע כבר שני המקומות הראשונים בקדושתם לאסלאם, במכה ובמדינה. מדובר בלחץ כלכלי לא רשמי, משולב בפיתויים כלכליים לרוב וכן בדרישות נוספות.

הווקף במוקד המחלוקת. מתחם אל־אקצא // צילום: אי.פי.איי

הנה המספרים שמסבירים את לפיתת הצבת שבה נתונה ירדן: חובותיה של הממלכה ההאשמית עומדים על יותר מ־40 מיליארד דולר. בפברואר האחרון, בכינוס המדינות התורמות לירדן שהתקיים בלונדון, הצליח המלך עבדאללה לקושש תרומות בסך של כ־3 מיליארד דולר מסעודיה, מכוויית ומאיחוד האמירויות, בפריסה לשנים אחדות. 350 מיליון הדולר שסעודיה העבירה לירדן בחודש שעבר, כחלק מההתחייבות הזאת, הם רק טיפה בים הצרכים הגדול של ירדן, אבל עכשיו יש לסעודיה תנאי מרכזי אחד להמשך הסיוע: שותפות בניהול "אל־חרם־אל־שריף" - מתחם אל־אקצא שבירושלים. 

ירדן תלויה רבות גם בסיוע האמריקני - מיליארד וחצי דולר לשנה. האמריקנים, שדיברו בשנה האחרונה עם שליטי ערב והאזור, שוחחו עימם לא רק על החלופה הסעודית בהר הבית, אלא גם על האפשרות שירדן תקלוט ותאזרח בשטחה באופן הדרגתי מיליון פליטים פלשתינים, חלקם מהפזורה וחלקם שכבר חיים בשטחה. זהו, כידוע, רק חלק אחד בתצרף שממשל טראמפ מרכיב לעניין "הפליטות הפלשתינית", לאחר שכבר קיצץ בתקציבי אונר"א ועתה הוא שואף לבטלה. 

אונר"א והאו"ם, סבור עתה גם הממשל האמריקני, מסייעים כבר שנים להנציח את בעיית הפליטים הפלשתינים, במקום לפתור אותה, תוך שהם דואגים להעביר את מעמד הפליטות הפלשתינית מאב לבן ומדור לדור.

תמורת החבילה הזאת ארה"ב מציעה לירדן סכום פנטסטי של 45 מיליארד דולר, שישמש את הממלכה ההאשמית להחזר חובות, לשיקום כלכלתה אך גם לקליטה ולאזרוח של פליטים פלשתינים בשטחה. הפיתוי עצום; ייתכן שירדן היתה מסכימה לו, למרות חששה מעוד פליטים בשטחה, אלמלא סיפור הר הבית. 

מנקודת מבטו של בית המלוכה הירדני יש שלוש סיבות טובות לדחיית הרעיונות האמריקנים. הראשונה היא סיבה פרקטית - שירותי הביטחון הירדניים (וגם הישראליים) סבורים שכל שינוי במעמד האפוטרופסות, שבו מלך ירדן מחזיק בהר הבית, יביא לערעור שלטונו ואולי לנפילתו. האפוטרופסות, שבה מחזיקה ירדן מאז 1924, היא מנקודת מבט ירדנית תעודת ביטוח. השלטון בירדן נשען כבר שנים רבות על נאמנותם של הבדואים ותושבי שבטים שנאמנים לבית המלוכה. אלה מהווים פחות ממחצית האוכלוסייה בירדן, בעוד הרוב הפלשתיני והאחים המוסלמים בירדן מהווים מקור לדאגה מתמדת. המשך האפוטרופסות על אל־אקצא, היא מבחינת ירדן ערובה להמשך שליטה בממלכה.

הסיבה השנייה היא היסטורית: השושלת ההאשמית, השלטת כיום בירדן, הפסידה לאחר מלחמת העולם הראשונה לסעודים את התפקיד של שומר המקומות הקדושים במכה ובמדינה. ההאשמים שלטו בסעודיה עד 1924, וסולקו משם על ידי שושלת אל־סעוד. חוסיין בן עלי, ששימש השריף והאמיר של מכה בין 1908 ל־1917, היה צאצא לשושלת ההאשמית שאבות אבותיה רואים עצמם צאצאיו של הנביא מוחמד. ירדן, שנוסדה רשמית ב־1946, כבשה את מזרח ירושלים ואת העיר העתיקה ב־1948 - ומאז הסתפקה באפוטרופסות משנית על אל־אקצא, המקום השלישי בקדושתו לאסלאם.

הסיבה השלישית לכך שירדן שוללת מכל וכל את הרעיון האמריקני בעניין הר הבית היא משפחתית: חוסיין בן עלי, השריף שהפסיד את האפוטרופסות על מכה ומדינה לסעודים, נטמן ב־1931 בחלקת קבר בהר הבית. בנו השני, עבדאללה, מלכה הראשון של ירדן לאחר היווסדה, נרצח בפתח מסגד אל־אקצא על ידי מתנקש פלשתיני ב־1951, על רקע מו"מ חשאי לנורמליזציה ושלום שניהל עם ישראל. נכדו, חוסיין, היה עד לרצח סבו, ושנה אחר כך קיבל לידיו את המלוכה בירדן. הוא החזיק בה 47 שנים, עד פטירתו ממחלה ב־1999. 

פזילה לעבר טורקיה

ירדן המשיכה להחזיק באפוטרופסות המוסלמית על אל־אקצא, גם לאחר מלחמת ששת הימים, שבה הפסידה לישראל את מזרח ירושלים והר הבית, וגם לאחר ההתנתקות מהגדה המערבית (אזור יו"ש), שעליה הכריזה ב־1988. משנחתם הסכם השלום בין ישראל לבין ירדן (1994), עוגן בו מעמדה של ירדן כאפוטרופסית על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים.

ישראל כיבדה מעמד זה, בעיקר על רקע מערכת אינטרסים משותפת - לא תמיד גלויה - בתחום הביטחוני, המודיעיני והכלכלי. ישראל אף השתכנעה שמעמד זה אכן מסייע לבית המלוכה הירדני לשמר את שלטונו בעבר הירדן. ב־2013 חיזקה ירדן עוד יותר את מעמד האפוטרופסות שלה על אל־אקצא, כשחתמה על הסכם עם הרשות הפלשתינית. ההסכם קבע כי ירדן היא שתוסיף לייצג את ענייניהם של הפלשתינים במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, עד שייכון הסכם קבע באזור. 

שחקנים מרכזיים. ארדואן והשייח' עכרמה סברי // צילום: Anadolu Agency

הזעזוע בירדן על רקע ההצעה/הדרישה האמריקנית לוותר או לחלוק עם הסעודים את האפוטרופסות על אל־אקצא, הוא לפיכך אמיתי. הסירוב הפומבי ניכר בכך שירדן נוקטת עתה שורה של מהלכים מדיניים שתכליתם להבהיר - הן לישראל והן לארה"ב - שיש לה לכאורה תחליפים לציר ירושלים־וושינגטון.

הצעד הראשון בשורת המהלכים הירדניים היה בחבירה הפומבית לאבו מאזן ולרשות הפלשתינית בהתנגדותם לעסקת המאה של טראמפ. אחר כך, הסכימה ירדן, לראשונה, לשלב במועצת הווקף - הגוף הירדני הרשמי מטעם משרד ההקדשים הירדני, שמנהל את העניינים הדתיים בהר הבית - גם נציגים של הרשות הפלשתינית, פת"ח, ואף את שייח' עכרמה סברי, לשעבר המופתי הירושלמי, שמזוהה כיום עם טורקיה והאחים המוסלמים, ואף עם אנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל. 

כל אלה - אם צריך להזכיר - היו רק אתמול מתחרים קשים של ירדן על ההגמוניה האסלאמית בהר הבית.

הצעד השני התבטא במגעים ישירים של בית המלוכה עם טורקיה, מתחרה רצינית של ירדן הן על ההגמוניה בהר הבית, והן על ההשפעה באזור עוטף ההר. על רקע עסקת המאה, החליט עבדאללה כי גם טורקיה כשרה כשותף למאבק נגד טראמפ ותוכניתו. התייצבותה של ירדן בציר שהמרכיב הדומיננטי בו הם האחים המוסלמים, כאשר שלטונו של בית המלוכה ההאשמי מאוים לא פעם על ידי אותו ארגון, מלמדת עד לאן מוכנים הירדנים להרחיק לכת כדי לשמור בידם באופן בלעדי על מעמד הבכורה האסלאמי באל־אקצא.

הצעד השלישי הוא ביקור של המלך עבדאללה אצל מוחמד השישי, מלך מרוקו, אף הוא צאצא לשושלת ההאשמית. המלך הירדני השיג מעמיתו המרוקאי תמיכה באפוטרופסות ההאשמית על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. בתום הפגישה ביניהם, הודיע מלך מרוקו כי הווקף הירדני הוא הגוף החוקי היחיד שרשאי לנהל את מסגד אל־אקצא, להגן עליו ולארגן את הכניסה אליו. בהודעה משותפת, הדגישו שני המלכים כי יש להגן על ירושלים והמקומות הקדושים מפני כל ניסיון לשנות את מעמדם ההיסטורי, המשפטי והפוליטי. 

עבדאללה ניסה לחלץ הודעה דומה גם משליטי מצרים ועיראק בתום פסגה משולשת שקיים עימם בתוניסיה, בסוף חודש מארס האחרון, אך ללא הצלחה.

קריאות לאינתיפאדה

שלוש פעמים נפגש המלך עבדאללה עם צמרת הממשל האמריקני בחצי השנה האחרונה, בנובמבר, בינואר ובמארס. דווקא מהפגישות הללו הירדנים הקפידו שלא לפרסם דבר. ייתכן שביקשו להימנע מהרושם שעלול להיווצר בביתם פנימה, על אודות שיתוף פעולה כביכול עם עסקת המאה, בפרט בסעיף הר הבית. 

לעומת זאת, דומה כי בממלכה הותר הרסן בכל הנוגע ליחסו של המלך לעסקה. מאז אפריל התפרסמו בעיתונות הירדנית כמה מאמרים שקוראים לאינתיפאדה חדשה בגדה המערבית, כדי לסכל את עסקת המאה. העיתונאי מוחמד עלי מרזוק אל־זיוד פרסם מאמר ביומון הממסד "אל־ראי", שבו קרא לאיחוד כוחות עם פת"ח וחמאס, ולהפסקת התיאום הביטחוני עם "הכיבוש". חוסיין אל־רואשדה פרסם טור משלו ביומון "אל־דוסתור", ובו קריאה לאינתיפאדה חדשה שתאחד את הפלשתינים ואת העולם הערבי. "אינתיפאדה שלישית", סבור אל־זיוד, "...היא חשובה יותר מהפיוס הפנים־פלשתיני והיא המרשם הטוב ביותר לתגובה ל'עסקת המאה'... היא חשובה יותר מהמו"מ העקר ומכל ההתגייסות הרטורית הזו להגנה על מסגד אל־אקצא". 

גם העיתונאי באסם סכג'הא כתב ב"אל־ראי" על אינתיפאדה פלשתינית שבפתח, וג'מאל אל־שואהין, בעל טור בביטאון האחים המוסלמים בירדן, קבע שרק על ידי אינתיפאדה מזוינת תופל עסקת טראמפ.

ירדן, אפוא, ממצבת עצמה מחדש בציר האחים המוסלמים, עד לא מכבר אויב מוצהר של בית המלוכה, ומי שהוגדרו לא פעם כאיום פוטנציאלי על יציבות השלטון שם. היא אף הציעה לעכרמה סברי לעמוד מטעמה בראש מועצת הווקף החדשה בהר הבית. המלך הירדני אף התיר בשבועות האחרונים לאחים המוסלמים לארגן הפגנת אלפים מצידו המזרחי של ים המלח, נגד עסקת המאה.

עם זאת, חשוב לזכור כי המלך עבדאללה הוא פרגמטיסט, ויש גם סימנים לכך שהוא מחפש פשרה שתאפשר לו להיראות כמי שמתנגד לתוכנית טראמפ, אך בפועל להשלים עם אחדים מרכיביה. כך, הוא מקווה אולי לשמור על מעמדו המרכזי בציר המדינות המתונות במזרח התיכון, להמשיך ליהנות מהסיוע הכלכלי של ארה"ב וגם להמשיך להחזיק באפוטרופסות על אל־אקצא.

הבחירות החוזרות בישראל העניקו מרווח נשימה לירדן בכל הקשור לתוכנית טראמפ, שכן הממשל בוושינגטון אינו מתכוון לפרסם את עיקריה העוסקים בנושאי הליבה לפני 17 בספטמבר. עם זאת, ירדן נדרשה על ידי ארה"ב להחליט אם ובאיזה דרג היא תשתתף בוועידה הכלכלית שתתקיים בבחריין כהכנה לעסקת המאה ב־25 ו־26 ביוני. ירדן הבהירה שתשלח לבחריין נציגות, אם כי עדיין לא ברור באיזה דרג. עבדאללה' מכל מקום, מצפה מארה"ב להבהרות שיבטיחו לו את המשך האפוטרופסות על אל־אקצא. מי שכבר אישרו את בואן לבחריין בנוסף לירדן הן: סעודיה, מצרים, האמירויות וגם ישראל. הפלשתינים כידוע מחרימים את הועידה, אם כי השתתפות פרטית של יזמים פלשתינים, אינה מן הנמנע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו