העולם שייך לצעירים

מפלגת העבודה עומדת לקראת הכרעה. לאחר הודעתו של אבי גבאי על פרישה מהחיים הפוליטיים, גם זהות היו"ר פחות חשובה, אלא השאלה האם הולכים לחילופי דורות או ממשיכים עם דמויות מהגוורדיה הוותיקה. 

סתיו שפיר ואיציק שמולי הם מנהיגי הדור הבא: צעירים, דינמיים ותוססים. הבחירה בהם תסמן את רצון הבוחרים לדם חדש ותדמית חדשה, אולם גם תביע ייאוש מהסיכוי לחזור להנהגת המדינה. לא שפיר ולא שמולי רואים את עצמם כמועמדים להנהגת המדינה, רחוק מכך. 

חלק מחידוש פניה של המפלגה עשוי לבוא גם באמצעות חיבורים. כששפיר או שמולי בראש, גדלים הסיכויים שהעבודה תחבור למרצ בבחירות או, בסיכוי נמוך יותר, לכחול לבן. 

לעומת זאת, עמיר פרץ, וגם אהוד ברק - אם יחליט להתמודד, כנראה יעדיפו למצוא את החיבורים במקום אחר ולא במסגרת מפלגה קיימת שתדחק את העבודה שמאלה (למרצ) או תיבלע בתוך רשימת הענק המכילה כבר עכשיו שלוש מפלגות שונות (כחול לבן). 

איציק שמולי וסתיו שפיר. חלק מהפנים החדשות של הנהגת "העבודה" // צילום: גדעון מרקוביץ'

עמיר פרץ משוכנע ביכולתו להביא קהל חדש למפלגה ולמנוע זליגת קולות לכחול לבן, כפי שקרה לגבאי. פרץ מחזיק בנתונים שלפיהם בבחירות 2006 הביא לפחות 8 מנדטים של מצביעי ליכוד מהפריפריה והימין, מה שהותיר את העבודה שרירה וקיימת עם 19 מנדטים, למרות הקרע שספגה עם הקמת מפלגת קדימה ועקירתם של שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק. חיבור ריאלי יותר מבחינתו של פרץ הוא דווקא עם ציפי לבני או אורלי לוי־אבקסיס.

אהוד ברק מתחמם בינתיים על הקווים ולא מן הנמנע שאחרי כינוס ועידת המפלגה וקביעת כללי המשחק של הבחירות, יקפוץ גם הוא למים. לדברי מקורביו, מדגדג לו מדי לחזור, מה עוד שגבאי, בניגוד לסיבוב האחרון, פינה לו את הדרך כאשר היום כיסא היו"ר פנוי לגמרי. 

איילת מטיילת

איילת שקד קיוותה עד הרגע האחרון שזה עוד יקרה. שנתניהו ישתכנע וישריין אותה ברשימת הליכוד לכנסת הבאה. שהבכירים במפלגה שמפמפמים את שמה, כמו חיים כץ ודוד ביטן, יצליחו לבסוף להסביר את היתרון שבשיבוצה בליכוד. גם בשל הפופולריות שלה והאלקטורט שהיא עשויה להביא עימה. וגם להפריד אחת ולתמיד בינה לבין נפתלי בנט. הם לא הצליחו. נתניהו החליט סופית ששקד לא תהיה בליכוד כל עוד הדבר תלוי בו. וכרגע זה תלוי רק בו. 

ערב הפילוג מהבית היהודי והקמת "הימין החדש", עוד בטרם היה שם למפלגה החדשה אבל העסק קרם עור וגידים והפך למעשי מיום ליום, שוחחה שקד עם אחד משותפי הסוד הבודדים של המהלך. תראה מה אתה יכול לעשות עם בנט, אמרה לו, הוא נחוש מדי. תראה אם אפשר לגרום לו לחשוב על זה עוד פעם. בן שיחה היה המום. הוא ידע שאם שקד נסוגה עכשיו, כל העסק יירד לטמיון. למה את רוצה שיחשוב על זה שוב? שאל אותה, יש יתרון גדול בהקמת מפלגה חדשה, שתתנתק מהכבלים של הציונות הדתית ותצא לדרך חדשה ועצמאית. התשובה של שקד הדהימה אותו. אני חושבת, אמרה, שהמפלגה החדשה מרחיקה אותנו מהיעד הסופי - לחזור לליכוד. 

תשמעי, השיב לה, הכיוון של בנט הוא אחר. הוא רוצה מפלגה שתהיה תחליף לליכוד ביום שאחרי נתניהו. שקד אמרה שהיא לא בטוחה שזה גם הכיוון שלה. היעד תמיד היה הליכוד, אמרה, מאז שהתפקדתי ונבחרתי למרכז המפלגה מטעם סניף קריית ארבע, ידעתי שהליכוד זו המפלגה שלי. גם ההליכה לבית היהודי היתה סוג של אילוץ וסטייה מהדרך רק בגלל שנתניהו היה שם וידענו שכל עוד הוא שם לא נוכל לחזור. אבל היה תמיד ברור שביום שאחריו הכיוון הוא לחזור לליכוד.

שוב נמצאת בצומת דרכים. איילת שקד // צילום: אורן בן חקון

אם הכיוון של בנט הוא הקמת מפלגה חדשה, זה לא גם הכיוון שלך, אמר לה, ואם את חושבת שאין למפלגה כזאת מקום בפוליטיקה, את לא יכולה ללכת על זה. שקד לא השיבה. 

מרגע שנכנסה לפוליטיקה הקפידה כמעט אף פעם לא לתקוף את נתניהו. אהוד ברק, דן מרידור וציפי לבני היו אצלה מטרות חיצים. אפילו שהתבקשה לכך על ידי בנט עצמו או על ידי הצוות האסטרטגי של הבית היהודי ומאוחר יותר של הימין החדש. ולא רק מתקפות בתקשורת, אלא אפילו ענייני מהות כמו קידום חקיקה ומהלכים נוספים, סירבה לקדם אם הדבר לא היה בהסכמת נתניהו. 

אפילו להעביר את חוק ההסדרה היססה מאחר שלא ידעה מה עמדת נתניהו. בנט הוא שמצא את עצמו נוזף בה בשלב מסוים כשאמר לה: אם חוק שנוגע ישירות לגורל ההתיישבות אנחנו לא מסוגלים לקדם בעצמנו, אין לנו מה לחפש פה בכנסת יותר. שקד התרצתה והעבירה את החוק בוועדת השרים בראשותה. 

שלב הפיצויים

בימין החדש משוכנעים שבסופו של דבר שקד תחזור הביתה, ותרוץ יחד עם בנט. אולי אפילו יסכים להעניק לה את המקום הראשון ברשימה כדי להגדיל את הסיכויים. לעומת זאת, באיחוד מפלגות הימין בטוחים ששקד תעדיף בסופו של דבר להצטרף, עם או ללא בנט, אליהם. הם דוחים בתוקף את בקשתה לעמוד בראש הרשימה אבל המקום השלישי, אחרי הרב רפי פרץ וח"כ בצלאל סמוטריץ', שמור לה במקרה שתרצה לבוא. 

זה לא יהיה חלק אבל זה כנראה יצליח. האגף השמרני בציונות הדתית כבר פתח במלחמה נגד שקד ובנט. חלקם עושים זאת בשל "הבגידה", כלומר בגלל מהלך הפילוג והקמת הימין החדש. חלק אחד מטעמים אידיאולוגיים לחלוטין. לדעתם, אנשים כמו שקד ובנט פוגעים בקו החינוכי של הציונות הדתית, ולכן אין להם מקום ברשימה. אגב, אם שקד תיכנס בלי בנט, ההערכה היא כי באיחוד מפלגות הימין לא יתאמצו יותר מדי להכניס גם אותו לרשימה. שמו מעורר הרבה יותר אנטגוניזם משמה. 

נתניהו מעוניין למנות את פרץ וסמוטריץ' לשרים עוד לפני הבחירות, בין השאר כי הוא לא יכול להרשות לעצמו להגיע לקלפיות עם סכסוך עז בין הליכוד לציונות הדתית, כפי שהתפתח בשבועיים האחרונים עם פיטורי בנט ושקד וכן יועץ שר הביטחון לענייני התיישבות קובי אלירז. במיוחד שכל אלה מגיעים על רקע הפרטים שנחשפו במו"מ בין נתניהו לאבי גבאי מתוך כוונה להכניס את מפלגת העבודה לממשלה ולהימנע מבחירות. 

מה שמעכב את מינוים של השניים לשרים אלה התככים בתוך הליכוד. המינוי של אמיר אוחנה לשר המשפטים עורר זעם בקרב בכירים במפלגה, שאותם עקף אוחנה בסיבוב כשהתמנה לתפקיד הבכיר. אחד השרים שהיה אמור להתמנות לתפקיד מרכזי מאוד במטה הבחירות של הליכוד הודיע כי יסרב לקחת את התפקיד אם לא יקבל פיצוי סביב שולחן הממשלה. נתניהו מחכה לתשובותיהם של השרים גלעד ארדן ואיוב קרא אם יסכימו להתמנות לשגרירים באו"ם ובקהיר, על מנת להתחיל את סבב התיקים בליכוד ובאיחוד מפלגות הימין. מי שעשוי לשלם את המחיר הם השרים אורי אריאל ויפעת שאשא־ביטון, שכנראה יפוטרו במהלך הסבב המורחב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו