יוחנא ג'רג'ורה, מורה לחינוך גופני בבית הספר בבית הספר "מרים בוארדי" שבאעבלין שבצפון חשב איך להפוך את ההפסקות ושיעורי הספורט בבית הספר למהנים יותר, מעניינים יותר ומאתגרים יותר עבור התלמידים.
כשהוא ניגש אליי באחת ההפסקות וביקש להראות לי משהו הייתי מרוגש לחלוטין, כי הסיפור שלו ממחיש בפשטות איך אפשר ליצור יש מאין, ואיך איש אחד מכפר שמעולם לא הכרתי יוצר שינוי קטן בעולם גדול.
הוא לקח מברשת וקצת צבע וצייר מסלולי משחק ופעילות לילדים בצבעים שונים, עם סימונים שונים על הקרקע ורמזים המכוונים למשימות כמו סימוני כף רגל, עליהם ניתן לדרוך רק עם הרגליים, ולצידם סימוני כף יד שאותם ניתן לעבור רק עם מגע של יד כמו סולמות זריזות ועיגולים צבעוניים בצורת נחש לקפיצה על רגל אחת ותחרות בין שתי קבוצות.
אם להתחשב בשתי עובדות עיקריות, האחת היא שההמלצה לילדים היא לבצע פעילות גופנית לפחות שעה ביום והשנייה שהמציאות היא הפוכה לחלוטין היום וילדים מאוימים באחת המגיפות של המאה העשרים ואחת – היושבנות, הרי שמה שעומד מאחורי המחשבה הפשוטה הזו של יוחנא היא לא פחות מגאונית.
יש ארבע עקרונות שחשוב שנכיר אותם עבור הילדים שלנו. הראשון שבהם הוא אתגר - ילדים אוהבים משימתיות וכל מה שמשלב אתגר בתוכו. השני הוא הפשטות, לא הכל חייב להיות מורכב, יקר או מתוחכם, לפעמים הפשוט הוא הכי שימושי.
השלישי הוא יצירתיות - כולנו יכולים ליצור, הרעיונות לא נגמרים, קחו את הזמן לחשוב וזה יגיע וכיף- כי בסופו של יום הילדים רוצים להנות, לכן חשוב לשלב כמה שיותר פאן בפעילות.
כשאני מסתכל על הפנים של הילדים בסרטון או בתמונות אני רואה ילד הרבה יותר מאושר מאשר ילד שיושב מול המחשב בבית. אחרי כל זה נשאלת השאלה, על מי האחריות? אולי הטאבלט הוא הפתרון הקל לחוסר ההתמודדות שלנו המבוגרים? נקודה מאתגרת ששווה מחשבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו