עושה (מאקרו) היסטוריה

בסוף מאי אירח קמפוס אוניברסיטת תל אביב את עילית העולם האקדמי שהתכנסה אליו לטקס הענקת פרס דן דוד הבינלאומי. הפרס נקרא של שמו של דן דוד, איש עסקים ונדבן בינלאומי, שהלך לעולמו לפני כמה שנים, והוא מוענק מדי שנה לאנשים אשר הוכיחו הצטיינות מיוחדת ותרמו תרומה יוצאת דופן לאנושות בתחומי המדע, הרוח והאמנות. הפרס, הניתן בישראל, נמנה כיום עם צמרת הפרסים הבינלאומיים ובמסגרתו מחולקים מדי שנה 3 מיליון דולר לשישה זוכים.

עם זוכי הפרס בעבר נמנים הצ'לן יו־יו מה, המנצח הנודע מאסטרו זובין מהטה, סגן נשיא ארה"ב לשעבר וזוכה פרס נובל לשלום אל גור, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, צמד הקולנוענים האחים איתן וג'ואל כהן, הנוירופסיכולוגית פרופ' ברנדה מילנר ופרופ' מרי־קלייר קינג, שנחשבת למובילת מחקר הגנטיקה הרפואית. על פי מסורת הפרס, הזוכים תורמים 10 אחוזים מכספי הפרס ל־20 מלגות המיועדות לחוקרים צעירים בשלבי הדוקטורט והבתר־דוקטורט בארץ ובעולם.

לדברי אריאל דוד, בנו של דן דוד, אנו חיים כיום בצומת משמעותי ביותר בהיסטוריה, צומת שבו מערכות כלכליות, חברתיות ופוליטיות שבמשך שנים שלטו במערב, ולמעשה במרבית העולם במאות האחרונות, מתמודדות עם אתגרים לא קלים בכל החזיתות. ההיסטוריון קנת' פומרנץ, אחד מזוכי הפרס השנה, בוודאי יסכים עם הקביעה הזאת.

עולם רב־קוטבי

בשיחה עם "ישראל היום" פומרנץ, שמשמש כעת פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת שיקגו ובעבר אף כיהן כנשיא האגודה ההיסטורית האמריקנית, אינו מסתיר את הדאגה מפני מה שלדעתו מחכה לעולם המערבי, ומעל לכל למדינתו, ארה"ב, מעבר לפינה. העובדה שההיסטוריה הסינית נחשבת לתחום מומחיותו העיקרי מוסיפה לדאגה הזאת משקל, שהרי סין נחשבת למתחרה העיקרית של הציביליזציה המערבית בכלל, ושל ההגמוניה האמריקנית בפרט.

"יש הסתברות גבוהה שהדומיננטיות של המערב קרובה לסיומה, שהעולם שלנו הולך להיות רב־קוטבי, ויפעלו בו במקביל מוקדים שונים של כוח כלכלי, אידיאולוגי, תרבותי ופוליטי", צופה פרופ' פומרנץ, "אם נתמקד רק במישור הגיאופוליטי, ברור שבתוך כמה עשורים סין תהפוך למעצמה הרבה יותר משמעותית ממה שהיא עכשיו. ארה"ב לעומת זאת מקוטבת ומפולגת, והכיוון שבו היא מתקדמת אינו מעורר אופטימיות, בלשון המעטה. המוסדות האמריקניים מתערערים, וחלק מהנזק שנגרם להם אינו בר תיקון, לפחות בעתיד הקרוב".

קולות הרגעה אחדים אומרים שדווקא ההיסטוריה הסינית מלמדת שהסינים אינם שואפים להתפשט ולהכתיב את תפיסותיהם למדינות אחרות.

"מדובר במיתוס נפוץ. אם תשמיע את האמירה הזאת באוזני עמים שונים שסמוכים לסין בדרום־מזרח אסיה, הם בוודאי רק יגחכו ולא יסכימו לתוכנה. ובכלל, אם אומרים שעם כלשהו בחר מרצונו שלא להכתיב את רצונו לאחרים, כדאי לבדוק שני דברים: ראשית, אולי פשוט לא היו בידיו האמצעים לעשות זאת, ושנית, יש דרכים שונות להכתיב לאחרים את רצונך - זה יכול להיעשות באמצעות כפיית אמונות ודעות, או, למשל, באמצעות הפקת תועלת כלכלית מאחרים בלי כל כפייה רוחנית.

"מנהיגי סין מספיק חכמים כדי להבין שניסיונות התפשטות מסוימים, בוטים מדי, יולידו התנגדות, אבל זו תהיה טעות לחשוב שהם מוותרים על ההתפשטות החיצונית. ככלל, המשטר בסין רשם הישגים עצומים בעשורים האחרונים. לצד זאת, סין עומדת בפני בעיות עצומות לא פחות. סין מזדקנת במהירות, זיהום הסביבה שם נורא, המחסור במים מעמיק. כל אלה יקשו עליה להקרין את ההשפעה החוצה, ואין לדעת כיצד השלטון יגיב. לשלטון בסין השפעה אדירה על כל תחומי החיים, ובראש ובראשונה על תודעת האזרחים.

"אנשים שחיים בסין היום בטוחים שהם היורשים של ציביליזציה סינית עתיקה, אלא שזה נכון רק בחלקו. ברור שהמדינה הסינית מחנכת אותם לחשוב כך, כי זה משרת את מטרותיה. במקסיקו המדינה אינה מחנכת את התושבים לחשוב שהם הצאצאים הישירים של תרבות המאיה, אף שבשני המקומות האלה קיימת אותה מידה של קרבה גנטית בין האוכלוסייה הנוכחית לזו ששכנה שם לפני מאות ואלפי שנים".

מעבר לגבולות הזמן

פרופ' פומרנץ, שנחשב ל"מר מאקרו־היסטוריה" ולמי שבוחר להסתכל על הרצף ההיסטורי מלמעלה, מנסה להסביר במילים שלו מהי בעצם מאקרו־היסטוריה. "זה תחום שמנסה לחשוב על ההיסטוריה מעבר לגבולות המסורתיים של מדינה, לאום ואזור, ולזהות תהליכים אשר מגדירים את ההתפתחות של העולם בכללותו. במסגרת זו אנו עוסקים במגמות המשותפות לחלקים השונים של העולם - הקמה ועיצוב של מדינות, פריצות דרך טכנולוגיות שמשנות את פני האנושות, תבניות של מגפות, כיווני התפתחות כלכלית ועוד.

"אגב, דברים שמאקרו־כלכלה חוקרת לא בהכרח מתאפיינים בממדי ענק במובן של זמן ומקום. לעיתים, אירוע קטן ונקודתי כביכול יכול לחולל השפעה עצומה בכל העולם. לדוגמה, היו בתולדות האנושות מסמכים בודדים שהשפיעו על כל כדור הארץ, או סחורות מסוימות שיוצאו ממקום למקום וזמינותן הפתאומית שינתה ללא היכר את עולמנו".

האם ההקמה של מדינת ישראל המודרנית בשנת 1948 יכולה להיחשב למאורע מאקרו־היסטורי?

"בהחלט כן. נכון שלקוממיות היהודית החדשה יש קודם כל משמעות היסטורית לוקאלית עבור העם היהודי, אבל אפשר לראות אותה במשקפיים מאקרו־היסטוריים רחבים יותר כביטוי לתופעות גלובליות, הן בהקשר של דה־קולוניזציה של העולם בעקבות מלחמת העולם השנייה, הן בהקשר של פתרונות חלוקה כושלים שנכפו על ידי המעצמות הקולוניאליות, הן בהקשר של תנועת האוכלוסיות ההמונית האופיינית לימינו, שהרי העליות הגדולות לישראל הן אחד הביטויים שלה.

"אפילו עצם ההתייחסות השונה אל הופעת המדינה היהודית שאנו רואים בחלקים השונים של העולם ושילובה בתהליכי רוחב של 'המלחמה הקרה' הופכים את הדבר לחלק ממאקרו־היסטוריה. ברמה האישית, כיהודי שאמו הוברחה מגרמניה הנאצית ב'קינדרטרנספורט', איני יכול שלא לחשוב על סיפור הקמת המדינה הזאת. אני כמובן אמריקני, אבל ההיסטוריה האישית שלנו יכלה להתגלגל אחרת: כילדה שאיבדה את הוריה בשואה אמי רצתה לעלות לארץ ישראל, אבל אז היא נזכרה בהבטחה שנתנה להורים להצטרף לקרובים באמריקה, וכך עשתה".

היהירות מן השטן

אילו מהתהליכים שמתרחשים בעולמנו עכשיו ייראו בעיני מאקרו־היסטוריון שיישב בתל אביב בעוד 300 שנה מכריעים ומשני מציאות?

"אני מניח שהאתגרים הסביבתיים העומדים לפנינו כעת מתאימים להגדרה של תהליכים מאקרו־היסטוריים משני מציאות. יהיו להם השלכות ארוכות טווח על כדור הארץ כולו, והאופן שבו האנושות תתמודד עימם תקבע כיצד עמים שונים יחיו אלה עם אלה.

"הופעת הטכנולוגיות הדיגיטליות היא דוגמה ברורה נוספת לאירוע מאקרו־היסטורי שמתעצב לנגד עינינו, והדבר המעניין הוא שהוא רק מתחיל. אין לי מושג לאן הוא ייקח את האנושות, אך אין ספק שהיא תשתנה מאוד בעקבות הטכנולוגיות הדיגיטליות.

"גם ההגירה ההמונית תצוין בעתיד כמאורע מאקרו־היסטורי שמגדיר את ימינו אלה. אנשים כמובן תמיד עברו ממקום למקום, אולם לא בהיקפים הנוכחיים, וזה ישפיע על זהויות לאומיות וריבונויות. כתוצאה מכל אלה אני משער שאנחנו נכנסים לתקופה שבה כל הרעיון של מדינת לאום יתעצב מחדש. קיימת אופנה בקרב אינטלקטואלים להגיד שמדינות לאום ייעלמו ושהעולם נע לעבר מסגרות על־לאומיות, אבל אני לא חושב כך.

"כפי שמתבדח אחד העמיתים שלי, המקום היחיד שבו מדינות הלאום נעלמות הוא דמיונם של יושבי הפקולטות למדעי המדינה. מדינות הלאום ייראו שונה, אבל יישארו עימנו לטוב או לרע. כך גם ביחס לדתות: התחזית של היעלמות האמונה הדתית היתה נמהרת ושיקפה את הרצוי בעיני חוגים מסוימים ולא את המצוי. בחשיבה על מקום האמונה בהיסטוריה אנושית אין מקום לנוסחאות של היסטוריה ליניארית או מחזורית".

האם זה אומר שביחס לדברים אחרים ההיסטוריה יכולה לא רק להסביר את העבר אלא גם לנבא את העתיד? האם, למשל, ההיסטוריה נוהגת לחזור על עצמה?

"המאמצים לחפש מקבילה היסטורית לסיטואציה מסוימת אינם נטולי בסיס. לעיתים ההיסטוריה אכן חוזרת על עצמה, משום שאנשים נוקטים אותם צעדים שנוסו בעבר. הידע ההיסטורי אולי לא ייתן לנו חיזוי ודאי של מה שיקרה בעתיד, אבל לכל הפחות הוא יספק הערכה הסתברותית לגבי מה שנמצא מעבר לאופק. זה אפילו יכול להיות כלי שימושי להערכת מדיניות נוכחית. למשל, אם מישהו רוצה להבין מה יהיו ההשלכות של מלחמות הסחר, כדאי שיבדוק לאן מלחמות הסחר הובילו בעבר.

"המסקנה שלי מן הדוגמאות ההיסטוריות חד־משמעית: הסיכוי שלחץ של מדינה אחת על מדינה ריבונית אחרת לשנות את מדיניותה באמצעים של הגבלות הסחר יישא פרי - נמוך ביותר. היסטוריה, ובין היתר ההיסטוריה הלא רחוקה של המזרח התיכון, מלמדת עוד דבר - אל תהיה כל כך בטוח שאתה מבין את התהליכים לעומקם. מנהיגי ארה"ב היו בטוחים מדי שכל העולם נע אל עבר הדמוקרטיזציה וביקשו לדחוף את התהליכים האלה קדימה בקרב עמי ערב, פעם באמצעות התערבות צבאית בעיראק, ופעם באמצעות תמיכה נלהבת ב'אביב הערבי', והתוצאות היו הרסניות.

"מה שיכול בשלב מסוים להיראות כוודאי ובלתי נמנע, ייראה ממרחק של זמן כוודאי הרבה פחות, ואולי אפילו כמופרך. ההיסטוריה מלמדת את חשיבותה של מסגרת הזמן שבה נבחנת תופעה זו או אחרת. אני אוהב לשאול את תלמידיי איך השפיעה המצאת הרכבות על ענף ההובלה בסוסים ובכרכרות. הם תמיד ממהרים לענות שהרכבות חיסלו את ההובלה באמצעות סוסים. בטווח הרחוק זה באמת מה שקרה, אבל בטווח הקצר והבינוני הרכבות דווקא הביאו לפריחה של ההובלה באמצעות סוסים, מכיוון שהן הגבירו את התנועה בין הערים, מה שהוליד צורך עצום בכרכרות סוסים לתנועה בתוך הערים. ולכן אחד מלקחי ההיסטוריה מורה לנו לאמץ את הזהירות והסקפטיות ביחס למסקנות נמהרות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו