שיטת אסד: הסוף

העיתון הלבנוני הפרו-סורי "אל-אכבר" חשף השבוע כי אסמה אסד, הגברת הראשונה של סוריה, בהריון. העיתון, מאחרוני נאמניו של משטר אסד בעולם הערבי, אישר שמועה אשר מסתובבת זה שבועות במשרדי החוץ ובמערכות העיתונים ברחבי העולם. הידיעה מתבססת על דברים שאמרו אורחים ערבים מסתוריים, שביקרו בארמון הנשיאות בדמשק והבחינו במו עיניהם בבטן הגדולה של הגברת הראשונה הצנומה.



צילומי ארכיון

בימים כתיקונם ייתכן שהידיעה היתה אפילו נחשבת למשמחת מאוד, אבל בינתיים, מטוסי חיל האוויר הישראלי קצת קילקלו שלשום למשטר הסורי את החגיגה, על פי פרסומים זרים. אסד ומשטרו בפלונטר, אם אכן הפרסום נכון. יגיב - ייפול. לא יגיב - ייפול גם כן.

אווירת סוף עונה בסוריה. ליתר דיוק, אווירת סוף משטר. חאפז אל-אסד משקיף מלמעלה בדאגה ורואה כיצד בנו הצליח להרוס בעשור לערך עבודה של 30 שנה. באמצע החודש הבא יציינו הסורים שנתיים להתקוממות שהחלה ב-15 במארס בעיר דרעא. סוריה גלשה למלחמת אזרחים עקובה מדם, שכבר גבתה את חייהם של 60 אלף בני אדם, והעמידה יותר מ-700 אלף פליטים.

אסד עדיין מחזיק מעמד, אבל במחיר כבד מאוד. בימים כתיקונם לא היה בכלל ספק שהתינוק של אסד היה נולד בסוריה וגדל בארמון. אלא שבמציאות של היום אף אחד לא יכול להבטיח לאם המאושרת לידה שקטה ובטוחה. דמשק אינה מקום שמומלץ ללדת בו היום.

"הגרדיאן" הלונדוני בישר השבוע כי סביר מאוד להניח שאסמה תלד את תינוקה בלונדון, שבה מתגוררים הוריה המודאגים. אגב, אסמה צפויה ללדת בחודש מארס. תארו לעצמכם מה עלול להתרחש אם התינוק ייוולד ב-15 במארס.

האב בשאר עוד יסרב לחגוג לתינוק יום הולדת... כך או כך, אין אחד שמהמר כי מדובר ביורש עצר, אם אכן מדובר בבן. אפילו ראש ממשלת רוסיה, דימיטרי מדבדב, הצהיר השבוע בראיון שנתן לרשת CNN כי הסיכויים של אסד לשרוד הופכים קלושים יותר מיום ליום. במילים אחרות - אסמה תלד תינוק, לא יורש עצר.

הידיעה המפתיעה על ההריון במשפחת אסד היתה אולי היחידה שהעלתה חיוך לנוכח המתרחש בשבוע האחרון באזורנו. היה זה שבוע קשה במיוחד לסוריה ולמצרים. לעם בכלל ולמנהיגיו בפרט. "החורף הערבי" נמצא בימים אלו ממש בשיאו.

במצרים, להבדיל מסוריה, נמצאים בשלב קצת יותר מתקדם, וכבר עובדים על הדחת נשיא שני. בסוריה עדיין עמלים במרץ רב על הדחת הרודן המקורי.

העיר הגדולה ביותר בסוריה, חאלב, הממוקמת בצפון מערב המדינה, ביכתה השבוע שוב את קורבנותיה. מנהר קוויק ומתעלות העיר משו השבוע עשרות גופות. עד יום שלישי נספרו 68 גופות של צעירים בני 20 עד 30 שהוצאו להורג כשידיהם כפותות. חלק מהם נורו בראשם.

הצילומים שהגיעו מהמקום היו קשים מאוד לצפייה, כמו רוב התמונות והסרטונים המגיעים מסוריה בעת האחרונה. על פי הערכות, מדובר בטבח נוסף שביצע המשטר, הפעם כנקמה על הקרבות של הימים האחרונים בעיירה א-ספירה, סמוך למתקני הנשק הכימי הכה מדאיגים את האזור, את ישראל בעיקר.

הזליגה

השבוע היה גם השבוע שבו ישראל הבינה עד כמה גדולה ומוחשית הסכנה מפני זליגת נשק אסטרטגי לידי המורדים.

מפלס הדאגה בישראל עלה השבוע, בעיקר לנוכח החשש מפני נפילה של מאגרים של נשק אסטרטגי לידי חיזבאללה בלבנון או לידיהם של המורדים או של תומכיהם מארגוני טרור סוניים, כולל כאלה המסונפים לאל-קאעידה.

לא סתם התכנסה ממשלת ישראל לשתי ישיבות חירום. צריך להסתכל סביבנו. גם מה שקורה באיראן וגרורותיה וגם מה שקורה באזורים אחרים, כגון נשק קטלני שנמצא בסוריה, מדינה שהולכת ומתבקעת. לא פלא שהממשלה התכנסה לישיבת ערב דחופה, דבר שנחשב לנדיר.

תנועת הנשק הכימי ואפשרות זליגתו לידי ארגון טרור הן עילה למלחמה לא רק עבור ישראל, אלא עבור העולם בכלל. לא מן הנמנע כי בשיחה בין נשיא ארה"ב ברק אובאמה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתנהלה ביום שני, לא דובר רק על תוצאות הבחירות בישראל אגב מתן ברכות הדדיות. סוריה, מן הסתם, עמדה על הפרק.

גם העובדה שאיראן הכניסה את עצמה השבוע לתמונה חייבה מן הסתם תיאום ישראלי-אמריקני. בטהרן גם כן חשו כי מפלס המתח במשולש ישראל-סוריה-לבנון עולה, ודאגו להוסיף קצת שמן למדורה האפשרית: "סוריה ממלאת תפקיד חשוב בתמיכה בציר ההתנגדות לארה"ב ולישראל, לכן פגיעה בסוריה היא פגיעה בנו", אמר עוזרו של המנהיג הרוחני עלי חמינאי.

בסוריה נמשך השבוע ההרג, ואילו העולם ממשיך להתמהמה. אמנם בכווית נפגשו ביום רביעי המדינות התורמות לסוריה, אבל הכספים מהמפרץ הם לא מה שצריך היום העם הסורי. לא כסף הוא צריך, אלא חיים. אלא שלא רק בסוריה חיים בחרדה. המלחמה בארצו של אסד כבר הדביקה מדינות שכנות במנה גדושה של חרדה.

טורקיה הציבה ליד הגבול סוללת פטריוט, וקהיליית המודיעין הישראלית העלתה את האפשרות כי סוריה כבר העבירה ראשי נפץ ללבנון. בירושלים מודעים היטב כי נפילת נשק כימי לידי ארגוני ג'יהאד קיצוניים בסוריה או לידי ארגון החיזבאללה תשנה באופן מדאיג את מפת האיומים על ישראל.

באתר וורלד טריביון דווח השבוע כי סוריה עשתה שימוש בסמי טריילרים אזרחיים, ולא ברכבים צבאיים, כדי לטשטש עקבות. לאף אחד לא היה ספק כי אם הסיפור נכון - ישראל תכה צבאית. השאלה הגדולה השבוע לא היתה אם ישראל תכה, אלא כיצד סוריה ואיראן יגיבו.

באותו אתר עצמו אף דווח כי הטיסות בין טהרן לדמשק גברו מאוד מאז אמצע דצמבר. לא יהיה זה הימור גדול לנחש כי מדובר ברכבת אווירית של נשק איראני לסוריה. הצבא הסורי היום מגויס כל כולו למטרה אחת בלבד - מלחמה במורדים - עד הכרעה.

סטטוס קוו פנאטי

העיר חאלב קברה השבוע עוד עשרות מבניה מתוך תקווה כי הטבח האחרון מקרב את קיצו של בשאר אסד.

בדרך כלל תושבי העיר מתגאים בכך שהם גרים בעיר העתיקה ביותר בעולם, שבה העניק הנביא אברהם (על פי האמונה המוסלמית) חלב לנזקקים (ומכאן שמה); אבל חאלב היום רחוקה כל כך מסיפורי אלף לילה ולילה; היא פצועה וכואבת, והשבוע נשמעו בה זעקות כי אפילו היהודים לא מבצעים את הפשעים שמבצע משטר אסד.

הדבר היחיד שכאמור מנחם את תושביה הוא הסוף ההולך וקרב של המשטר.

קריסת משטרו של אסד היא למעשה קריסתה של שיטה, "שיטת אסד". צריך להבין כי תפיסת השלטון על ידי אביו של בשאר, חאפז אל-אסד, לא היתה סתם עוד הפיכה בעולם הערבי בכלל ובסוריה בפרט. אסד הצליח להמציא שיטת ממשל חדשה; שיטה המבוססת על ממשל סביב קהילה אחת במדינה, הקהילה העלאווית, שהיא אינה אלא מיעוט במדינה.

אסד הצליח לגרום לעמו לחשוב שמה שטוב למשפחתו, במובן הרחב של המילה - טוב למדינה. אסד ניצל את העובדה כי הקהילות השונות התלהבו מחילוניות המשטר, ובהתחלה זה עוד היה מפתה ומבטיח.

אפילו מנהיגי העולם התלהבו בהתחלה מהאריה מדמשק. הנרי קיסינג'ר כינה את אסד ה"ביסמרק" מדמשק, ואילו נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר כינה את הנשיא הסורי "סאלח א-דין המודרני". איזו הבטחה מבטיחה.

אלא שהאיש שזכה לכל כך הרבה מחמאות היה אולי טקטיקן מעולה, אבל אסטרטג בינוני ביותר. ז'אן פייר פילו, מי שכיהן כסגן שגריר צרפת בדמשק בעידן האב, כותב בספר שיצא לאור לאחרונה בצרפת ושכותרתו "מזרח תיכון חדש", כי אסד האב שמר בפנאטיות על הסטטוס קוו בארצו. מה שעניין את אסד הוא יציבות המשטר ופחות יציבות המדינה, גם אם האומה כולה שילמה על כך מחיר כבד ביותר.

אסד השכיל לשמר את משטרו ואת הסטטוס קוו במדיניות חוץ מאוד מחושבת, ושמר לעצמו את הקלפים קרוב לחזה. אם זה הקלף הלבנוני או הקלף הפלשתיני, ואם זה הקלף העיראקי או הקלף השיעי. כמה אירוני לחשוב היום כי משטרו של אסד נולד ב-1970 עם צעדים כה פופולריים, כגון הורדת מחירי המוצרים וביטול השירותים החשאיים הקיימים.

אסד האב גם העניק למיעוט הכורדי חופש תרבותי וחילק אדמות לפלאחים, שהודו לו בנאמנות רבה. הדבר היחיד שאסד ביקש בתמורה היה לקבל את כל ההחלטות לבדו, ובכלל זה לקבוע את רשימת 173 חברי האסיפה הלאומית, שהתכנסה בפברואר 1971, ובחרה בו כמועמד היחיד לנשיאות בחודש שלאחר מכן. אסד לא סתם זכה. הוא קיבל 99.2 אחוזים מהקולות. אסד נבחר לשבע שנים.

הוא יישאר בשלטון עד יומו האחרון. בבחירות של 1992 הוא אף הגדיל את הישגו, והפעם זכה ב-99.98 אחוזים מהקולות. הייתי בדמשק ביומו האחרון. ליוויתי את מסע הלוויה. ראיתי סורים עצובים. שיטת אסד הצליחה לכבוש לבבות.

הפגיעה הממשית הגדולה בשיטה של אסד האב התרחשה ב-21 בינואר 1994, שעה שבנו באסל, שהיה מיועד להיות היורש, התכוון לבקר את אחיו מאג'יד בפרנקפורט. הוא נהג במהירות מסחררת ולא אחראית במכונית המרצדס המפוארת שלו בכביש המוביל לשדה התעופה. הנסיעה הסתיימה בתאונה קטלנית. סוריה נכנסה להלם והכריזה על שלושה ימי אבל לאומי.

בתום האבל הוחלפו שמותיהם של רחובות, ואתרים רבים נקראו על שמו של הבן האהוב, היורש. בשאר נקרא במהרה מלונדון כדי להתכונן לקבל את הירושה. הוא, שבכלל רצה להיות רופא עיניים, מצא עצמו על ספסל הלימודים באקדמיה הצבאית של חומס. מן הסתם, בשאר סיים את לימודיו הצבאיים בהצטיינות יתרה. ראשון במחזור. לא חשבתם אחרת, נכון-

אני זוכר בביקורים השונים שקיימתי בסוריה במהלך סוף שנות ה-90 את דיוקנותיהם של אסד האב לצד בניו באסל המנוח ובשאר היורש במשקפי שמש. שלושתם עקבו אחר תנועותיי בנקודות שונות בעיר.

דמשק הקסומה והמרתקת היתה אולי מוותרת על הפרצופים המלווים, אבל השיטה של אסד חייבה קשר מתמיד עם האוכלוסייה. חס וחלילה שהאזרחים לא ישכחו מיהו בעל הבית בסוריה.

היורש שהרס הכל

ב-10 ביוני בשנת 2000, במהלך שיחת טלפון עם עמית לבנוני, אסד האב חטף התקף לב קטלני. באותו יום התכנס הפרלמנט כדי להוריד את רף הגיל המתבקש לנשיאות מ-40 ל-34. יום למחרת מינה סגן הנשיא עבדל חאלים חדאם את בשאר אסד לנשיא. החוקה נתפרת על פי מידותיו של הנשיא החדש. הקהילייה הבינלאומית תולה תקוות בנשיא הצעיר החדש. נשיא צרפת, ז'ק שיראק, שואף תחילה ללמד את הנשיא המקצועי את המקצוע.

אלא שמהר מאוד יגלה המערב, וגם העם הסורי, כי אסד הבן לא מתכוון לשנות את השיטה שהוריש לו אביו. להפך. השיטה היתה ירושה שאמורה היתה להבטיח לו אריכות ימים בשלטון. בשאר מעולם לא התכוון באמת לבצע רפורמות כפי שהבטיח. הבנקים הפרטיים שהבטיח מעולם לא קמו, גם האדמיניסטרציה לא ראתה שום תהליך של מודרניזציה כפי שהמצב חייב. החברות הציבוריות היו כולן על סף פשיטת רגל ולא תיפקדו. סוריה הרשמית דיברה על פתיחות, אלא שהדיפלומטים שהיו מוצבים בדמשק הבריקו לבירותיהם כי אסד האב ואסד הבן - חד הם.

אסד עשה כל שביכולתו כדי להציג לעמו ולעולם, לפחות למראית עין, כי הוא איש הרפורמות. אפילו הנישואים שלו לאסמה ב-2001 היו מחושבים. היועצת הפיננסית שהתגוררה בלונדון השתייכה למשפחה בורגנית סונית מהעיר חומס. הנה דרך, חשבו מקורביו, לפייס בין הקהילות. גם אחיו הצעיר מאהר נישא לסונית. אלא שבקהילה הסונית היו מעדיפים שבני משפחת אסד יעזבו את הבנות לנפשן ויינשאו לבנות השבט העלאווי, ובתמורה יעניקו יותר חירות.

אסד הבן ירש את השיטה של אביו. שיטה הורסת, לא בונה. במילים אחרות, השיטה של אסד ניהלה מאבק איתנים נגד האחים המוסלמים, המאיימים היום לרשת אותו, אולם אלה טיפחו באופן פרדוקסלי אקטיביזם ג'יהאדיסטי, לא בסוריה כמובן, אלא בצפון לבנון ובעיקר בעיראק.

הנה דרך של השיטה לאיים ואפילו לפגוע בוושינגטון במקרה הצורך. הבעיה היחידה היתה שהדבר חזר אל אסד כמו בומרנג. ההגירה הפרוגרסיבית של מיליון וחצי פליטים עיראקים לשטח סוריה הכניסה לשטחה גורמים רדיקליים, כולל פלשתיניים. אלה לא ייצבו את השלטון הסורי. להפך, הם רק הגבירו את הלחץ בפרברים של חאלב ואלה של דמשק. אסד היום מבין כמה מסוכן לשחק באש.

אלא שהבעיה היום היא כמובן לא רק של אסד ושל סוריה, אלא של האזור כולו. שעון החול של השיטה של אסד הולך ואוזל ונותר רק לפתור את החידה : היכן יצא לאוויר העולם הרך הנולד? ואם בכלל עד אז אבא בשאר יהיה בחיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו