"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תסריט ידוע מראש: הצטרפת לנתניהו? תחטוף באולפנים

כל מי שחובר לנתניהו - סופג אש • כחלון לא תכנן את המהלך מראש: תחילה חשב להישאר יו"ר סיעה עצמאית במהלך כל הקדנציה, ולהתאחד עם הליכוד רק בישורת האחרונה אי שם ב-2023 • זו הייתה החלטה של להיות או לחדול • פרשנות

,עודכן
בלית ברירה. משה כחלון // צילום: אורן בן חקון

זה הפך ריטואל קבוע. כל מי שמצטרף לנתניהו - סופג אש. אהוד ברק הוביל את מפלגת העבודה בראשותו לקואליציית נתניהו ב־2009 וחטף. הפרשנים באולפנים ועמודי המערכת בחלק מהעיתונים נטפו זעם ושיגרו לעברו גופרית ואש על כך שהוא מסייע לנתניהו. אחריו, ב־2013, הוצגה ציפי לבני כמשת"פית כשחתמה ראשונה על כניסה לממשלה. ב־2015 היה זה משה כחלון שהציפייה ממנו הייתה להערים קשיים ולא להיכנס בקלות לקואליציה. עכשיו זה שוב כחלון שהעז לחבור לליכוד במידה שהלילה יוכרע סופית על הליכה לבחירות.

הם הרי יודעים שכולנו הגיעה לסוף דרכה. פעמיים הצליח כחלון להתמודד בכוחות עצמו ולצלוח את מבחן הבוחר, אבל זהו. הסוס נגמר. לא תהיה פעם שלישית. לכן, למרות ההצהרות והרצון לשמר את האופציות פתוחות עד כמה שרק ניתן, על כחלון היה לקבל הכרעה מהירה של להיות או לחדול. לחבור לליכוד, לספוג את הביקורת הרגילה שסופג כל מי שחובר לנתניהו, אבל להמשיך לחיות. או לקפל את הדגל ולרדת מהזירה.

בניגוד לנטען כעת מהאופוזיציה, כחלון לא תכנן זאת מראש. אם היה מקבל בבחירות שמונה מנדטים או יותר, יכול היה להמשיך להתמודד פעם נוספת ולדבוק בעקרונות שעליהם שמר במרוצת הקדנציה החולפת. אבל זה לא קרה. כחלון יצא מהבחירות האלה בשן ועין, כפסע קט בלבד מאחוז החסימה. תחילה חשב להישאר יו"ר סיעה עצמאית במהלך כל הקדנציה, ולהתאחד עם הליכוד רק בישורת האחרונה אי שם ב־2023. אבל הבחירות המוקדמות הצפויות גרמו להאצת התהליך ולחבירה מוקדמת לליכוד.

משה כחלון השבוע בכנסת // צילום: אורן בן חקון

יום האתמול הסתיים ללא כל התקדמות במגעים בין הליכוד לישראל ביתנו. בליכוד משוכנעים כי לא חוק הגיוס הוא שעומד אל מול עיניו של אביגדור ליברמן, אלא החלטתו שלא להיכנס לממשלה ולהפיל את נתניהו. אם משהו ישתנה, הם אומרים, הדבר לא יהיה קשור לחוק הגיוס או לפשרה זו או אחרת, אלא לשינוי דעתו של ליברמן והחלטה אחרת מצידו שכן להצטרף.

גם בישראל ביתנו מתבצרים בעמדות ואומרים כי הסיפור הוא כן הגיוס, וכי אם זה ייפתר - תהיה קואליציה. ובתווך, גורמים בסיעות החרדיות, שטוענים בלהט כי ליברמן בוחן כמה הצעות פשרה שהובאו בפניו, וכי במהלך היום עשוי להיסגר הסכם בין הצדדים.

מזל אחד יש, אומרים במערכת הפוליטית, וזה שהיום הוא הדד־ליין, ומה שלא יהיה - עד סוף היום הדברים יחתכו לכאן או לכאן. אם לא היה מועד סיום מוגדר בחוק, הם אומרים, המו"מ הקואליציוני הזה היה נמשך לנצח ולא מסתיים לעולם. בערך כמו סאגת חוק הגיוס האינסופית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר