ניסיון העבר מלמד: זה לא נגמר עד שזה נגמר

האם עד הלילה בחצות תימצא נוסחה שתמנע אתאישורוהסופי שלהחוק לפיזור הכנסתואת הקדמת הבחירות? אם אפשר ללמוד מניסיון העבר, יש סיכויים טובים לכך.

ב־7 במאי 2012 אישרה מליאת הכנסת ה־18 בקריאה ראשונה וברוב גדול הצעת חוק לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות, שיזמה הממשלה. 109 ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה תמכו באישורה. גם אז היה בנימין נתניהו ראש הממשלה וגם אז היה משבר קואליציוני בנושא שקשור לציבור החרדי (חוק טל). נציגי האופוזיציה שמחו על הרעיון, והגישו אף הם הצעת חוק לפיזור הכנסת.

הכל היו ערוכים לקראת הבחירות. נקבע כבר שהבחירות יתקיימו ב־4 בספטמבר, אולם באורח דרמטי ומפתיע מאוד, שעות ספורות לפני שמליאת הכנסת כונסה כדי לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית, הודיע נתניהו כי הגיע להסכם עם שאול מופז (שעמד בראש סיעת קדימה) בדבר הצטרפות סיעתו לקואליציה. ברגע שנחתם ההסכם, הופסקו ההליכים לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות. מופז מונה לתפקיד המשנה לראש הממשלה. בדיעבד התברר שהרחק מעיני התקשורת התגבש ההסכם בין נתניהו למופז בימי השבעה למות אביו של נתניהו, כשעל ניהול המו"מ ניצחו מטעם נתניהו השר זאב אלקין (שהיה אז יו"ר הקואליציה) וראש לשכתו של נתניהו נתן אשל, ומטעמו של מופז יועצו ליאור חורב.

תקפו והתפייסו

כפי שכיוםיחסיהם של נתניהו וליברמןמתוחים מאוד, כאשר ליברמן תוקף את נתניהו וראש הממשלה מבקר את התנהגותו של ליברמן, גם אז היה חוסר אמון מוחלט בין נתניהו למופז. זמן מה לפני כן תקף מופז את נתניהו וכינה אותו "שקרן", אבל כשהשניים הגיעו להסכם הם הצליחו לדלג על כל המשקעים ביניהם.

כששאלו את מופז על כך, הוא השיב בדיפלומטיות: "דיברתי עם ראש הממשלה והחלטנו לשים את זה מאחורינו. אנחנו מסתכלים על העתיד, ויש לנו הרבה מה לעשות כדי לדאוג לעתיד טוב יותר לעם ישראל".

ח"כ יאיר לפיד, שעמד אז בראש יש עתיד, אמר בתגובה להסכם בין נתניהו למופז: "מה שראיתם היום זו בדיוק הפוליטיקה הישנה, המסואבת והמכוערת, שהגיע הזמן להעיף מחיינו. פוליטיקה של כיסאות במקום של עקרונות, של ג'ובים במקום של טובת הציבור, של אינטרסים של הקבוצה במקום של המדינה כולה. הם חושבים שעכשיו הם ימשכו זמן ואנחנו נשכח, אבל הם טועים. הברית הפוליטית המגעילה הזו תקבור תחתיה את כל משתתפיה".

"התרגיל המסריח"

בתולדות הכנסת היה גם מקרה מביך מאוד הזכור בכינויו "התרגיל המסריח" (כינוי שטבע יצחק רבין). ב־1990, אחרי שפורקה ממשלת האחדות הלאומית, הטיל הנשיא חיים הרצוג על שמעון פרס להקים ממשלה.

פרס הודיע כי עלה בידיו לגייס רוב להקמתה, ובעת הפגרה בשל חג הפסח כונסה הכנסת לישיבה חגיגית בחול המועד. היציעים היו גדושים באורחים. כולם התכוננו לאירוע החגיגי, אבל התברר שהרוב של 61 ח"כים שעליהם התבסס פרס אינו קיים. שני ח"כים חרדים, אליעזר מזרחי מאגודת ישראל ואברהם ורדיגר מפועלי אגודת ישראל, לא הגיעו לכנסת, ופרס ביטל את ההצבעה.

"מה שאירע הוא חסר תקדים בתולדות הכנסת", אמר אז יו"ר הכנסת דב שילנסקי ונעל את הישיבה. בסופו של דבר, יצחק שמיר היה זה שהצליח להקים ממשלה.