"אסור לגבר להתנהל ולהתלבש באופן שעשוי להביא לידי קרבה ומתח מיני". כך מסבירים יו"ר ארגון צהר, הרב דוד סתיו, ובנו הרב אברהם סתיו, את הלכות הצניעות החדשות לגברים שראו אור לאחרונה בכתב העת השנתי "תחומין" של מכון "צומת".
המאמר מתפרסם לקראת הקיץ והשלכותיו. הרב ובנו עוסקים במאמר באופן תקדימי בהלכות ספציפיות שנוגעות לצניעות גברית דווקא. לשיטתם, אדם שירחץ בנהר עם בני אותו המין יכול עקרונית לעשות זאת גם ללא בגדים. "ראוי לכל אדם, ובפרט לתלמידי חכמים, להימנע מגילוי הגוף ברבים. אך במקום שבו הדבר מקובל, כגון רחצה בבריכה או בים, מותר אפילו לרב לרחוץ בעירום חלקי ליד תלמידיו".
"בדורנו, כשהמודעות לטיפוח הגוף והמראה החיצוני קיימת גם אצל הגברים, ובמקביל, החברה יותר מעורבת מבעבר וההיכרות בין גברים לנשים נעשית באופן יזום הן מצד הגברים והן מצד הנשים - מראה גופו של האיש הופך להיות 'נושא' וחשיפתו עשויה לגרום למתח-מיני או למבוכה ואי-נעימות", הם מסבירים במאמר.
במאמר קובעים הרבנים כי אדם שרוחץ בנהר עם בני אותו המין יכול עקרונית לעשות זאת גם ללא בגדים, בהתאם למקובל ולנדרש, אולם לא ללכת עירום במקום שבו שאר בני האדם לבושים, כלומר רוב המקומות הציבוריים. "ראוי לכל אדם, ובפרט לתלמידי-חכמים, להימנע מגילוי הגוף ברבים. אך במקום שבו הדבר מקובל, כגון רחצה בבריכה או בים, מותר אפילו לרב לרחוץ בעירום-חלקי ליד תלמידיו", הם מציינים. כללי הצניעות של הגבר נקבעים לפי ההקשר הסביבתי. "כברירת מחדל, גם בחוף הים ובמקומות שמקובל ללכת בלא לבוש מלא, יש להקפיד על לבישת מכנסים קצרים, לא הדוקים מדי, שמתקרבים לברך. בנוסף ראוי ללכת גם עם גופייה".
באופן חריג יחסית, שני הרבנים עוסקים גם בשאלה האם מותר לנשים להסתכל על גברים. "לדעת רוב הפוסקים אסור לנשים דווקא להסתכל באיש לשם הנאה מינית או בכוונת זנות, ואילו הסתכלות תמימה מותרת. לבוש חשוף במיוחד לגברים, וודאי כשמדובר באדם נאה, עשוי להגדיל את הסבירות להסתכלות שיש עמה עבירה". אסור לגבר להתלבש ולהתנהל באופן שעשוי להביא לידי קרבה ומתח מיני. הן בשל האיסור להכשיל את הנשים, והן בשל חשש הקרבה וההרהור שעשויים להתעורר אצלו במצבים כאלו. אדם אחראי לכך שלבושו לא יגרום צער לסביבתו כאשר הוא נמצא במרחב המשותף לשני המינים.
בשיחה עם "ישראל היום" מסביר הרב אברהם סתיו מה הוביל את השניים לכתיבת המאמר המהפכני. "נשים רבות פנו אלינו, אם ברשתות החברתיות או באופן פרטי, וסיפרו על המצוקה מול התנהלות חופשית מדי של גברים במקומות ציבוריים. במקביל, הייתה לנו תחושה שיש משהו לא פרופורציונאלי בעיסוק ההלכתי בבגדי נשים, בניגוד לגברים שזוכים להתעלמות מוחלטת".
הרב סתיו מסביר כי הם אינם מבקשים לטשטש את ההבדלים בין גברים לנשים, אולם יחד עם זאת ערים למצוקה שעולה מתוך השטח. "יש תפיסה שגבר יכול ללבוש מה שהוא רוצה ושזה לא יפריע לאישה. זו תפיסה מעוות, לא נכונה ולא הוגנת כלפי אף אחד – גברים או נשים – וזה חייב להשתנות. אי אפשר להמשיך להתעלם מהתופעה הזו". הוא מציין כי הם התבססו על המקורות הקדומים והסמכותיים ביותר במהלך כתיבת המאר. "לא כתבנו הלכה על פי תחושות בטן. גילינו שהדברים נמצאים במקורות. אולי קצת שקטים ומושתקים, אבל הם שם".