"בתמונה למעלה, שצולמה במדגסקר, 2016, הגברת עם הכביסה על הראש צועדת בדרכה ל'מתחם הכביסה' - נחל שזורם בפאתי הכפר. זמן הכביסה הוא מפגש חברתי לנשים המקומיות, ואפשר לשמוע שם הרבה פטפוטים וצחוק מתגלגל. הנשים במדגסקר צובעות את פניהן במשחה המופקת מעץ טנקה כדי לשמור על עור הפנים. הן הולכות עם המשחה הזו לכל מקום, כי גם באמצע העולם השלישי חשוב לשמור על טיפוח"
• • • •
"נשים תמיד משכו את תשומת ליבי. אני מתבוננת בהן כבמשהו חזק מאוד, כמו עמוד השדרה של החברה, והמהות הנשית הפכה לנושא שמעסיק אותי במסעות הצילום שלי".
הצלמת אלה וולדמן (56) היא בכלל ביוכימאית במקצועה, שעבדה שנים רבות בטכניון וכמרכזת מחקרים קליניים במחלקה ההמטולוגית בבית החולים רמב"ם. לפני שש שנים התאהבה באמנות הצילום בעקבות מסע צילום שאליו הצטרפה במקרה, ומאז הפכה המצלמה ל"ידה השלישית".
"הצטרפתי בטעות למסע לדרום אתיופיה", היא מספרת, "אז כמובן עדיין לא ידעתי לצלם, וכל חברי הקבוצה צילמו במקצועיות. חזרתי מתוסכלת, והחלטתי שהמצלמה לא תשלוט בי - אלא אני אשלוט במצלמה. הלכתי ללמוד צילום, התאהבתי והתחלתי לנסוע בעולם ולצלם. ככל שנסעתי יותר כך רציתי יותר, ובכל פעם גיליתי עולם אחר, תרבות אחרת, מנהגים אחרים ואנשים שנראים אחרת".
תוצרי מסעות הצילום של וולדמן מוצגים כעת בתערוכה "אישה בליבה". 70 צילומים נבחרו מתוך עשרות אלפי רגעים חד־פעמיים, שצולמו בכ־20 מדינות שונות שבהן ביקרה בשש השנים האחרונות.
היא עשתה זאת בעיקר במסגרת מסעות הצילום של חברת "יומן מסע - Travelog", שבבעלות איתמר פלג, המוציאה את הטיולים הייעודיים הללו לכל רחבי העולם בהדרכת הצלם זיו קורן, שהוא גם אוצר התערוכה.
"כאישה וכאם לשלושה ילדים, בחרתי להקדיש את התערוכה לאותה מהות נשית שאליה נחשפתי", מדגישה וולדמן. "במסעות שלי נתקלתי בנשים כשהן כובסות, עובדות בשדה, סוחבות אבנים עם תינוק קשור לגבן או מוכרות בשוק ותינוק יונק משדן. כפות ידיהן מסגירות את העבודה הקשה, הקמטים מטשטשים את גילן האמיתי ומעיניהן ניבטים רוך וחוזק. בעולם השלישי, הילדות הקטנות לומדות מגיל צעיר את 'תפקיד' האישה שיקנה להן את מקומן בחברה ויכין אותן לקראת העתיד.
"הנשים הללו הן ליבת החברה, לכן קראתי לתערוכה באנגלית 'Heart Core'. לצד הקושי שאני רואה אצלן, בכל העולם, אני רואה גם המון כוח. ואגב, אישה תמיד נשארת אישה. בכל מקום הן דואגות לטיפוח ולאיפור. לא משנה איפה הן חיות או מה נדרש מהן, יש בהן רצון חזק מאוד להיראות נשיות. דרך הצילומים בתערוכה אני פותחת צוהר לעולמן של נשים מדהימות, שלעולם לא אפגוש שוב".
• • • •
תה, מנחה | מרוקו, 2018
"זוהרה, שבביתה התארחנו, כיבדה אותנו בתה של אחרי הארוחה. מדובר בטקס שלם, שבו מוזגים את התה המהביל לכוסות זכוכית משני קנקנים בו בזמן - מנהג המצריך מיומנות וכישרון רב"
יצר הישרדות | גואטמלה, 2016
"בגואטמלה סיטי נמצאת המזבלה השנייה בגודלה במרכז אמריקה. עיר ענקית של זבל, משאיות עומדות בשורה לפרוק את תכולתן, ואנשים מחטטים ומחפשים חפצים שאפשר למכור או למחזר. האישה הזאת לא אהבה את נוכחותנו במקום, וכמוה ראיתי שם עוד עשרות נשים, גברים וילדים"
ילדות־אימהות | וייטנאם, 2015
"בסא־פא, עיירה הררית השוכנת בגובה של 1,600 מטרים בצפון וייטנאם, חיים שבעה שבטים. את הבנות נוהגים לחתן בגיל צעיר מאוד, 15 או 16, וכשראיתי את הנערה היפהפייה הזו שעל גבה תינוק, לא יכולתי שלא לתהות אם היא אמו"
החיים שאחרי המוות | הודו, 2017
"לאלמנות בהודו מעמד נחות. רבות מהן מגורשות מבתיהן ומבקשות מחסה במקדשים. עד לפני כמה שנים אסור היה להן לחגוג את 'פסטיבל ההולי', המסמל את בוא האביב, אולם הן נאבקו בגזירה. את הפסטיבל הצבעוני הן חוגגות לבושות בסארי לבן, שכן נאסר עליהן ללבוש סארי צבעוני, וזורקות באוויר עלי כותרת צבעוניים, כסמל לפריחה ולהתחדשות"
מלח הארץ | מדגסקר, 2016
"נשים רבות שפגשנו באזור הכפרי במדגסקר עובדות בבריכות לאידוי מלח. מי הים העשירים במלח מומס מוזרמים לבריכה רחבה, שבה הם מתאדים באופן טבעי, ובדרך זו מתאפשרת הפקת המלח. את שכבת המלח שנוצרת כותשים, עורמים לערימות ואורזים בשקים. את כל העבודה הזו מבצעות הנשים, ששוברות את המלח הקשה במקל או בפטיש קטן, וסוחבות אותו אל הכפר בדליים גדולים, שם הוא נארז ליצוא"
אי של שפיות | גאורגיה, 2017
"לתוך בניין נטוש, ששימש בית חולים סובייטי, פלשו פליטים מאזור אבחזיה. נינה ילנובה, בת 45, מתגוררת באחת הקומות והבית שלה מכוסה בציורים מעשה ידיה. כסף לצבעים אין לה, והיא אוספת שאריות מפחי צבע לקירות. הציורים, היא אומרת, שומרים על צלילות דעתה. 'תבטיחי שתתפללי לשלומי בכותל', היא מבקשת"
דברי אלי בצבעים | קובה, 2017
"בקובה הכל קורה ברחוב. על אף קשיי היומיום במדינה הקומוניסטית, הצליחו התושבים ליצור תרבות שמעגנת בתוכה את ההנאות הקטנות של החיים: מוזיקה, ריקודים, רום וסיגרים. נעוריה החולפים של הוואנה ניכרים בכל פינה, והמבנים הצבעוניים המתקלפים הם תפאורה מושלמת לסרט שאליו נקלענו. סצנה אחת שלכדתי מתוכו מתעדת את 'תרבות המניקור' - נשים רבות משקיעות את מעט הכסף שברשותן בטיפוח הציפורניים"
-------------------------
התערוכה "אישה בליבה" של אלה וולדמן מוצגת בגלרייה "Art & About" (רחוב צבי הנחל 7, פארק תעשיות עמק חפר) עד סוף חודש יוני, ומסוף אוקטובר עד סוף דצמבר תוצג בספריית מדעי הרוח והחברה באוניברסיטת תל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו