על קו הסיום, עם הלשון בחוץ

אחרי סוף השבוע הקרוב אמורה להתחיל הישורת הסופית לקראת הרכבת הממשלה, למרות שמדובר ב"סופית" כמעט בלי התחלה. מגרירת רגליים ועשרות שעות של פגישות סרק, יעבור המו"מ הקואליציוני לעסוק בנושאי המחלוקת ובזה אחר זה ייחתכו עניינים ותיקבע מדיניות הממשלה לשנים הבאות. 

בראש הנושאים שמנעו את התקדמות המגעים עד כה עמדו חוק הגיוס וזהותו של שר המשפטים הבא. כל השאר כבר סוכם עקרונית עוד בימי הממשלה הקודמת. בין רה"מ בנימין נתניהו לבין הסיעות החרדיות יש הבנות מלאות לגבי תקציבים, תפקידים וחוקים. כך גם בין הליכוד לאיחוד מפלגות הימין, ובין נתניהו ומשה כחלון. החוליה החלשה היא, כרגיל, אביגדור ליברמן. אחרי הבחירות התנער יו"ר ישראל ביתנו מכל התחייבויותיו על השתייכותו למחנה הימין ותמיכתו בנתניהו כראש הממשלה, שעליהן חזר במהלך הקמפיין, וביצע פניית פרסה לכיוון האופוזיציה.

ליברמן לא התרשם מכך שבליכוד נמנעו במהלך כל מערכת הבחירות, לראשונה זה שנים, להקים מטה רוסי, וזאת על מנת לאפשר לישראל ביתנו לעבור את אחוז החסימה, ומעדיף כעת לתבוע את עלבונו על כמה שלטים ברוסית שנתלו ברחבי הארץ בימים האחרונים של הבחירות - אחרי שכבר היה ברור שסכנת אחוז החסימה חלפה. סוג של כפיות טובה פוליטית אופיינית.

חסינות? אל תשעממו

ביום רביעי, ערב ל"ג בעומר, נפגש רה"מ עם ליברמן. הפגישה היתה קצרה ותכליתית. נכחו בה גם גורמים נוספים ובהם ראש צוות המו"מ, השר יריב לוין. כשהסתיימה היה נתניהו פסימי בהרבה ממה שהיה בתחילתה. הרושם של הנוכחים במקום היה כי ליברמן למעשה החליט לא להיכנס לממשלה, אבל הוא מסרב לומר זאת מפורשות. ההתעקשות על חוק הגיוס נתפסת בעיני בכירי הליכוד כקש להיאחז בו. הרי הפער בינו לבין האדמו"ר מגור כמעט שלא נראה גם דרך מיקרוסקופ. ליברמן לא ישלם שום מחיר בקרב מצביעיו אם יוביל את הפשרה המינימלית המצופה ממנו. ברגע אחד של כעס אמר מישהו בחדר: ההתעקשות הזאת תוביל לבחירות חוזרות. אין בעיה, אני אתמוך, השיב ליברמן בלי להסס. 

ביום חמישי עלתה לשולחן ההצעה לשנות אסטרטגיה. להגיש לכנסת חוק לפיזור הכנסת עוד בטרם יחלוף המועד האחרון למנדט שקיבל נתניהו מהנשיא. בדרך זו לא יוכל ריבלין להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אף אחד. בבדיקה עלה כי לחוק כזה צפוי רוב. הסיעות החרדיות יתמכו. גם איחוד מפלגות הימין וליברמן. במקביל, ככל שתתקדם החקיקה משהו עשוי להתרחש ברגע האחרון ולשנות את המצב. 

יריב לוין // צילום: אורן בן חקון

מה שלא נדון כלל במסגרת המגעים הוא נושא חקירות נתניהו. הפער בין הכותרות בתקשורת וקמפיין האופוזיציה לבין המציאות האמיתית בשטח, מדהים. בין השותפים הקואליציוניים, ענייני החקירות הם לא נושא לדיון. מצידם נתניהו נבחר לארבע שנים והוא שיבחר את הדרך שבה הוא רוצה להבטיח את שלטונו. רוצה להעביר חסינות - תהיה חסינות. מעוניין לוותר על החוק ולחסות תחת החסינות הקיימת? אין בעיה. רוצה להסיר את החסינות ולאפשר הגשת כתב אישום וניהול משפט תוך כדי כהונה? אהלן וסהלן. איש לא יקשה עליו ולא ידרוש להתפטר. 

קמפיין האופוזיציה על החסינות והפגיעה בדמוקרטיה לא רק שלא פוגע, אלא עשוי לגרום לאפקט ההפוך: לדרישה נחרצת וחד־משמעית יותר מצד מפלגות הימין להעביר את החוקים מעוררי הפלצות מהצד השמאלי של המפה. אפילו גדעון סער, שהצליח לעשות את הסיבוב התקשורתי שלו אחרי שיצא נגד נתניהו, אמר באופן מפורש כי יתמוך בחסינות ראש הממשלה במסגרת החוק הקיים. 

המאבק על אריאל השתלם

באווירה שבה נדמה שתמיד הכל אישי ומונע משיקולים אינטרסנטיים, אווירה בדרך כלל מוצדקת בשל התנהלותם הקבועה של הנוגעים בדבר מכל קצווי הקשת הפוליטית, קל היה להגיע למסקנה כי מינויה של עו"ד מיכל רוזנבוים למועמדת הקואליציה למבקר המדינה טורפד בשל ציוצו של אלדד יניב בתגובה ליאיר נתניהו כי היא ידידה שלו, מה שהביא לפסילתה המיידית. 

אלא שהפעם לא זו היתה הסיבה. שעות ספורות אחרי הגשת המועמדים - שניים של הקואליציה ואחד של האופוזיציה - ורגע לפני המועד האחרון בחצות, החליט נתניהו כי המועמד יהיה מתניהו אנגלמן וכי אין טעם למשוך את ההחלטה עד ההצבעה בעוד שבועיים. 

ההחלטה ללכת על אנגלמן נבעה בעיקר בשל התנהלותו כיו"ר המל"ג והתבטאויותיו בנושא ביקורת ותפקיד הביקורת כפי שהוא רואה אותו. דעותיו הפוליטיות ידועות לחוג קטן של מכרים, שמעיד כי מדובר בשמרן ומתנגד לאקטיביזם. את עולמו בחוגי השמרנים קנה כאשר לחם בעוז רוח נגד הכוחות הגדולים ביותר בעולם האקדמי למען הקמתה של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל. 

היתה זו מלחמת עולם של ממש. האוניברסיטאות, ובעיקר אוניברסיטת תל אביב, התנגדו נחרצות להקמת הפקולטה. השיקולים נעו בין אידיאולוגיה שמאלנית השוללת הצלחה אקדמית מעבר לקו הירוק, ועד לשיקולים כלכליים של מניעת תחרות, בעיקר בתחום השדה הקליני. השורה התחתונה היא כי אוניברסיטת אריאל יצאה כשידה על העליונה והפקולטה נפתחה. היה זה אחרי מאבק ציבורי ומשפטי, שאליו חברו לא רק רמי הדרג באוניברסיטאות, אלא צמרת מערכת המשפט בארץ. מהיועמ"ש ועד בג"ץ. 

התסבוכת המשפטית המשמעותית החלה כאשר התברר לאחר אישור הוועדה לתקצוב כי אחת מחברותיה, ד"ר רבקה ודמני, נמצאת לכאורה בניגוד עניינים בשל העובדה כי ניהלה מו"מ להעסקתה באריאל בזמן ההצבעה ולפיכך הצבעתה נפסלה והרוב לאישור הפקולטה התבטל. 

בדיון בבג"ץ התברר כי לא רק ודמני היתה בניגוד עניינים בסיפור הזה. על פי טענת עו"ד אריאל ארליך, שייצג קבוצה שביקשה להצטרף כמשיבה לעתירה, גם היועמ"ש של הות"ת "קשורה בעבותות לגורמים בהנהלה הבכירה של אוניברסיטת ת"א, ומחמת כן חתומה על הסדר ניגוד עניינים המתייחס להחלטות הנוגעות לאוניברסיטת תל אביב", כפי שנכתב במסמך שהוגש לבג"ץ. 

אבל ניגוד העניינים, לכאורה, לפחות על פי אותו מסמך, מגיע אף לדרגים גבוהים יותר. מהמסמך עולה כי "גם המשנה ליועמ"ש (דינה זילבר; מ"ט) החתומה על חוות הדעת שדרשה מהות"ת לדון שוב בהחלטה לאשר את הקמת הפקולטה, ממונה על תחום ניגודי עניינים במשרד המשפטים, והשתתפה גם בדיוני ההמשך אצל היועמ"ש - אף היא מלמדת באוניברסיטת תל אביב (בהיקף קטן) ולפיכך חתומה על הסדר ניגוד עניינים המתייחס לאוניברסיטת ת"א". 

אגב ההתנהלות של גורמי המשפט, ובהם היועמ"ש של מל"ג־ות"ת והמשנה ליועמ"ש זילבר בפרשה זו, רק ממחישה את הצורך הבהול בניעור המערכת. ביד אחת לפסול הצבעה בשל ניגוד עניינים שלא דווח עליו וביד השנייה להסתיר ניגוד עניינים אישי. זה כבר שיא השיאים. אולם למרות מלחמתם העיקשת והאפלה של אלה המכונים בני האור, מתניהו אנגלמן השיב מלחמה שערה ויכל לה. 

מה עובר על גבאי?

שרי הליכוד יקבלו את הפירורים שיישארו בממשלה הקרובה. נתניהו החליט כי לליכוד יהיו 16 שרים מלבד תפקיד ראש הממשלה. ה־11 המכהנים יישארו. אליהם יצטרפו ככל הנראה אבי דיכטר, ציפי חוטובלי וניר ברקת. נותרו שניים. נתניהו רוצה את אמיר אוחנה כשר התקשורת. דודי אמסלם מצפה גם הוא לתפקיד שר. גם דוד ביטן. אבל כל אלה ייגזרו אחרי שתיענה חידת גדעון סער. איש לא יודע להעריך אם נתניהו מתכוון למנות אותו בכלל ולאיזה תפקיד. 

ישראל כץ כנראה יישאר שר החוץ. ארדן עשוי לקבל את התפקיד השני בבכירותו. חוטובלי, אם תמונה, תהיה השרה הראשונה מהציונות הדתית. דבר שעשוי להביא לערך מוסף משמעותי אם תקבל את תיק התרבות למשל. 

ובינתיים בעבודה: אם בשבוע שעבר תהו בקול בכירי המפלגה לאן מוביל אותה היו"ר אבי גבאי אחרי התבוסה בבחירות, השבוע הפכו התהיות לחששות של ממש. מהתנהלותו של גבאי, ולמרות הכחשותיו, נראה, כך הם סבורים, כי לא רק שאינו מתכנן להסיק מסקנות המתבקשות לאור הכישלון, אלא עושה מתחת לאפם מהלכים שיאפשרו לו להחזיק בתפקיד עוד זמן רב. במקביל להודעתו על הקדמת הפריימריז לעוד חצי שנה - זמן רב וממושך, כפול מהזמן שבו מתקיימת מערכת בחירות כלליות לכנסת - ממשיך גבאי לחזק את לפיתתו במנגנוני המפלגה תוך ניצול החוקה הדרקונית שהעביר עם בחירתו, שבעיקרון נועדה להעניק לו "ארגז כלים" לניצחון בבחירות, אולם בפועל נראה כי היא משמשת יותר להגדלת מוטת השליטה שלו בשלד הבורסאי הקשיש והמסכן שקילף ממנו את כל נכסיו. מי שצלח סופית את המשימה והחזיר את המפלגה לקו האפס, תוך כיסוי 8 מיליון השקלים האחרונים בחובות שנותרו, הוא היו"ר האחרון יצחק הרצוג. אלא שבזמן כהונתו הקצרה של גבאי שוב תפח החוב והוא עומד כעת על 4 מיליון. סכום עתק למפלגה בת שישה מנדטים. 

בשבוע שעבר שיגר מזכ"ל המפלגה, ערן חרמוני, מכתב לגבאי ולחברי הסיעה שבו תבע לקבל הסברים על ההתנהלות הכספית. חרמוני דורש להעביר לו את רשימת בעלי התפקידים ומקבלי השכר שנותרו במפלגה, זאת אחרי שמספר בקשות דומות נענו בשלילה על ידי גבאי. 

עוד כותב חרמוני כי "מספר שאלות אשר העליתי בפני מנכ"ל המפלגה בעניין ההוצאות הכספיות הצפויות... כמו גם בעניין השיקול שעומד בבסיס חלק מהפעולות שננקטו במסגרת תוכנית ההבראה, טרם נענו".

ממכתבו של חרמוני עולה כי המפלגה ערכה התקשרויות, חוזים ופריעת חובות בהיקף של יותר מ־300 אלף שקלים בחודש אחרי הבחירות. לא בדיוק סימן, לדעת בכירים בעבודה, לכך שגבאי מתכנן ללכת. לדברי גורם במפלגה, "גבאי קבע את הפריימריז למועד רחוק ולא סביר כי הוא כנראה מתכנן לדחות שוב ובינתיים מחזק את אחיזתו. זו לא התנהלות של מי שמתכנן לקבל אחריות על הכישלון ולפרוש". "בינתיים", אומר הגורם, "גבאי ממשיך בהתקשרויות ומכירת נכסים כאילו היתה זו חברה שצריך לפרק".

 השבוע הקים ח"כ דוד ביטן מהליכוד את השדולה לחיזוק המוסדות הלאומיים. בעודו יושב עם ח"כים נוספים, ראה את גבאי וביקש ממנו להצטרף לשדולה. תשובתו של גבאי הדהימה אותו. "לא רק שאני לא מצטרף", אמר, "אלא מצידי אתה יכול לפרק את הסוכנות היהודית מחר בבוקר". ביטן והח"כים שנכחו נדהמו. בכירים בעבודה פחות. "הרי הסוכנות היום היא נכס של המפלגה", אמרו, "אז מה הפלא שגבאי מנסה לפרק גם אותה". 

מקורבי גבאי מסרו בתגובה כי "ההוצאה היחידה הלא הגיונית בתקציב היא השכר המיותר למזכ"ל מיותר, שאפילו הוא מודה שלא עשה כלום בשנתיים האחרונות. הפריימריז יוקדמו, זה לא נתון לוויכוח ומי שהוביל זאת זה גבאי עצמו". לגבי פירוק הסוכנות אמרו כי "מדובר בבדיחה, לא יותר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו