עשרות מיליוני אזרחים באיחוד האירופי יבחרו בסוף השבוע הקרוב את 751 החברים החדשים של הפרלמנט האירופי. הראשונים להצביע ביום חמישי יהיו ההולנדים והבריטים. ביום שישי יצביעו האירים והצ'כים. בשבת יצטרפו לטביה, סלובקיה ומלטה, וביום ראשון - שאר מדינות האיחוד. אגב, יש כ־400 מיליון בעלי זכות בחירה, אך ההערכה שרק כ־40 אחוזים יגיעו לקלפיות - עניין שהוא עוד נעלם בעל השפעה דרמטית על התוצאות הבלתי ידועות.
אם בעבר נחשב הפרלמנט לגוף כמעט בלתי חשוב בהיררכיית הכוח האירופית, הפעם הדברים שונים. אם ב־2014 נבחר פרלמנט ליברלי, פאן־אירופי ונאיבי, הרי הפעם המגמה תהיה אחרת בתכלית. בחמש השנים שחלפו מאז הבחירות הקודמות, אירופה חוותה שורת טלטלות ומשברים הנובעים מסוגיית ליבה אחת, והיא: ההגירה.
כתוצאה ממנה תקפו את היבשת פיגועי טרור, ריסוק כללי יסוד כמו גבולות פתוחים, ערעור על היציבות הכלכלית והזהות הלאומית, ומשברי יסוד כגון הברקזיט או סירוב פורום מדינות וישגרד (פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה) לקבל את התכתיבים המגיעים מבריסל - בירתו הלא רשמית של האיחוד.
על רקע כל אלה, אזרחי האיחוד לא יצביעו הפעם על פי נושאים ספציפיים הרלוונטיים למדינותיהם, אלא - לראשונה בתולדות האיחוד האירופי - על פי נושא כלל אירופי, והוא היחס למהגרים. ההנחה בתקשורת האירופית היא שהשלכות ההגירה יגרמו לאירופאים לפנות ימינה. עם זאת, לפחות על פי הניתוח בישראל, עוד לפני התחזקות הימין (אם תהיה) - תוצאות הבחירות יגבירו את הפיצול באיחוד האירופי.
סוגיות רבות נמצאות על הפרק. הפרלמנט האירופי // צילום ארכיון: אי.פי.איי
כך, למשל, נשיא צרפת עמנואל מקרון שינה את כללי ההצבעה בארצו, ביטל את מחוזות הבחירה ויזם הקמת מפלגה צרפתית־אירופית. לכן, ככל הנראה, בפרלמנט החדש תהיה מפלגה צרפתית גדולה בעלת השפעה רבה. כמוה צצו בעת האחרונה עוד ועוד מפלגות. בהתחשב במחלוקות הקשות בנוגע ליחס למהגרים, בעובדה שמדובר ב־28 מדינות, בשיעור ההצבעה הבלתי ידוע, בקשיים המתודיים של הסוקרים בימינו (רק שלשום הם שוב כשלו באוסטרליה) ובמבנה המסובך להחריד של הפרלמנט האירופי ושל המוסדות האירופיים - הבחירות הללו לוקחות את אירופה, כך נראה, לעבר בלאגן גדול. בדרך לפיצול האירופי.
מה כל זה אומר עלינו, בישראל? כדאי אמנם להיזהר מתחזיות, אך יש סיבות טובות להעריך שבסופו של דבר תוצאות הבחירות ישפרו עוד קצת את האווירה מול ישראל. השנים האחרונות לימדו כי ככל שהאירופאים שקועים יותר בצרותיהם - כך יש להם פחות אנרגיה וכוח "לשבת לנו על הראש".
כללי העבודה באיחוד הם כאלה שכדי לתפקד - עליו לעבוד בהסכמות ואפילו בקונצנזוס. לכן, ככל שהפיצול גדל, כך יהיה קשה יותר לקבל החלטות נגדנו. מצד שני, גם שיפור הקשרים יהיה קשה יותר בהיעדר קונצנזוס. שנית, הימין האירופי חיובי יותר כלפי ישראל, ולכן התחזקותו הצפויה תקל עלינו, מן הסתם.
מה שבטוח הוא שהימים שבהם "היחס לישראל הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר של האיחוד האירופי", כפי שהתבטא פעם אחד משגרירינו ליבשת - חלפו לבלי שוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו