שעת חשבון הנפש

לא על תוצאות כאלה חשב ראש הממשלה כשהחליט להקדים את הבחירות. אף שהבטיח את כיסאו לעוד כמה שנים, נתניהו היה משוכנע שהפעם זה יהיה שונה; שהפעם, בניגוד לקדנציה הראשונה ולקדנציה השנייה שלו, יוכל להוביל את הממשלה בלי מאמצים פוליטיים אדירים.

זה לא קרה. המצב הפוליטי לא רק שכנראה לא השתפר אלא ייתכן שאף הורע. אם השותפות בקדנציה הקודמת בין ישראל ביתנו לש"ס נראתה בעייתית, שותפות בין החרדים ללפיד עלולה להפוך את ניהול הקואליציה לסיוט מתמשך.

לנתניהו כמה אפשרויות להרכיב קואליציה, אולם אף אחת מהן, כנראה, לא תהיה בעדיפות ראשונה מבחינתו. העדיפה ביותר עבורו, ככל הנראה, תהיה קואליציה שתכלול את הליכוד ביתנו ולפיד, יחד עם כל יתר מפלגות המחנה הלאומי: הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה.

אבל לא ברור אם זה אפשרי. אם לפיד יודיע כי הוא לא מסתדר עם הסיעות החרדיות, ייאלץ נתניהו לבחור בינו לבין ש"ס ויהדות התורה. מבחינת מספר המנדטים, שתי האפשרויות דומות: לפיד קיבל 19. ש"ס ויהדות התורה קיבלו יחד 18.

במקרה כזה ייאלץ כנראה נתניהו לצרף את ציפי לבני במקום את החרדים יחד עם לפיד. נתניהו אינו אוהב את לבני. הוא לא סומך עליה. מבחינתו, היא בעדיפות אחרונה להצטרפות. בינתיים הוא שומר את האופציות.

כשארגון סופג מפלה מקצועית או כלכלית, יושבים מנהליו ועורכים בדק בית מקיף לבחינת התקלה כדי שלא תישנה. במערכת הפוליטית מתחיל התחקיר הפנימי בשליפת סכינים וחרבות ועריכת קרבות רחוב בין הגורמים המעורבים בעניין.

בליכוד שאחרי הבחירות לא עברה יממה וכבר החל מחול החרבות. "מטה הבחירות התנהל באופן בזבזני וחסר תועלת", אמר אחד מבכירי הליכוד, "המטה המרכזי שוחח עם ראשי המטות האזוריים באמצעות וידיאו קונפרנס על גבי מסכי פלזמה שהותקנו בכל מטה, כאילו חזרנו למלחמת לבנון השנייה והמפקדים שכחו מה זה לרדת לשטח. היו קרוב ל-60 מיליון שקלים עבור הבחירות, וכעת הקופה התרוקנה ויש חובות של 8 מיליון".

לדבריו, "ארגון נכון של יום הבחירות שווה שלושה מנדטים. בעוד ליברמן היה מתוקתק ומדויק והביא את האנשים שלו לקלפיות ממושמעים כמו חיילים, המערך הארגוני של הליכוד קרס".

חיציו של אותו בכיר כוונו לעברו של גדעון סער, יו"ר המטה. אבל גם יו"ר מטה ההסברה גלעד ארדן חוטף דברי ביקורת. "המסרים היו מעורפלים ומבולבלים והם לא עבדו. גם המתקפות על נפתלי בנט היו מיותרות, וכן הקמפיין השלילי נגד בנט שלא היה חתום עד שמטה ההסברה נאלץ להסביר שמדובר במודעות של הליכוד.

"המטה עבד מתוך זחיחות, כאילו יש להם בכיס 40 מנדטים. הם שכרו אנשים ומינו מקורבים, ועכשיו כשהכל נכשל - לא שומעים מהם על לקיחת אחריות".

אבל במטה הבחירות לא נשארים חייבים. במתקפה מטעמם אמרו אתמול במטה כי "השטח נוהל מצוין. במקומות מסורתיים של הליכוד הבאנו שיעורי הצבעה גבוהים מאשר בפעם שעברה. היתה יותר נראות מבעבר. בזכות זה שהיה יום בחירות טובות לא הפסדנו את הבחירות.

"אלה שמכפישים עכשיו הם פחדנים שחלקם השתמט מלעבוד בבחירות וחלקם האחר חיבל בבחירות במתכוון. אלה אנשים שאין להם שום ערך מוסף אלקטורלי וחלקם אף בבחינת נטל אלקטורלי על הליכוד. הם עדיין מתקשים להתאושש מתוצאות הפריימריז ובמקום לעבוד, ניסו להשמיץ אחרים מתוך חישובים שנוגעים לתיקים בממשלה הבאה".

עוד הסבירו כי "הבעיה האסטרטגית של הקמפיין הזה היתה היעדר התחרות. לא היה אפשרי להתמודד עם זה. כולם חשבו שהליכוד כבר ניצח. אנשים אמרו, 'מה הבעיה שנצביע לפיד. ביבי יהיה ראש ממשלה ולפיד יהיה במקום החרדים'. אמרנו שהשמאל יקים גוש חוסם, אבל הסקרים הכי גרועים לפני הבחירות אמרו שהליכוד מוביל בענק ושגוש הימין מוביל לכל הפחות ב-57:63, לכן לא היה אפשר להציג זאת כאיום ממשי.

"אגב, למרות הירידה לא הפסדנו. זה לא מובן מאליו שביבי נבחר שוב. קמפיין לא יכול לשנות מציאות. מי שעזב בגלל נאום בר-אילן או ההקפאה - תמונה של ביבי ליד הכותל לא תשנה עבורו".

לדבריו, "היו במהלך הקמפיין כמה אירועים חיצוניים: בדרום לדוגמה ירדנו ב-13 אחוזים ובנט עלה בשיעור דומה, בגלל מבצע עמוד ענן. לא הצלחנו להסביר לתושבי הדרום למה המבצע היה טוב. במהלך הקמפיין פתאום הוגש כתב אישום נגד ליברמן, מה שהביא לכך שרבים חשבו שליברמן למעשה כבר לא מתמודד ונטשו. היה גם את מדד הגירעון שפורסם פתאום".

לדבריו, "עכשיו כולם פוחדים. שרי הליכוד בלחץ כי לא ברור מי יקבל תפקיד שר גם בפעם הבאה. מי ישודרג ומי 'ישונמך'. נתניהו נתפס כראש הממשלה הבא, אולם רבים חשבו שהם צריכים לחזק אותו משמאל או מימין, למשל חבירה ללפיד כדי שהממשלה הבאה תהיה איתו וללא חרדים. לא ידענו להתמודד עם תופעות כאלה".

"הכל היה בלוף"

אבל מה שקורה בליכוד דומה יותר לקרבות דגדוגים לעומת מה שהחל להתחולל השבוע במפלגת העבודה. בכירים במפלגה העריכו כי כדי שיחימוביץ' תשרוד בתפקיד בעוד שנה וחצי מהיום, היא צריכה לא פחות מנס.

כבר ביום רביעי הפיצו גורמים בעבודה מסרים הקוראים לשלי יחימוביץ' להתפטר לאלתר מתפקידה. בין השאר נשלחו אלפי הודעות טקסט והופצו מודעות בפייסבוק עם הקריאה. מכולן התעלמה יחימוביץ'.

גורם בעבודה אמר אתמול כי "הטעות של יחימוביץ' היא חוסר ההבנה. אנשי המחאה אמנם יצאו לרחובות אולם גם הם מתפרנסים מהשיטה הקיימת. הם רוצים את נתניהו מוביל ואת יחימוביץ' מצטרפת אליו ועוזרת לו, אבל ברגע שיחימוביץ' הודיעה שלא תיכנס לממשלת נתניהו היא הפסיקה להיות רלוונטית מבחינתם.

"ברק ריסק את מפלגת העבודה לפני ארבע שנים בגלל קדימה. עכשיו קדימה נעלמה על כמעט כל 28 המנדטים שלה, והעבודה בראשות יחימוביץ' לא החזירה את המנדטים שלה. לו היא היתה נתפסת כמנהיגה מאחדת כוחות שיודעת להנהיג, העבודה היתה יכולה למלא את הוואקום שהותירה קדימה. אבל הדבר הזה מתברר כגדול עליה; היא לא דיברה על העניין המדיני בכלל וגם לא הקיפה את עצמה בחבורה מנוסה או ליכדה את כל הכוחות כדי להביא תוצאות בקלפיות".

לדבריו, "עם פעילות נכונה, העבודה היתה יכולה להיות היום עם 25 מנדטים לפחות. לפיד ולבני בכלל לא היו צריכים להתפתח במציאות של עבודה גדולה. מתברר כי אין ליחימוביץ' מטה מתנדבים שעליו היא דיברה כל הזמן. אין לה שום מטה מתנדבים. התברר שהכל בלוף".

לאחר הבחירות מיהרה יחימוביץ' להיפגש עם יצחק בוז'י הרצוג, כדי לראות אם אפשר להשאיר אותו איתה. אבל גם היא יודעת היטב שעל פי חוקת המפלגה, יש לקיים בחירות לראשות העבודה בתוך שנה וארבעה חודשים במקרה של הפסד.

האריה התגלה כחתלתול

מפלגה נוספת שיצאה מהסיבוב הזה מאוכזבת היא ש"ס. מתברר שאריה דרעי, בדיוק כמו שניבאו הסקרים, כלל לא סיפק את הסחורה. ש"ס עומדת על אותו מספר מנדטים שיש לה בכנסת היוצאת, וזה אחרי ההדלפות על סקרים שלכאורה הראו שאם אריה דרעי מקים מפלגה חדשה הוא לבדו מקבל שבעה מנדטים. אולי אפילו יותר. עכשיו מתברר כי לו דרעי היה מקים מפלגה חדשה, היא כנראה לא היתה עוברת את אחוז החסימה, כמו מפלגתו של הרב חיים אמסלם ומפלגתו של הרב אמנון יצחק.

השאלה מי יהיה יו"ר ש"ס עדיין פתוחה. דרעי הוריד מעט פרופיל אחרי הבחירות, אבל זה לא אומר שהוא לא חוזר. שוב. דרעי הסביר כי מבחינת המנדטים ש"ס אמנם נשארה, אולם במספרים מוחלטים ש"ס מובילה. הוא כנראה שכח שקולות בקלפי מודדים אך ורק במנדטים. הוא גם הסביר שהליכוד ירד מצד אחד ומפלגת העבודה מצד אחר. אבל אם זה המצב, מדוע לא פעל לקלוט את המנדטים שלהם?

אין ספק שנתניהו היה מעדיף שהכוח יהיה בידיו של אלי ישי, שהוכיח נאמנות כלפיו ויושר אישי, ולא בידיו של דרעי, שאותו הוא זוכר לשמצה. אם האינטרס של ש"ס הוא להצטרף לממשלה - אלי ישי יתאים יותר למו"מ הקואליציוני.

מההתנהלות של השניים השבוע נראה כי דרעי הפך אחרי הבחירות למעט פחות דומיננטי, מה שמותיר את הבמה לאלי ישי, שלא מפסיק להתראיין ולהתבלט.

היום המאושר בחייהם-

אחד הסיפורים האומללים של הבחירות האלה הוא סיפורה של התנועה בראשות לבני. כדי לזכות בדמי מימון מפלגות פעלה לבני לפלג את תנועת קדימה באמצעות שבעה ח"כים. שישה נאמנים היו לה בסיעה, שהמתינו בכיליון עיניים להחלטתה המתבוששת אם להקים מפלגה עצמאית או לא.

מלבד העובדה שמפלגה בראשות לבני תהיה עבורם סירת הצלה מפני קדימה השוקעת, ששת הח"כים שציפו לשובה לא עשו זאת רק עבור עצמם, אלא גם כי אהבתם ללבני, אולי אפילו הערצתם אליה - לא ידעה גבולות.

כשהחליטה להקים סיעה עצמאית, ולמרות שהיה כבר מאוחר, לא היו מאושרים מהם. היא והם האמינו שמפלגתה תעבור את מפלגת העבודה ושוב יהיה זה קרב ראש בראש ציפי וביבי.

אבל ללבני היו תוכניות אחרות. את רשימתה עיטרה בשמות חדשים ואת חברי הכנסת נאמניה דחקה אחורה, אחרי שכמובן קיבלה מהם את מימון המפלגות שהגיע עימם. חבר הכנסת היחיד שזכה למקום ריאלי הוא מאיר שטרית, שכלל לא נמנה עם מחנה לבני ושהצליח לקבל התחייבות מראש על מקום חמישי ברשימה. יואל חסון ושלמה מולה נדחקו ולא יראו כנראה את הכנסת הבאה. שלא לדבר על רוברט טיבייב, אורית זוארץ ורחל אדטו, שמלכתחילה מוקמו בהמשך הרשימה.

כמה מחברי הכנסת לא ידעו אם לצחוק או לבכות. הם לא האמינו למשמע אוזניהם כשהתברר להם המקום שבו שיבצה אותם לבני. הם הרי סמכו עליה. הם נאמניה. גם אחרי הדחתה בפריימריז סירבו לעבור לצידו של מופז ולדבוק בה. כשהיא קראה להם לבוא אחריה - היה זה אולי היום המאושר בחייהם.

אולם תקוות לחוד ומציאות לחוד. אחרי שתרמו לה את כספי מימון המפלגות, מבחינת לבני הם עשו את שלהם וכעת הם יכולים ללכת לאן שיחפצו. מצידה, אפילו לעזאזל. לבני לא הביעה צער על חבריה שייאלצו לראות את הכנסת רק דרך הטלוויזיה. אפילו לא הודתה להם בנאומה. מבחינתה, חסון, מולה, אדטו, זוארץ וטיבייב - הפכו לזיכרון רחוק ומעומעם. חסרי חשיבות, נטולי עניין.

לבני אולי לא תדע, אולם בעוד היא ורשימת כוכביה החדשים יבלו להם במשכן לקדנציה נוספת, יישבו בבתיהם חמישה ח"כים לשעבר, יביטו בעיניים מצועפות בתמונתה של מנהיגתם הנערצת וייחלו לסיבוב הבא שבו אולי בעוד כמה שנים תקרא להם לשבת לצידה. ביום שזה יקרה, אם יקרה, הם כמובן יתייצבו מייד. יהיה זה הרי, שוב, היום המאושר בחייהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו