כמה ימים לפני הבחירות ישבנו, החבר'ה, להערכת מצב אחרונה. אחד החברים, נקרא לו יוסי (כי השם האמיתי שמור בוועדת הקלפי), אדם ערכי ומוסרי לכל הדעות המורכב מ-50 אחוזים ציונות, 40 אחוזים אהבת אדם ו-10 אחוזים נאיביות, הודיע בקול שבור שהוא ייאלץ להיעדר מהארץ ולא יהיה כאן להצביע. העניין ישב עליו כבד עד כדי נדודי שינה. חבר אחר, ציוני לא פחות, שלהלן יכונה שמואל (כי זה השם האמיתי שלו), אמר לו שלא יעשה מזה עניין, וזרק משהו על זה שהוא בכלל לא בטוח שהוא יצביע, וכרגע הכיוון שלו זה לעשות על האש ביום שלישי. ההודעה המפתיעה לא השאירה את יוסי אדיש. "אולי תלך במקומי", הוא ביקש משמואל. "הרי גם ככה לא התכוונת להצביע". שמואל חשב שנייה ואמר שאין בעיה. במחשבה ראשונה חשבתי שמדובר ביופי של רעיון. הסטארט-אפ של שיטת הקיזוזים, שהומצאה בכנסת, עבר את שלב הפיילוט והגיע אל העם. במחשבה שנייה, התחלתי לפקפק. "יוסי, אתה שמאלני ידוע ומצביע כבר שנים למרצ, ושמואל הוא ליכודניק שרוף עוד מימי בגין. איך תדע שברגע האחרון הוא לא יקבל קריזה ויצביע ליכוד-" שקט נפל בסלון. היה אפשר לחתוך את המתח בסכין, אבל אני העדפתי לפתוח חלון ולתת לו להתנדף. שמואל הוא שובב גדול, רב מעללים ואלוף בתחבולות. לא היה לנו ספק שאם יש איש שמסוגל לומר דבר אחד ולעשות דבר אחר, זה הוא. הוא ואהוד ברק. העיסקה עמדה לפני פיצוץ, ואז בא לי הרעיון. הצעתי ששמואל יצלם את כל שלבי ההצבעה בסלולרי שלו. החל בבחירת הפתק, דרך הכנסתו למעטפה וכלה בשלשולו (מילה איומה) לתיבה. אנחנו נתפקד כוועדת הקלפי של המבצע, נצפה בסרטון, ובשיחה טרנס-אטלנטית נאשר ליוסי שאכן הבחור הצביע כמתוכנן. ביום הבחירות, יוסי גילה סימני חרדה מוגברים והתקשר לשמואל מחו"ל כמה פעמים במטרה להאיץ בו ללכת להצביע. שמואל הבטיח לקפוץ בין הנגלה האחרונה של הקבבים לסיבוב הראשון של הקפה, שזה יוצא בערך בארבע כזה. בערב יוסי התקשר לוודא שהכל עבר חלק ושהפתק הנכון שולשל (חייבים לעשות משהו עם המילה הזאת). הוא ביקש ממני שאקח את הסרט ואבחן אותו מקרוב. ברביעי בבוקר טילפנתי לשמואל. הוא לא ענה. התקשרתי הביתה, אבל אשתו אמרה שהוא בסופר. רק אחרי שהתקשרתי מחסום הוא הואיל לענות. ביקשתי את הסרט, אבל שמואל ניסה להתחמק בתירוצים כמו "איבדתי את הטלפון" ו"נגמרה לי הסוללה" ו"אני בדיוק נכנס למנהרה והכלב בכלל אכל לי את שיעורי הבית". בערב קפצתי אליו לביקור פתע, ותבעתי מתוקף סמכותי כבורר לראות את היצירה. שמואל הציג לי את הסרט, שבו הוא נראה תוחב בפנים חמוצות פתק של מרצ למעטפה ומשלשל לתיבה. לכאורה, כשר ותקין. אבל כיוון שאני חשדן ומחזיק מעצמי לא פראייר, קלטתי קפיצה קטנה במעבר בין אקט סגירת המעטפה לשלשולה (עושה לי לא טוב המילה הזאת) פנימה. כדי לא לעורר מהומה, המשכתי להתנהג כרגיל. הורדתי את הסרט למחשב והלכתי, אבל כבר בלילה העברתי אותו לעורך וידיאו מדופלם, שאישר את חשדי. בשתיים בלילה הערתי את שמואל. "אני יודע למי הצבעת בחורף האחרון". שמואל נשבר מייד. הוא הודה שברגע האמת רעדה לו היד. "זה היה חזק ממני. לא יכולתי!" כרגע המצב לא טוב. יוסי מנסה לתפוס אותי כבר כמה ימים, אבל אני מתחמק בתירוצים בסגנון "איבדתי את הטלפון" ו"נגמרה לי הסוללה". יוסי התעצבן והודיע שביום ראשון הוא חוזר. טילפנתי לשמואל ויעצתי לו לעזוב מייד את הארץ כי יוסי הולך לעשות לו "שישו ושמחו". מי אמר שהבחירות משעממות. החלטתי שאני מצביע על הבוקר וגומר עם זה. ב-08:30 ההורים התקשרו וביקשו שאסיע אותם לקלפי. לקחתי והחזרתי, לא לפני שעשיתי עוד טובה קטנה לקרוב משפחה ששבר את הרגל והיה צריך שמישהו יסיע אותו ויעזור לו ללכת עד הפרגוד. נהיה 11:00. נכנסתי לתדלק, כי ההסעות המרובות עשו את שלהן והנורה נדלקה. התפתיתי גם למבצע שטיפה פלוס עיתון. ישבתי בתחנת הדלק ושתיתי קפה. מכר שלא ראיתי מזמן נכנס וסיפר לי שאבא של חבר נפטר השבוע. החלטתי לדחות את ההצבעה ולעבור בשבעה. בדירת האבלים ישב רב שדיבר דברי תורה וביקש להצביע לרב אמנון יצחק. מתוך נימוס לקחתי כיפה שחורה מהסלסילה ושמתי על הראש. בנו של המנוח אמר בכאב שאם אביו היה חי הוא דווקא היה מצביע למופז, "כי הוא פרסי כמונו". כמה מנחמים דתיים שאלו אם אני נוסע לכיוון הקלפי ואם אפשר להצטרף. אמרתי שכן. כשהורדתי אותם ניגש אלי אברך נמרץ ונתן לי רשימה של אנשים שצריך להביא. הסברתי לו שבסך הכל עשיתי טובה ושאני לא קשור למערך ההסעות של ש"ס. הוא לא האמין לי והרים טלפון לאיזה יעקב להתלונן עלי. נתתי גז וחזרתי הביתה, רק כדי לגלות את הבנות מחכות בחוץ. אמא שלהן הבטיחה שאני אקח אותן לקניון ואז לאכול צהריים בחוץ. לקחתי. אכלנו. שתינו. שילמתי. נהיה 17:00. חשבתי לנוח כמה דקות ואז ללכת להצביע, אבל נרדמתי על הספה. ב-21:45 הגעתי סוף סוף לקלפי. לאכזבתי לא חיכה לי שום צלם פפראצי כדי לתפוס אותי משלשל ומחבק את אשתי. ניסיתי להתבדח עם חברי ועדת הקלפי העייפים, אבל הם לא צחקו. נכנסתי מאחורי הפרגוד, ובאיחור אופנתי של 12 שעות מימשתי את זכותי הדמוקרטית. נקווה לטוב. לקראת הבחירות הבאות, כמה הצעות ייעול: • קלפי באיקאה. כך נהרוג שתי ציפורים במכה אחת: נממש את חובתנו למדינה עם חובתנו לאישה. את הקלפי אפשר למקם בארון מסוג "הנסוויג" (עץ מלא וגב מסיבית). • ההזויים מהמפלגות המשונות שלא עברו את אחוז החסימה יקבלו אחרי הבחירות הזדמנות שנייה כדיירים בבית האח הגדול. • מפלגה שתחסוך מאיתנו תשדירים, שלטי חוצות, מסרונים ושיחות מוקלטות תקבל מהציבור מנדט נוסף על כל מנדט (1+1). • המילה "לשלשל" (לקלפי) תוחלף במילה נעימה יותר. אולי זה יעלה את אחוז ההצבעה. לכל הטורים של יאיר ניצני, היכנסו לכתובת:
בחירות או לא להיות
יוסי הודיע בקול שבור שהוא ייאלץ להיעדר מהארץ בבחירות • שמואל אמר שהוא לא הולך בכלל להצביע • ואז ביקש יוסי משמואל: "אולי תצביע במקומי-"
Load more...