בשלהי חודש פברואר השנה הגיע נשיא סוריה, בשאר אסד, לביקור רשמי בטהרן. זה היה ביקורו הראשון של אסד באיראן מאז סיום מלחמת האזרחים. אסד ביקש להודות למארחיו על הסיוע הצבאי והכלכלי שהעניקו לו במהלך המלחמה, ולבחון שיתופי פעולה עתידיים בין המדינות.
במהלך הביקור נועד אסד עם כל הצמרת האיראנית. הפגישה החשובה מכולן היתה עם נשיא איראן, חסן רוחאני, ועם קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה. בתמונה הרשמית שהופצה מהפגישה, נראים אסד ורוחאני משוחחים במעון הנשיא האיראני. שפת גופם אומרת הכל: ניכר שהם מרגישים בנוח ביחד.
אלא שאדם אחד נוסף נראה בתצלום. פניו ושמו אינם מוכרים למי שלא מצוי במעגל הפנימי, האינטימי, של היחסים בין איראן לסוריה וחיזבאללה, אבל עצם הימצאותו שם, בפגישת המנהיגים, מספרת את הסיפור כולו.
זהו מחמד ג'עפר קציר, בכיר חיזבאללה ואיש אמונם של השלטונות בדמשק וטהרן, ומי שאחראי להעברות הנשק והכספים עבור הציר הרדיקלי במסלול שנע מטהרן, דרך סוריה, ללבנון. קציר, איש צללים, המוכר יותר בכינויו חאג' פאדי, הוא אחד הברגים המרכזיים במכונה המשומנת של חיזבאללה. הוא אמנם לא לוחם, אבל מתוקף תפקידו הוא הפך לאחד האישים הדומיננטיים בארגון, וכפי שמתברר מעצם נוכחותו במפגש המנהיגים - גם מעבר לו.
רוח גבית מהממשל
חאג' פאדי, בן כ־50, נולד ומתגורר בכפר דיר קאנון שבדרום לבנון, אבל את רוב זמנו הוא עושה על הציר שבין ביירות לדמשק. בשתי הבירות יש לו דירות, ובשתיהן יש לו גם מאהבות שאינן בנות העדה השיעית. הוא מאובטח תמידית, ומקפיד לשמור על פרופיל נמוך. מעטים יודעים מי הוא; מעטים עוד יותר יודעים מה הוא עושה.
הוא מגיע ממשפחה מכובדת ומוכרת. אחיו חסן (המכונה גם מוסא), נשוי לבתו של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה. אח אחר, אחמד, נחשב לשאהיד הראשון של הארגון. הוא היה מי שנהג את מכונית התופת שגרמה לקריסתו של בניין הממשל בצור בנובמבר 1982. בפיגוע, המוכר כ"אסון צור הראשון", נהרגו 91 אנשים (76 אנשי ביטחון ישראלים ו־15 עצירים לבנונים).
חאג' פאדי מנהל את מנגנון ההברחות של חיזבאללה זה 20 שנה, בערך מאז נסיגת צה"ל מדרום לבנון. האופרציה שלו פועלת בחופשיות בסוריה, וזוכה לרוח גבית מהממשל ומנגישות גבוהה לגורמים בשטח. קרבתו לאסד, שנגלית מתמונתם המשותפת בטהרן, מלמדת שטועה מי שחשב שהממשל בדמשק אינו שבע רצון מפעילות חיזבאללה בתחומי המדינה: הארגון ובכיריו הם בני־בית בסוריה, ונהנים מחופש פעולה מלא.
לחאג' פאדי גישה חופשית לקציני הצבא הסורי בשטח. רוב ההברחות עוברות דרך גבול סוריה־לבנון. זה כולל את אמצעי הלחימה שמגיעים מטהרן, ואת אלה שמיוצרים בסוריה. המנגנון שלו משנע את אמצעי הלחימה דרך מעברים בלתי חוקיים במרחבי זבדאני וקוסייר, כאשר לעיתים הם מסתייעים גם בתשתיות אזרחיות רשמיות של לבנון כמו מעבר הגבול "מצנע", שדרכו ניסו לא פעם להבריח ללבנון רכיבים המיועדים לפרויקט הדיוק לטילים של חיזבאללה.
בידיעה שפורסמה באחרונה באתר בערבית של "האינדפנדנט" נטען כי חאג' פאדי משתף פעולה עם בכירים בצבא סוריה, ובראשם מסעוד עבאס אמסנדר, האחראי על אזור קוסייר, מה שמקל את פעולות ההברחה. מקור ששוחח עם האתר אמר שחאג' פאדי גם עוסק בהברחת סמים וסחורות לטובתו האישית, וציר זה בפעילותו אף הואץ באחרונה על רקע המשבר הכלכלי שממנו סובל הארגון ורצון ראשיו לצבור הון אישי. נראה כי גם הקצינים הסורים שמשתפים עימו פעולה "גוזרים קופון" מתעשיית ההברחות, שנאמדת בסכומי כסף גדולים.
מעקב מקרוב. קציר (במרכז) ליד גבול ישראל לבנון
מומחי המודיעין חלוקים ביניהם האם חיזבאללה הוא בן־חסות איראני שסר למרותה באופן מלא, או שהוא פטריוט לבנוני שנהנה מתמיכה איראנית. נדמה שהתשובה מעורבת, אבל דבר אחד ברור: הארגון נסמך לחלוטין על טהרן ותמיכתה הכלכלית. בלעדיה אין לו יכולת להתקיים.
במהלך השנים הפך הארגון לחלק מרכזי בפעילות הגלובלית של כוח קודס האיראני. גם כאן יש מחלוקת בין המומחים: האם איראן פועלת מחוץ לגבולותיה מחשש שתותקף וכדי להרחיק את המלחמה מתחומה (במקביל לפעולות אחרות שלה, מפיתוח טילים ועד לפרויקט הגרעין), או שהיא פועלת ממניעים אידיאולוגיים כדי לייצא את המהפכה השיעית לעולם.
גם בעניין הזה נדמה שהתשובה מעורבת, אבל אין ספק שאיראן פעילה מאוד. כוח קודס מממן קרוב ל־100 אלף לוחמים ברחבי העולם. מאפגניסטן ופקיסטן, דרך עיראק, תימן וסוריה, ועד לבנון ועזה (ועוד לא מעט תאי טרור בחמש יבשות, ובהם גם את אלה שסביר שהיו אחראים לאירועי הימים האחרונים - הפגיעה בספינות בנמל פוג'יירה באמירויות והמתקפה על שדות הנפט הסעודיים). כנראה רק ארה"ב מחזיקה כוח גדול מזה מחוץ לגבולותיה - עדות להשקעה הכבירה של איראן בפרויקט, שדורש גם מערך לוגיסטי ענק כדי לספק ללוחמים שפועלים מטעמה הכל - מנשק ומשכורות, ועד מזון ונייר טואלט.
חיזבאללה משחק, כאמור, תפקיד מרכזי במאמץ הזה. אנשיו מעורבים, ברמות שונות, בפעילות האיראנית גם מחוץ לסוריה ולבנון: מדריכים מהארגון פעלו בתימן ובעיראק, למשל. אבל במגרש הביתי שלו פעיל הארגון במיוחד; ומרגע שאיראן זיהתה את סוריה כהזדמנות - גם כדי להגן על האינטרסים המיידיים שלה ובראשם שימור הציר היבשתי ללבנון, גם כדי להציל את הנשיא אסד וגם כדי לבנות בה תשתית ללחימה עתידית מול ישראל - חיזבאללה נקרא לדגל.
על פי הערכות מומחים, השקיעה איראן בשנים האחרונות כ־30 מיליארד דולר בסוריה. עכשיו הגיע הזמן לגבות את התמורה: גם עבור התמיכה באסד, וגם כדי לסייע במצוקה הכבדה שהסנקציות האמריקניות כפו על כלכלתה. כחלק מכך, מנסה איראן לנגוס בכל מה שאפשר בסוריה - מנמלים, דרך פוספטים ונפט ועד חקלאות וחינוך. לעיתים נדמה שאיראן עושה בסוריה כבשלה; אסד, כאמור, חייב לה מכדי להתמרד, ומי שלא רואה זאת בעין יפה (לבד מישראל) היא רוסיה, שמעוניינת להיות המרוויחה הבלעדית משיקום סוריה.
את הביקורת שלהם כלפי טהרן קושרים הרוסים בעיקר לתקיפות הישראליות על יעדי התבססות איראנית בסוריה. התוכנית האסטרטגית של כוח קודס היתה להקים בסוריה בסיסים ימיים, יבשתיים ואוויריים, להושיב בהם עשרות אלפי לוחמים ואמצעי לחימה מתקדמים, ולבנות בסוריה מודל נוסף של חיזבאללה שיאפשר לקיים חזית כפולה מול ישראל.
מאמל"ח ועד מים מינרליים
הפעילות הישראלית האינטנסיבית בשנים האחרונות (הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט, דיבר על יותר מ־1,000 מבצעים ופעולות בשנים 2017-2018) עיכבה מאוד את התוכנית האיראנית. בעיקר נפגע הציר האווירי לנמל התעופה הבינלאומי של דמשק, שהיה הבסיס העיקרי שאליו שונעו הסחורות מאיראן - מאמצעי לחימה ועד כל פריט חיוני אחר, ממדים ועד מים מינרליים - וממנו הלאה, לחיזבאללה בלבנון או לכוחות האיראניים בסוריה. לעיתים נחתו בדמשק כמה מטוסים ביום; לא פעם הותקפו בו יעדים, לאחרונה בינואר השנה.
חאג' פאדי הוא הצינור המרכזי בפעילות הזאת. האיראנים אחראים להעברת הסחורות עד לדמשק, ומשם העניינים עוברים לאחריותו. התקיפות המיוחסות לחיל האוויר קצת שיבשו לו באחרונה את העסקים; האיראנים טסים הרבה פחות לדמשק, ונאלצים להסתייע בנמלי תעופה אחרים, שזמינים ויעילים עבורם פחות. כתוצאה מכך הם עברו לפעול גם בציר היבשתי, ולהעביר סחורות במשאיות - מרחק של 4-3 ימי נהיגה מאיראן לסוריה. במקרה אחד לפחות דווח כי שיירה כזאת הותקפה, בפעילות שאף היא יוחסה לישראל.
קרוב משפחה. נסראללה // צילום: אי.אף.פי
רוסיה, כאמור, לא רואה בעין יפה את התקיפות האלה, שמפריעות לפרויקט השיקום של סוריה, שאמור להניב לה דיבידנדים. הפלת מטוס האיליושין הרוסי, בספטמבר אשתקד, שהובילה למתיחות ביחסים בין ירושלים למוסקבה, החלה בתקיפה של חיל האוויר כנגד ניסיון העברה ללבנון של מכונות לייצור טילים מדויקים - מבצע שחאג' פאדי היה אחראי לו. בידיעה ב"אינדפנדנט" צוטט מקור בשגרירות הרוסית בתל אביב כאומר ש"רוסיה הבהירה לבעלי בריתה בסוריה שהמטרה היא להילחם בטרור, וכל פעילות אחרת מצד בעלי הברית מעכבת את השבת השקט לסוריה".
לביקורת הרוסית הזאת לא היתה כתובת פרסונלית פומבית, אבל לאף־אחד מיודעי החן באזור לא היה ספק שהיא כוונה, בין היתר, אל חאג' פאדי. מוסקבה מכירה היטב את שמו, ולא רק היא: פעילותו הכלכלית - בדגש על מעורבותו בכספי טרור - הובילה את משרד האוצר האמריקני להטיל עליו בנובמבר 2018 דזיגנציות (סימון גורמים) אישיות שאמורות לשבש, או לפחות להגביל, את פעילותו.
זה קרה על רקע מעורבותו הגוברת של חאג' פאדי לא רק בהעברות והברחות של אמצעי לחימה וציוד נוסף לחיזבאללה, אלא בכל תעבורת הכספים באזור. הסנקציות על איראן מונעות ממנה כמעט לחלוטין להסתייע בבנקים לטובת העברה וקבלה של כספים. לכן היא זקוקה למנגנון שיאפשר לה לשלם ולקבל תשלום במזומן, וחאג' פאדי הוא האיש שמבצע זאת עבורה.
מעסקאות סיבוביות למכירת נפט בניגוד לאמברגו ועד לתשלום משכורות לאנשיה בסוריה, חאג' פאדי מעורב בכל. מאחר שאיראן מנועה מלהעביר את המימון שלה לחיזבאללה באמצעות הבנקים (כ־800 מיליון דולר בשנה), הכסף עובר במזומן מטהרן לביירות, דרך דמשק, ומשם למטרות השונות - מתשלום משכורות ועד רכישת מוצרים. בעבר ניסתה איראן לעבוד עם מטבעות וירטואליים ובראשם ביטקוין, אך נכשלה. היום הכל מתבצע במזומן.
מדובר בפרויקט מסובך, שגם אחריו מתבצע מעקב מדוקדק של לא מעט גורמים (ולראיה הסנקציות האמריקניות האישיות שהוטלו על חאג' פאדי, ועל עוד כמה גורמים שעובדים איתו בחיזבאללה ובכוח קודס). בשונה מהמאבק החצי גלוי בהברחות הנשק, לא ידוע עד כה על תקיפות ייעודיות שבוצעו נגד העברות כספים, אולם לא צריך להוציא גם פעילות כזאת מכלל חשבון: אם תיתקף שיירה ובה עשרות מיליוני דולרים, ייגרם למשלם ולמקבל נזק רב.
אגב, נראה שחאג' פאדי לא מסתפק בפעילות כלכלית בציר שבין איראן, סוריה ולבנון. עדויות שונות מצביעות כי יש לו חלק גם במימון (האיראני) של פעילות המורדים החות'ים בתימן, וכן בחלק מהסיוע הכספי שמעניקה טהרן לארגוני הטרור בעזה.
מוקד הכוח החדש
עד לאחרונה חי חאג' פאדי תחת מעטה מסתורין מלא. הוא היה מוכר למעטים, נע ונד בין דירותיו ומאהבותיו, בין לקוחותיו ופטרוניו. הופעתו הפומבית בטהרן, לצידם של רוחאני ואסד, הפתיעה את כל מי שעקב אחר פעילותו. היא לימדה שלושה דברים מיידיים: שהוא עבר לפעילות גלויה מבעבר; שהוא הפך לאיש אמון מלא לא רק של בכירי חיזבאללה וכוח קודס אלא של מנהיגי הציר הרדיקלי עצמם; ושהוא הפך למוקד עצום של כוח - אירוע משמעותי אם זוכרים שלא מדובר בלוחם ומפקד אלא בקצין לוגיסטיקה.
זמן קצר אחרי התמונה ההיא בטהרן שוב נראה חאג' פאדי. הפעם זה קרה בחוות שבעא, לא הרחק מהגבול עם ישראל בהר דב. הוא הגיע לשטח - שעל בסיסו משמר חיזבאללה את המחלוקת הטריטוריאלית שלו עם ישראל - יחד עם אנשי חיזבאללה נוספים, ובראשם מחמד קאסים אלבזל, עוד בכיר בארגון שכפוף לחאג' פאדי ומסייע לו בהעברות הכספים (ושגם עליו הוטלו דזיגנציות אמריקניות אישיות).
משמעות ביקורו בשטח לא ברורה, אבל אין ספק שחאג' פאדי הפך לשחקן מרכזי בפעילות באזור. לסוג של דיפלומט־על וברוקר־על שנע בין שלושת חלקי הציר (ומעבר להם), ומתאם פנים שונות של פעילותם. אם ביקורו בטהרן לימד על מעורבותו המדינית העמוקה, הסיור בשטח משדר שהוא עסוק גם בפעילות החשאית - שמהווה ממילא את עיקר פעילותו על רקע מרכזיותו בכל מערך העברות הנשק והכספים באזור, שבגלל רגישותו וכדי לחמוק מהתקיפות הישראליות מתנהל תמידית מתחת לרדאר.
סביר שישראל עוקבת אחרי פעילותו של חאג' פאדי מקרוב. אפשר להסיק זאת מסדרת התקיפות שיוחסו לחיל האוויר וכוונו כנגד מבצעים שהיו באחריותו - מהתקיפות בנמל התעופה הבינלאומי של דמשק, דרך סדרת התקיפות של מרכזי ייצור האמל"ח הסורי ב־סרס ועד לתקיפה בחודש שעבר באזור מסיאף, שגם היא כוונה כנגד העברה מתוכננת של אמצעי לחימה מתקדמים לחיזבאללה.
חאג' פאדי, ככל הידוע, לא היה עד כה על הכוונת, אבל ישראל כבר הוכיחה שהיא פועלת כנגד כל החוליות בשרשרת. במבצע האחרון בעזה חוסל מחמד חדרי, שהיה אחראי על העברת הכספים מאיראן לחמאס. חשיבותו של חאג' פאדי גדולה בהרבה מזאת של החלפן העזתי; היא התעצמה משמעותית כעת, לאחר שהתבררו קשריו האינטימיים בארמונות בדמשק ובטהרן, וקרבתו האישית אל מנהיגי המדינות.
ויותר מכל, חשוב המנגנון שחאג' פאדי בנה ומתנהל על ידיו. אותו המנגנון שדרכו עוברים אמצעי הלחימה המתקדמים לחיזבאללה, ואשר אמור לאפשר לארגון לממש את תוכניתו האסטרטגית - להצטייד בטילים מדויקים ובאמצעי לחימה שיאתגרו את צה"ל - ועל הדרך גם מממן את פעילות הארגון ומסייע לאיראן להתעצם ולעקוף (חלקית) את הסנקציות, בניסיון לשרוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו