האם היהודים המציאו את הפיצה?

האם המקור למאכל האיטלקי המפורסם ביותר בעולם –הפיצה– הוא בכלל יהודי? לשאלה מפתיעה זו נדרשו חוקרים במשך עשרות השנים האחרונות, ללא תשובה חד משמעית.

באתר JTA הובאו דבריו של חוקר בשם פרופסור סנדה דבנדטי מ-1983, שהוכיח שהחכם היהודי-איטלקי יהודה רומנו, שתרגם את ספריו של הרמב"ם לאיטלקית, תרגם את המילה "חררה" (לחם שנאפה ישירות על גחלים) בצורה הבאה – פ,י,צ,חה. התגלית עוררה את השאלה האם לחם החררה, שדומה ככל הנראה למופלטה, הוא למעשה הפיצה המקורית, והיהודים הם שהמציאו את הגלגול הראשון של המאכל הזה כדי לאכול חמץ מיד לאחר הפסח.

אלא שהשמחה הייתה קצרה. החוקרים החלו להתעמק בתחום וגילו שכבר במאה ה-10 הקציבה מועצת העיר באיטליה לבישוף המקומי 12 פיצות בחג המולד. דבר זה מציג עדות לפיצה העתיקה, שאינה קשורה כלל ליהדות.

מנגד, הסתבר שילדי היהודים אכלו באימפריה הרומאית העתיקה מאכל כשר לפסח שנקרא "פיצרלה". כמובן, לא מדובר בפיצה שעשויה מבצק (שהוא חמץ), אבל ייתכן שהעוגייה הזו הייתה האב הקדום של השם, וייצגה מאכל דומה שעל בסיסו נוצרה הפיצה האיטלקית.

המתנגדים לתיאוריה שהיהדות המציאה את הפיצה טוענים כי המקור למילה הינה בכלל גוטית גרמאנית, ומשמעותה היא "נשיכה" – מאכל שנגמר בנשיכה. על פי גישה זו, השם "פיצה" עברה מגוטית לשפות המודרניות והתלבשה על המאכל "פיתה" והנגזרות האחרות שלו, שהיו נפוצות במזרח התיכון.

למרות שאין שום הוכחה אמיתית לכך שיש קשר בין היהדות למאכל הפופולרי, המחקר מעלה על הדעת שהפיצות הראשונות בכלל לא היו איטלקיות, אלא מעין מצה רכה או סוג של מאכל שיוצר מיד לאחר הפסח. אולי הרמב"ם, כשדיבר על חררה, אכל פיצות במוצאי פסח?