"הפועל זכתה באליפות, אפשר למות בשקט" // אלכסנדר לבלוביץ' (2015-1951)
הפועל ירושלים ידועה בפעילות הרחבה שלה עם חללי צה"ל ופעולות האיבה. בארנה נקרא יציע מיוחד על שמם של האחים אלעד ואמיר הירשנזון, שנפלו בעת שירותם הצבאי, ובכל שנה הקבוצה מקיימת משחקים ואירועים לזכרם של שני אוהדים מושבעים שנהרגו בשנים האחרונות - ליאל גדעוני, שנפל במבצע צוק איתן, ואלון בקל, שנרצח בפיגוע הקשה ברחוב דיזנגוף בתל אביב ב־2016.
סיפור מעט פחות מוכר הוא זה של אלכסנדר לבלוביץ' ז"ל, שהיה גם הוא אוהד מושבע של האדומים מהבירה ופקד במשך עשרות שנים את יציעי מלחה, ובעונת 2014/15 הספיק לפקוד גם את יציעי הארנה. בהלווייתו שמה המשפחה על קברו את החולצה שעימה היה מגיע באופן קבוע למשחקים.
לבלוביץ' היה הנרצח הראשון באינתיפאדת הסכינים בשנת 2015. גל הטרור החל ב־13 בספטמבר. יומיים לאחר מכן נסע לבלוביץ', תושב ירושלים כל חייו, לביתו שבארמון הנציב אחרי ארוחת החג בליל ראש השנה. בנסיעה בכביש המתפתל מרמת רחל נזרקו עליו אבנים שגרמו לו לסטות ממסלולו ולהתנגש בעמוד בצד הכביש. לבלוביץ' פונה לבית הרפואה שערי צדק ולאחר זמן קצר נקבע מותו.
בן 64 היה במותו והותיר אחריו שתי בנות ובן. כל חייו עסק בסיוע לאוכלוסיות מוחלשות והיה מנהל תפעול של מעון נכים של עמותת "אילן" בשכונת גילה שבירושלים. "הוא היה כמו אבא של הנכים ואיש הסוד שלהם", מספרת בתו מיה סטולרו, "הוא גם דאג שהם ילכו למשחקים של הפועל ירושלים, והקבוצה היתה מסדרת להם כרטיסים".
תוך כדי דיבור נזכרה מיה בסיפור מצמרר. "פחות משלושה חודשים לפני הרצח הפועל זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה. אבא לקח את הבן שלי והנכד הבכור שלו, דניאל, למשחק ואחר כך לחגיגות בכיכר ספרא עד השעות הקטנות של הלילה. באמצע החגיגות הוא אמר לחבר: 'הפועל זכתה באליפות, עכשיו אפשר למות בשקט'. אחרי לא הרבה זמן המשפט הזה שלו קיבל משמעות".
"אבא היה אוהד שרוף של הקבוצה", היא ממשיכה, "היה לו מקום קבוע במגרש והוא היה נוסע אחרי הקבוצה לכל מקום. עד היום אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה הוא לקח אותי לחגיגות בטבריה לאחר זכייה בגביע. הוא נלקח בצורה מיוחדת, בערב ראש השנה, ומאז כל כך הרבה דברים השתנו".
ב־2016 כתב קובי אפללו שיר מיוחד לזכרו של לבלוביץ', הנקרא "לראות במקומך". באמצע השיר מוזכרת כמובן גם הפועל ירושלים במילים: "כבר לא תראה את הפועל שלקחה מקום ראשון".
"אחד הדייטים הראשונים שלנו היה משחק ביד אליהו" // רס"ן צפריר בר אור (2014-1982)
"בכל פעם שנפתחת הדלת ומבוגר נכנס לבית, ליאן שואלת ברחבי הבית, 'אבא בא? אבא בא?' ואיננו יכולים להפסיק את הדמעות. הסתכלתי בנכדתי ויש לה אותן העיניים כמו של אביה, צפריר. נבהלתי כל כך. הרגשתי כאילו צפריר מסתכל בי דרך עיניה הקטנות", סיפרה שרונה בר אור לאחר נפילתו של בנה, צפריר ז"ל, במהלך מבצע צוק איתן.
בר אור התגייס לצה"ל באוגוסט 2000 ומאז שירת במגוון רב של תפקידים והיה שותף בכל המלחמות והמבצעים באותה תקופה. למבצע האחרון בחייו הגיע בדרגת רס"ן וכסמג"ד גדס"ר גולני, וחודש לאחר מכן היה מיועד לצאת לקורס מג"דים. אבל ב־20 ביולי 2014 הוא נפל באחד הקרבות הקשים בשכונת סג'עייה כשהוא בן 32 בלבד.
כשיצא מביתו בפעם האחרונה בדרך לעזה, הסתובב צפריר לאחור והבחין במבטה העצוב של אשתו סיוון. "זה בסדר לבכות", אמר לה. כמה שבועות לאחר מכן כבר לא היה אפשר לעצור את הדמעות.
במותו הותיר אחריו את בתו ליאן בת השנה ואת אשתו, שהיתה בחודש השישי להריונה. כחודשיים וחצי לאחר מכן נולד הבן הראל.
"צפריר היה אוהד שרוף של מכבי ת"א מאז היה ילד", מספרת סיוון, "הוא היה חולה ספורט באופן כללי, אבל מכבי זה היה משהו אחר. הוא הדביק את אבא שלו ואת החברים. בכל יום חמישי הוא היה מזמין פיצות לחבר'ה בבסיס והם היו יושבים ורואים את המשחק של מכבי. כשהוא היה מחוץ לבסיס היו מתכנסים אצלנו לראות. פעם אחת אחרי ניצחון דרמטי הם שברו את הספה בסלון מרוב התרגשות. אני זוכרת שבאחד הדייטים הראשונים שלנו הוא לקח אותי למשחק ביד אליהו".
הקשר בין המשפחה למועדון נמשך עד ימים אלו. לפני כמה שנים הוזמנו בני המשפחה להדליק נרות חנוכה לפני אחד המשחקים, ונציגים מהקבוצה מגיעים לאירועים שמארגנת המשפחה לזכרו של צפריר. "הראל כבר בן 4 וחצי והוא רואה את מכבי בטלוויזיה ויודע שאנחנו רק צהוב ולא אדום. אם צפריר היה איתנו, האהדה היתה עוברת אל הילדים בצורה יותר חזקה".
"הוא היה מלח הארץ, מודל לחיקוי עבור כולם" // סמ"ר גל בסון (2014-1993)
טקס סיום המסלול של סמ"ר גל בסון ז"ל אמור היה להתקיים ב־24 ביולי 2014, אך הוא נדחה בשל פרוץ מבצע צוק איתן. גל נשלח עם חבריו ליחידת יהל"ם למשימות חשאיות בשטח הרצועה וב־25 ביולי, יום אחרי התאריך המיועד של הטקס, הוא נפל בפעולה בצפון הרצועה שבה הוטל עליו ועל חבריו לפתוח ציר באזור בית חאנון. שניות אחדות אחרי שהתמקמו נורה טיל נ"ט לעברם. גל וחברו סמ"ר אבי גרינצוויג נהרגו במקום.
כמה ימים לפני התקרית שלח בסון לאחיו הגדול בן, שהשתתף גם הוא במבצע כמילואימניק, הודעת טקסט בת שמונה מילים: "שמור על עצמך אחי, בלי שטויות. אוהב אותך". זו היתה ההודעה האחרונה שקיבל בן מאחיו הצעיר, שנפל בהיותו בן 20 בלבד והותיר אחריו גם הורים ואחות.
בסון היה אוהד מושבע של הפועל חולון וגם שיחק בכל קבוצות הילדים והנערים של המועדון. כשהתקרב לגיל גיוס היה ברור לו שהוא נוטש הכל ומתגייס ליחידה מובחרת כדי לשרת שירות משמעותי. הוא הצטרף לפרויקט "אחריי", המכין למנהיגות ולשירות בצה"ל, וכמעט בכל לילה היה עושה משימות פיזיות ומנטליות מאתגרות.
"גל היה מלח הארץ", אומר בעצב דודו אופיר ולדמן, שמשמש כיום המנהל המקצועי של מחלקת הנוער של הפועל חולון ובעבר היה חבר הנהלת הקבוצה הבוגרת, "הוא תמיד היה מוקף בחברים והיה מודל לחיקוי עבור כולם. היה לו לב ענק, אכפתי לכל אחד".
הקשר בין משפחת בסון לבין הפועל חולון נשמר בשנים האחרונות ובכל שנה נערך באולמה הביתי של הקבוצה משחק לזכרו של גל, והמועדון אף הנציח את שמו בכמה טקסים מיוחדים. אחת מקבוצות הנוער של המחלקה אף נקראת על שמו, הפועל "גל" חולון. בשבוע שעבר זכתה הקבוצה באליפות ליגת נוער מחוזית־מרכז ובני המשפחה חילקו את הפרסים לשחקנים בטקס מרגש.
"באחת האזכרות הראשונות שעשינו ניגש אלי אחד השחקנים במחלקה וסיפר שיום אחד הוא ישב על הספסל עצוב ומדוכדך מסיבות אישיות. גל שם לב שמשהו קרה לו, ניגש אליו, התעניין וניסה לעודד אותו. 'התפרקתי לו בידיים', הוא אמר לי. היום אותו שחקן הוא מפקד בצה"ל", מסיים ולדמן והגעגוע נשמע בקולו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
