"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"השירות בגולני מנציח את האחים שלנו"
שירותם הצבאי של אדיס טספו ואיתמר סימן טוב קיבל תפנית חדה, כשהתבשרו על מות אחיהם - לוחמי גולני - בתאונה, והתגייסו ליחידה כממשיכי דרכם • "זו סגירת מעגל"
צילום: קוקו // איתמר סימן טוב ואדיס טספו

"השירות בגולני מנציח את האחים שלנו"

שירותם הצבאי של אדיס טספו ואיתמר סימן טוב קיבל תפנית חדה, כשהתבשרו על מות אחיהם - לוחמי גולני - בתאונה, והתגייסו ליחידה כממשיכי דרכם • "זו סגירת מעגל"

ירון דורון
, עודכן

בעקבות האחים:איתמר סימן טוב ואדיס טספו, שניהם כיום בני 21, התגייסולשירות צבאי בגולניבעקבות אחיהם שנהרגו בתאונת הדרכים הקטלנית בכביש חוצה ישראל, בפברואר אשתקד.

בתאונה, סמוך למחלף ניצני עוז, פגעה משאית בשיירת ג'יפים של לוחמי גדוד הסיור שלגולני. סמ"ר אשטו טספו (21) וסמ"ר בר יעקוביאן (19) מתו במקום. סמ"ר שילה סימן טוב נפצע אנושות ובחלוף שבוע נפטר כשהוא בן 24 בלבד.

איתמר, אחיו של שילה, מהיישוב צופים בשומרון, התגייס לגולני לפני שמונה חודשים. "שילה גדול ממני בשנתיים", סיפר בסוף השבוע, "היה לנו חיבור ממש טוב. למדנו באותו בית ספר ובאותה ישיבה. עשינו המון דברים יחד. בזמן שהוא נהרג הייתי בישיבה והתכוונתי להתגייס מאוחר יותר, אבל ברגע שהוא נפטר הרגשתי רצון לסגור מעגל. לחוות את אותן חוויות שהוא סיפר לנו כל פעם שהוא חזר הביתה בשישי או בשיחות טלפון שניהלנו. הרגשתי שאני חייב לעשות את סגירת המעגל הזו. זה בא לידי ביטוי בכמה דברים: בגיוס, בקבלת תג, במסע כומתה וגם בהמשך כשאסיים את המסלול".

שילה סימן טוב ז"ל

איתמר שמע על התאונה וקיווה לשווא שאחיו יחלים. "נסענו לבית החולים ואמרו לנו שהוא פצוע בידיים וברגליים וצפוי לו שיקום ארוך. בהמשך התברר שהיתה לו בצקת בראש. ההורים שלי החליטו לתרום את האיברים שלו".

אדיס, אחיו של אשטו, תושב פתח תקווה, היה כבר 11 חודשים בתוך השירות כשאחיו נהרג. "הייתי אמור ללכת לגיבוש ליחידה אחרת, אבל אחי שכנע אותי להתגייס לגולני. אני מרוצה מאוד שהגעתי לגולני, כי גולני זה כמו משפחה. זה גם מה שהוא אמר לי".

אשטו טספו ז"ל

לאחר התאונה אדיס הוזז מתפקידו כלוחם, אולם לפני חמישה חודשים התעקש לשוב ולשרת כלוחם. "אחרי שאחי נהרג, אמא שלי חששה שאמשיך להיות לוחם. עברתי לתקופה לתפקיד אחר כדי להרגיע את אמא. אחרי שבעה חודשים חזרתי למחלקה שלי, להיות לוחם בגדוד. רציתי לחזור להיות לוחם כדי להמשיך את הדרך של אחי, וגם כי אני מאמין שזה מה שהוא היה רוצה וזה גם מה שאני רציתי. דיברתי עם אמא והיא נתנה לי אישור לחזור לתפקיד לוחם".

אדיס לא מפסיק להתגעגע לאשטו: "אחי היה אדם שמח. תמיד מחייך וגורם לאנשים שסביבו להיות שמחים. הוא גדול ממני בשנה אז היינו בעצם כמו חברים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...