זוכרים: מדינת ישראל עוצרת ליום אחד ומתייחדת עם זכרם של ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה באירופה.
אירועי יום השואה ייפתחו הערב ב־20:00 בעצרת ממלכתית ביד ושם בירושלים. בעצרת יישאו דברים נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו. את אבוקת הזיכרון יעלה יו"ר הנהלת יד ושם, אבנר שלו, את דבר נציג הניצולים תביא שורדת השואה ציפורה גרנט. במהלך העצרת יועלו שש משואות על ידי שישה שורדי שואה.
את המשואה הראשונה תשיא בלה איזנמן, ילידת לודז', פולין. עם הכיבוש הגרמני בספטמבר 1939, הוחרמה הסחורה בחנותו של אביה. לאחר שנה נכלאה המשפחה בגטו לודז' וכל רכושה הוחרם. במאי 1942 נחקר האב במטה המשטרה הגרמנית, עונה, מת מפצעיו ונקבר בקבר אחים. חיילים גרמנים היכו את אחיה למוות, בביתם. בקיץ 1944 גורשה עם אמה לאושוויץ. האם נרצחה בתא הגזים, ובלה - שריד אחרון למשפחתה - שרדה את צעדת המוות.
את המשואה השנייה ישיא יהודה מימון לבית וסרמן, יליד קרקוב, פולין. אמו ואחיו משה הועברו למחנה העבודה פלאשוב, שם נרצחה אמו. אביו גורש למחנה ההשמדה בלז'ץ, ונרצח. ב־22 בדצמבר 1942 נמנה יהודה עם חברי המחתרת שהשתתפו בתקיפת בית הקפה ציגנריה בקרקוב. במהלך פעולה נועזת אחרת מטעם המחתרת, נעצר יהודה ונשלח לאושוויץ. בינואר 1945 ברח יהודה עם חמישה מחבריו מצעדת המוות מאושוויץ, והסתתר עד השחרור.
את המשואה השלישית ישיא מנחם הברמן, יליד אורלובה, צ'כוסלובקיה, השני מבין שמונה ילדים. 21 בני המשפחה נדחסו בדירה בת שתי חדרים, בתנאי מחסור ורעב, בגטו מונקץ'. מנחם וחבריו גויסו לעבודות כפייה. במאי 1944 גורש מנחם עם יהודי הגטו לאושוויץ. אמו ושישה מאחיו נשלחו לתאי הגזים. אחותו הגדולה נפטרה ממחלה. הוא שרד את צעדת המוות ושוחרר בידי הצבא האמריקני.
טקס יום השואה ביד ושם // צילום ארכיון: נעם ריבקין פנטון
את המשואה הרביעית תשיא פאני בן עמי, ילידת באדן־באדן בגרמניה. עם עליית היטלר לשלטון ברחה המשפחה לפריז. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, נאסר האב. לאחר הכיבוש הגרמני במאי 1940 נשלחו פאני ואחיותיה לבית ילדים. ביולי 1942 פוזרו הילדים בגלל הלשנה ובוא הגרמנים לאזור. היא הבריחה קבוצת ילדים אל מעבר לגבול שוויץ, כשהיא מדריכה אותם לצעוד תוך כדי שירה כדי שלא לעורר חשד, כאילו היו בחופשה. על פעילותה במחתרת הוענק לפאני אות לגיון הכבוד הצרפתי, אך היא סירבה לקבלו. ב־1956 עלתה פאני לישראל.
את המשואה החמישית ישיא שאול לובוביץ' לבית בלכר, יליד ברסלב. בקיץ 1941, שבועות אחדים לאחר הכיבוש הגרמני, נרצח האב יצחק בעת שהועסק בעבודות כפייה. עם ריכוז היהודים בגטו באפריל 1942 נאלצה המשפחה לעבור עם משפחות נוספות לבית הסב. ביום חיסול הגטו נכנסו בני המשפחה עם עוד מכרים ושכנים למסתור שנחפר מתחת לאסם.
הגרמנים גילו את המסתור וריכזו את המסתתרים בבית ספר. אמו יכלה לצאת, אך החליטה להישאר עם בתה בת השלוש: היא לא רצתה להמשיך לחיות לאחר מות בעלה. שתיהן נרצחו עם קרובי משפחה נוספים ושאול נשאר לבדו. הוא נמלט עם אנשים נוספים, ובמשך חצי שנה הם נדדו בין הכפרים וישנו בשדות, בתעלות פתוחות ובין שיחים. מאוחר יותר הוא הצטרף לקבוצת פרטיזנים ביער. שאול עלה ארצה והתחתן עם נחמה, שנהרגה ב־1995 בפיגוע התאבדות בקו 20 ברמת גן. לשניים שני ילדים ושלושה נכדים.
משואה שישית תשיא שרה שפירא לבית זיידנר, ילידת רדאוץ, רומניה, הצעירה במשפחה דתית בת חמישה ילדים. בשנת 1941 גירשו הרומנים את יהודי רדאוץ לטרנסניסטריה. על גדות הדנייסטר הועלו המגורשים על רפסודות. אחדים מהם, ובהם סבתהּ של שרה, מלכה, נפלו לנהר וטבעו. האחות בינה והדוד איציק נספו במגפת הטיפוס, בהמשך נפטרה גם האם, טאובה. שרה הועברה לבית יתומים יהודי במוגילב, בתנאי רעב תמידי.
את דבר הניצולים תביא ציפורה גרנט לבית גרשנפיש, ילידת בלפור בצרפת לזוג מהגרים מפולין. הוריה של ציפורה גורשו לאושוויץ, ואחיה הקטן נרצח. בפסח 1946 עלו ציפורה, אחיה ואחותה ארצה. ציפורה היא אשת עדות ופעילה ב"עלומים", ארגון ילדים שהוסתרו בצרפת בתקופת השואה.