בשיתוף ברק רום
עבירות מין נחשבות לעבירות חמורות ביותר. מדיניות הענישה בגין עבירות אלו מחמירה במטרה להגן על הציבור מפני העבירות, להרתיע עבריינים פוטנציאלים ולבטא את הסלידה החברתית והמוסרית מהמעשים. עבירות מין במרחב האינטרנטי, ובפרט עבירות של סחיטת מין מקטינים, הפכו לתופעה גלובלית נפוצה שאותה החברה מבקשת להוקיע, באמצעות ענישה מחמירה, הכוללת מאסר בפועל לזמן ממושך.
כאשר מדובר בעבירות מין המבוצעות דרך האינטרנט, כגון: ניהול שיחות בעלות אופי מיני, הצעות מיניות, חשיפת איברי מין ועידוד לבצע אקטים מיניים מול מצלמות וידאו, בתי המשפט קבעו לא פעם כי יש לגזור עונשים מחמירים חרף העובדה שמדובר במרחב וירטואלי ולמרות היעדרו של מגע פיזי בין העבריין לקורבן.
לעבירות מין באינטרנט יש חומרה יתרה לנוכח הקלות שבה ניתן לבצע אותן כשהעבריין פועל מביתו, כשהסיכוי שייתפס וייתן את הדין על מעשיו, הוא יחסית נמוך. כמו כן, המאפיין הייחודי של עבירות מין ברשת הוא היכולת לתפוס את קורבן העבירה, אשר נסחט ומנוצל מינית בכל עת ובכל מקום, גם בביתו, מקום שנחשב בטוח ביותר, ולתקוף אותו כאשר בני הבית לא מודעים לנעשה.
לפנייה ישירה אל עורך דין אלון ארז לחץ/י כאן
הטרדה מינית באינטרנט יכולה לבוא לידי ביטוי בהתכתבויות בעלות גוון מיני בפורומים, בצ’טים, בפייסבוק וכדומה, ובאמצעות שידול למעשים מיניים, כמו חשיפת איברים אינטימיים וצפייה בהם דרך המצלמה. החדירה הקשה לפרטיות וההרס של המרחב המוגן חמורים פי כמה כאשר מדובר בקטינים, וכן כאשר מעשי סחיטה ואיומים גורמים לקורבן לפגוע בעצמו, בניגוד לרצונו, על ידי ביצוע פעולות בעלות אופי מיני.
במקרים של שיתוף תמונת אינטימיות, חשיפת איברי מין באמצעות מצלמה ועידוד לביצוע מעשים מיניים ללא הסכמה, הנאשם צריך לצפות, כי יוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה של מעשה מגונה ברשת. חוק העונשין קובע כי מעשה מגונה נעשה לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיני ללא הסכמת אחד הצדדים. הענישה המרבית על מעשה מגונה תלויה בגיל הקורבן ובהתקיימות נסיבות מחמירות, ונעה בין שנה עד עשר שנות מאסר.
קביעת מתחם ענישה על עבירות מין באינטרנט
כאמור, בשל חומרתן של עבירות מין והפגיעה החמורה בגופם ובנפשם של הנפגעים, מדיניות הענישה מחמירה. מתחמי הענישה רחבים, גם בהתייחס לעבירות של מעשים מגונים בלבד, והם מושפעים מרף החומרה של המעשים המיניים, גילו של הקורבן, התקופה שבה נמשכו והיקפם.
העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, הקבוע בסעיף 40ב’ לחוק העונשין, שמשמעו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת האשמה ובין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם.
בעת קביעת מתחם העונש, מביא בית המשפט בחשבון את הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם ומידת הפגיעה בהם, שהם הפגיעה בגופו וכבודו של אדם, בזכותו של אדם ושל הציבור לתחושת ביטחון אישית ובצנעת הפרט, ובטיחות הגלישה ברשת האינטרנט.
בית המשפט מתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, כולל: מידת אשמו של הנאשם, הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות והנזק שנגרם בפועל וכן הסיבות שהביאו אותו לבצע את העבירות, כשהוא מונע על ידי דחף מיני ורצון לספק את הדחף.
לאחר קביעת מתחם הענישה, בתי המשפט שוקלים שיקולים שונים לגבי העונש שייגזר בתוך המתחם. שיקולים אלו הם לגבי נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, והם כוללים את הודאתו של הנאשם, עברו הפלילי, הפגיעה שעלולה להיגרם לו ולבני משפחתו כתוצאה מהעונש ומאמציו הכנים והמשמעותיים לחזור למוטב ולהשתקם.
בית המשפט רשאי לקבוע כי המקרה מצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם לצורכי שיקום, כאשר בעבירות המין ישנו אינטרס חברתי ברור בשיקומם של העבריינים. לכן, כאשר מתגלה פתח משמעותי לשיקום יש לנסות ולקדם את המשך ההליך הטיפולי המיטיב, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
הכתבה מאת עורך דין אלון ארז באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
בשיתוף ברק רום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו