ארבעה. "אז כן, בעוד חודשיים יהיו לי ארבעה ילדים. נועם עוד מעט בן 10, לומד בכיתה ד', אוריה חגג 5 בדיוק השבוע וישי עוד מעט יהיה בן שנתיים. ילדים הם דבר קסום בעיניי וצריך לעשות מהם הרבה. נכון, זה מורכב לגדל כל כך הרבה ילדים, אבל החיים לא פשוטים. אני מודה על כך שאני עובדת בעבודה נוחה, שמאפשרת לי להיות איתם כמה שיותר. ילד חמישי? מאוד יכול להיות. אני לא אוהבת לסגור את האופציות ומשאירה הכל פתוח. אם יהיה לי ולעודד כוח, אז נביא לעולם גם ילד חמישי בעזרת השם". בשלנית. "בימים אלה אני מצטלמת לעונה של 'מאסטר שף VIP'. אני מאוד אוהבת לבשל, אני אוהבת להאכיל את המשפחה שלי ומאוד חשוב לי מה הם אוכלים. הג'אנק היחיד שנכנס אלינו הביתה הוא פיצה, שלפעמים אנחנו מזמינים ככה בשביל הכיף. שניצל קפוא? מה זה שניצל קפוא? אני באמת לא מבינה מה זה. זה שניצל שהכינו אותו והקפיאו אותו? אז למה לא להכין טרי? כמה זמן זה כבר לוקח? חמש דקות. לכל אחד בבית יש את המאכל האהוב עליו, מבחינתם שיהיה שף צמוד לכל אחד מהם. עודד הכי אוהב את הדגים המרוקאיים שלי, נועם את הקוסקוס עם המרק, אוריה צלי עוף וישי, בן פורת יוסף, אוכל הכל מהכל. כבר מיום חמישי אחר הצהריים אני עומדת במטבח ומתחילה לבשל לסעודת יום שישי. עודד? הוא לא מתקרב למטבח. אפילו סנדוויץ' הוא לא יודע להכין". געגוע. "אני לא מאלה שרוצים לחזור למה שהיה. אין בי געגוע לשקט ולחופש של התקופה הטרום אמהית שלי. באמת שלא. וזה ברור לי שזה בגלל העובדה שכל תקופה בחיים שלי מוצתה עד תום. אם בא לי להתאוורר אז אני דואגת להתאוורר. טסתי עם עודד למונטה קרלו, למשל, היה לי מאוד כיף שם, אבל האמת היא שהתגעגעתי מאוד לילדים. קשה לי להיות רחוקה מהם, וקשה לי לשחרר. זה משהו שאני יודעת שאני צריכה לעבוד עליו. הם נשארים גורים אצלי עד גיל מאוד מאוחר". דוגמנות. "כבר בכיתה י' אמרתי לאמא שלי: 'טוב, מספיק עם בית הספר, לא צריך, את מה שאני רוצה להיות אני לא אקבל פה'. חלמתי להיות שחקנית והתחלתי בתור דוגמנית, אבל מהר מאוד מיציתי את העניין. אבל התקופה הזאת הטביעה בי את מוסר העבודה שלי - לעבוד בלי להתלונן ובלי לקטר. גם אם קשה לעמוד על הרגליים שעות ארוכות, תהיי יפה ותשתקי". הנחיה. "זה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, אני מנוסה ומשופשפת ואני מאוד אוהבת להנחות. מנחה טוב צריך, בעיניי לפחות, להיות אמיתי מול המצלמה וכדאי שייהנה. אם לא נהנים הצופה חש בזה מייד, כי המסך הוא פילטר מטורף שמעביר את זה בשניות. אבל גם אם יש יום פחות טוב אפשר להעביר את זה לצופה, כי לא הכל חייב להיות פלסטיק פנטסטיק. הכי חשוב זה להישאר נאמן לעצמך ואני לא מוכנה בשום פנים ואופן להגיד בשידור דברים שאני לא מתחברת אליהם". ורוד. "אחרי שלושה בנים הולכת להיוולד לי בת, אבל אני חייבת להודות שאני לא הולכת לצבוע מעתה את חיי בוורוד. ראיתי כבר נשים שהבת המיוחלת נולדה, ואז הכל נהיה מסטיק. אני לא ממש מתחברת לצבע הזה ויש עוד הרבה צבעים אחרים ויפים. עם כל הכבוד לנסיכה שמגיעה אחרי שלושה בנים, היא תסתדר עם מה שיש. בשלב כזה של האמהות שלי אני יודעת מה באמת חשוב - שתהיה בריאה, שתצא בקלות וחוץ מזה הכל בנחת. שם לנסיכה? לא יודעת, אין לי אפילו שמץ של כיוון. אני כנראה אצטרך לראות אותה. אני ועודד תמימי דעים לגבי השמות שאנחנו בוחרים לילדים. זה הולך ככה: עודד אומר לי 'תבחרי', ואז אומר: 'כן, בסדר'. מי שנותן את הגושפנקה הסופית לעניין הוא הרב שיינברגר שליט"א. הוא זה שחיתן אותנו והוא זה שמאשר סופית את שמות הרכים הנולדים". ז'אנר מוסיקלי. "אין לי ז'אנר מוסיקלי ספציפי. אני אוהבת הכל מהכל: בלוז, רגאיי, פופ, היפ הופ ורוקנרול. אני אוהבת ומעריכה מוסיקה טובה ויש לי תקופות כאלה ותקופות כאלה. אני הולכת להמון הופעות חיות: ראיתי את אברהם טל, מוש בן ארי, עידן רייכל ואהוד בנאי. למופע המשותף של שירי מימון ושמעון בוסקילה הלכתי פעמיים. הם צמד מדהים ומקצוען". חזרה בתשובה. "אנחנו מקפידים בבית על הפרדה בין בשר לחלב וחשוב לי גם לראות תעודת כשרות של מסעדה שאליה אני נכנסת. אז כן, אנחנו חיים חיים מאוד רוחניים ומסורתיים ולא זקוקים לכותרות. אני מאמינה שלכל אחד יש מקום שבו הוא מרגיש נוח. הספקתי כבר להיות נזירה בודהיסטית ובסוף חזרתי הביתה, אל השורשים שלי, אל היהדות. יש בי אמונה חזקה מאוד בקדוש ברוך הוא ואני מאמינה שהוא שומר עלי. אני מאוד מזדהה עם המשפט: "מי שמפחד מה'אחד' לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מה'אחד' מפחד מכל אחד". טובים השניים. "לעודד ולי יש שעתיים של שידור חי יחד. בכל צהריים אנחנו משדרים את התוכנית 'טובים השניים' בערוץ 24 ואני שמחה על זמן האיכות הזה, שמאפשר לנו לדבר, להתפלסף ולהביע דעה. התוכנית עוסקת ביחסים על כל משמעויותיהם, לאו דווקא יחסים אינטימיים: יחסים בין חברי להקה או בין אב לבתו, יש סיפורים מרגשים ובין לבין גם מוסיקה טובה. פעם אחת, כשהטלפון צילצל בלי הפסקה גם אצלי וגם אצלו, נאלצתי לבעוט בו מתחת לשולחן. הייתי חייבת לסמן לו שיעצור את השידור וייצא לפרסומות כי היה ברור לי שהעניין דחוף. התברר שכל הבית שלנו הוצף, אבל נשארנו באולפן ושידרנו את התוכנית, בזמן שהמטפלת גרפה את כל הנהר שזרם לנו בבית". ילדות. "הייתה לי ילדות לא פשוטה בכלל. לא ליקקתי דבש. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת שנתיים ואמא שלי הצליחה לפרנס אותנו בדוחק. נאלצתי לעזוב את הבית בגיל 11 וגדלתי בפנימיית הדסים. לגדול רחוק מהבית ומאמא בגיל כל כך צעיר זה לא עניין של מה בכך, אבל לא הייתי משנה כלום בעבר שלי. אני יודעת שהקושי העצום הזה שחוויתי הפך אותי למה שאני. אני שמחה שלא עשיתי 'קופי-פייסט' לחיי הבוגרים, ושהילדים שלי לא חווים שידור חוזר של הילדות שלי. נורא קל להידרדר לתהומות האלה. לשמחתי בחרתי לעבור כברת דרך, לשאול, לבדוק, לברר, לשים לב ולהבין. היום אני יודעת שהאני שלי הוא תוצר של החוויות שלי: אני לא אקטר שקשה לי, כי אני נזכרת בכל הסיפורים הקשים של הפנימייה. שם היה קשה, ולי יש חיים יפים ברוך השם". כבוד הרב. "כבר שש שנים וחצי שאני לומדת אצל הרב יובל הכהן אשרוב. אני משתדלת ללכת לפחות פעם בשבוע לשיעור שלו ואם זה לא מצליח אני מאזינה להמוני דיסקים שלו שיש לי באוטו. אי אפשר להיות תלמיד של הרב הזה ולהישאר עצבני. הוא מזין אותי במזון הרוחני שאני חייבת לעצמי. אנחנו הרי חיים בעולם חומרי כל כך, ואין באמת במה להיתפס או על מה להישען". למידה. "למזלי, יש לי קליטה מצוינת לשפות. ללונדון הגעתי עם הרבה דאווין של אנגלית, אבל לא באמת דיברתי את השפה. בתוך זמן קצר למדתי והתחלתי גם להגיש תוכניות של MTV איטליה באיטלקית. מי שבאמת מכיר אותי יודע שאני לא מדברת מילה באיטלקית, אבל הצלחתי להעביר שידורים שלמים ככה. שימו אותי בפאריס, תוך יומיים אני מקשקשת צרפתית". מניקה. "אני אוהבת להניק, מתגעגעת להנקה, מחכה כבר לחזור להרגיש את ההרגשה המדהימה והעילאית הזאת של חיבור מושלם ביני לבין הילד שלי. בכלל כל העניין הלידה אצלי הוא מאוד גדול ועוצמתי. אני יולדת בלידה טבעית, בלי אפידורל, חשוב לי לא לפספס את החוויה העצומה הזו. ברוך השם עם כל השלושה עניין ההנקה הסתדר לי, אבל אני יודעת שלהרבה מאוד נשים העניין הזה פשוט לא עובד. אני מאוד נזהרת לא להיות יהירה ולהטיף להנקה. שכל אישה תעשה מה שהיא מרגישה שנכון לה". נשלח באהבה. "בכל אי-מייל שאני שולחת מופיעה חתימה דיגיטלית: 'נשלח באהבה'. וכן, אני מפזרת אהבה לכל עבר, למה לא בעצם? אם אני זועמת, אני לא אשלח סוערת. "לפני שהכרתי את עודד הייתי הרבה יותר סוערת ונסערת ודברים היו מטלטלים אותי הרבה יותר. חצוף אחד בכביש היה יכול להוציא אותי משלוותי. עודד הוא אדם כל כך רגוע ואין מה לעשות, זה מקרין עלי. אני לומדת ממנו ומושפעת ממנו. הוא שואל אותי כל הזמן: 'את רצינית? מזה את מתעצבנת? זה בגלל שאין לך על מה להתעצבן-' ואז אין לי כל כך ברירה, הוא מייד מחזיר אותי לפרופורציות. היום אני יכולה לצאת מדעתי בגלל הילדים, אבל אני מרגישה שהתבגרתי. את האש הזו שבוערת בי אני מנתבת למקומות אחרים. למשפחה, לילדים, לקריירה. צריך המון כוחות כדי לשלב בין כולם, אז שאני אבזבז אנרגיה מיותרת על כעסים-" עכשיו. "אני אדם של כאן ועכשיו. עכשיו עושים, כי אם אדחה לאחר כך, אחר כך פשוט לא יבוא. לא תמיד הייתי במשמעת כזו של עשייה. אין לי ספק שהמשמעת העצמית הזו היא תוצר של שבע שנים שבמהלכן קיבלתי חינוך בריטי שסוגד לארגון, לסדר ולעמידה בזמנים ומאז אני כזו, מתקתקת, לא מאחרת חלילה ואם אני מאחרת כולי מתפתלת וממש ממש לא טוב לי. העניין הוא שהתחתנתי עם מאחר כרוני וזה בעייתי למדי, כי אני שונאת לאחר וגם שונאת שמאחרים לי". פנטזיה. "בשנים האחרונות הפכתי להיות פריקית של ספרי פנטזיה ואני קוראת בכמויות. במקרה פגשתי בחנות ברמת השרון את דנה, התחלנו לדבר והיא הפכה להיות האורים והתומים שלי בכל מה שקשור לספרות המיוחדת הזו. היא המליצה לי על 'האיש הזהוב' של רובין הוב וגם על 'חוק הקוסמים הראשון' של טרי גודקיינד, שהוא פשוט ספר מושלם. אני רוצה לנצל שורות אלה ולצאת בקריאה נואשת אל הוצאות הספרים: אנא מכן, עשו משהו עם הקצב האיטי מדי של תרגום הספרים הנפלאים האלה, ובכלל, הגיע הזמן להתייחס אל הזרם הספרותי הזה בכבוד הראוי לו". צומת משמעותי. "היו המון צמתים משמעותיים בחיי, אבל צומת אחד משמעותי במיוחד - התקופה שבה עזבתי את MTV. אחרי חמש שנים ארזתי את עצמי בתוך ואן על גלגלים והלכתי לשאול את עצמי שאלות. הייתי בת 24 וזו היתה שנה מכוננת שבמהלכה טיילתי לבד בכל אנגליה וסקוטלנד. אכן חוויה מדהימה מאין כמוה. עכשיו החלום שלי הוא לעשות שוב טיול כזה, הפעם עם כל המשפחה. אני אסיים ללדת כשנחליט לסיים ללדת, ואז..." קינסיולוגיה. "הילדים שלי לא ביקרו מעולם אצל רופאים רגילים. אנחנו מטפלים בהם, מתוך עיקרון, רק ברפואה אלטרנטיבית ובעיקר בקינסיולוגיה. זו שיטה שבה הגוף מסמן בעצמו את הבעיות שיש בו והאבחון מתבצע באמצעות אחיזה בבקבוקונים שבהם יש תמהילים הומאופתיים. אנחנו גם מחסנים אותם בתבונה, מתוך הבנה של התהליך ולא מתוך נהירה המונית, ולא נותנים להם תרופות קונבנציונליות". רגע אחד. "יש רגע אחד בשבוע, קסום ומיוחד שאני מחכה רק לו. לפני שהשבת נכנסת, כל הילדים רחוצים ויפים וכולנו מתיישבים אל שולחן עמוס כל טוב ושרים יחד 'שלום עליכם'. בדרך כלל גם יסבו סביב שולחן השבת שלנו חברים טובים, משפחות עם ארבעה וגם חמישה ילדים. זו סעודה מאוד חגיגית. מבחינתי הרגע הזה משלב את כל מה שהכי חשוב לי: בית, שבת, אוכל. בגלל הילדות שלי ואיפה שגדלתי אני יודעת שהילדים שלי מקבלים מתנה חשובה לכל החיים, ושכל השאר זה שטויות". שוויון בנטל. "כל אמא זקוקה בראש ובראשונה לבעל טוב, שיתמוך, שיהיה שותף מלא לגידול הילדים. עודד הוא הכי כזה והחלוקה היא מאוד ברורה: מקלחות - עליו; אוכל - עלי; סיפורים לפני שינה - על שנינו; ניקיון הבית - על המנקה. והפלא ופלא כולם מאושרים". תמצית האושר. "ברוך השם, ברוך השם, אני יכולה להגיד שאני מאוד מאושרת. מבחינתי תמצית האושר היא לדעת לקבל את כל מה שבא ולהבין שלא רק טוב מגיע. גם אצלי לא תמיד הכל דבש ותאנים, כמו אצל כל בן אדם. מאז ומעולם נמשכתי לאושר המזוכך והפשוט של הנשמה. גם כשהנחיתי משדרים באירופה מול מאות מיליוני צופים, עם האמנים הגדולים בעולם, החלום שלי היה בית. זה מה שהנשמה ביקשה. בית מבחינתי זה משפחה, חום, אהבה, ילדים ועבודה שאני מאוד אוהבת... וזה בדיוק מה שיש לי עכשיו. איש חכם אחד הגדיר פעם את תמצית האושר וקבע: מתי אדם יודע שהוא מאושר? כשיש לו מישהו לאהוב, משהו לעשות ומשהו לייחל לו! ברוך השם יש לי מישהו מקסים לאהוב וילדים מדהימים, יש לי עבודה שאני מאוד אוהבת ובקרוב תגיע מישהי מאוד מתוקה שאני מבקשת לראותה! מה אפשר עוד לבקש-"
צילום: קובי מאירי
כתבת: חגית רון רבינוביץ'
אי-מייל, אני אתקשר ליישר את ההדורים, זה קצת עלוב מבחינתי לפתור כעס באי-מייל. גם בצ'קים שלי, בשורת הסכום, אני כותבת את סכום המילים ומוסיפה: באהבה".
