1. ושוב זה קורה: הפרשנים והסוקרים מנבאים לנו את סוף עידן נתניהו, המדגמים מתפרסמים, ויריביו הפוליטיים רצים לשאת נאומי ניצחון, שבתוך כמה שעות יהפכו להיסטוריה (כמה מביך). ואז, כמו שאמר שחקן העבר האנגלי גארי ליניקר, "כדורגל משחקים 22 שחקנים במשך 90 דקות - ובסוף גרמניה מנצחת". בדיוק כך מתנהלת הפוליטיקה הישראלית שלנו: אחת לכמה שנים מתמודדות מפלגות בבחירות, ובסוף נתניהו מנצח.
ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית מצליחה ומשגשגת, ששאיפותיה מגיעות לירח. אלא שבאורח מוזר, אלה החרדים לאופייה הדמוקרטי, מתקשים פעם אחר פעם לקבל את רצון העם. האם צריך להזכיר את דבריו של יצחק בן־אהרון, איש אחדות העבודה ההיסטורית, לאחר מהפך 1977? אגב, מה שקורה השבוע בפעם המי־יודע־כמה אצלנו, פקד גם את ארה"ב בבחירות לנשיאות לפני שנתיים. דבר המוכיח כי גם לנו מותר לפעמים להקדים את האמריקנים.
נתניהו וטראמפ עם ההצהרה הרשמית על ההכרה בגולן // צילום ארכיון: עמוס בן גרשום, לע"מ
עם ישראל הוא לא עם של מזוכיסטים. הוא לא עם טיפש, ובטח שלא אומה של פרימיטיביים, כפי שכתבה לי ימים אחדים לפני הבחירות חברה טובה (לשעבר), רופאה במקצועה. הודעתה העציבה אותי מאוד, כי היא הוכיחה שלא למדנו כלום, ושההתנשאות בחברה שלנו עדיין רווחת. אותן אליטות המתקשות גם ב־2019 לקבל את העובדה שהשלטון אבד להן – ונאחזות בחקירות ובגזענותה הדמיונית של ישראל כדי לתרץ את התנגדותן העיקשת לנתניהו – מה גדלה צביעותן במערכת הבחירות האחרונה, כשלפתע התגעגעו לבגין. נער הייתי וגם זקנתי, וזוכר אני היטב מה עוללו לו אז.
עוד בנושא:
• רכבת הרים: כך נתניהו ניצח בבחירות בפעם החמישית
• גורם בכיר בליכוד: "הציבור אמר את דברו, אנחנו הולכים לקדנציה מלאה"
• למרות ההישג של גנץ - נתניהו נותר בלתי מנוצח
• טראמפ: "ניצחון נתניהו - הזדמנות טובה לשלום"
2. השמאל התעורר חבול, וחבל. מפלגת העבודה, זו שהיתה בילדותי הגדולה מכולן, הופכת להערת שוליים, ואילו מרצ בקושי עוברת את אחוז החסימה. אלה הן מפלגות חשובות בפוליטיקה הישראלית, שתרמו דבר או שניים למדינה ולשיח. אלא שמפלגות ציוניות אלה סטו מן הדרך. וכאן הבעיה: כשהכנסת ה־20 חוקקה את חוק הלאום החשוב וההיסטורי, שבו תמך רוב מוחץ של העם, התנגד לו השמאל בטענה שהוא גזעני כי חסר בו רכיב של שוויון. לרוב הציבור ברור שאין מקום לשוויון בחוק זה, משום שלא מדובר במדינת כל לאומיה, אלא במדינה היהודית.
כך העניק השמאל מתנה נוספת לימין. זה בדיוק מה שקורה כשהשמאל נבהל מכל כיפה שזוהתה בטעות במרחק חמש דקות מירושלים או מבני ברק, ומסומנת מייד כהוכחה ל"הדתה" המפחידה והמסוכנת.
נתניהו ופוטין // צילום ארכיון: רויטרס
קשה מאוד שלא לראות את מה שעומד מאחורי ההצבעה לשמאל, או אולי בעצם את מה שלא עומד מאחוריה. בעוד הימין מציג הישגים רבים וגדולים, לצד משנה סדורה ועקבית, השמאל נסחף אחר הצבעת־אנטי לרשימה שהקפידה להישאר עמומה במכוון. המסר הברור היחיד היה "רק לא ביבי". אבל במציאות מורכבת וקשה כשלנו, זה כבר מזמן לא מספיק.
3. לאף אחד בישראל אין מונופול לא על שלום ולא על ביטחון. עיתונאי "ישראל היום" אביעד פוהורילס גדל איתי באותה קומה ברחוב קדושי קהיר בחולון. הוא העריץ את פרס, ואילו אני את בגין. מי היה מאמין שפרס "אוהב הערבים" ייזכר כמי שאחראי לכור בדימונה, ואילו בגין "מחרחר המלחמה" – כמי שהביא לנו את השלום עם מצרים. ימין ושמאל, שמאל וימין, שניהם תרמו רבות למדינה הנפלאה שלנו. לא בטוח שהימין הוא זה שסטה מהדרך. ריבונות ביהודה ושומרון אינה מילה גסה, והעם ברובו מתרגש לבקר בירושלים המאוחדת. הציבור הישראלי לא שונא ערבים, הוא שונא אויבים. וזה טבעי.
בזמן שבתוכניות הרדיו והטלוויזיה לא מפסיקים לספר לנו כמה רע פה, כמה קשה וקיצוני ומתלהם, צובטים אזרחי ישראל את עצמם ומתקשים להאמין כי הם זכו לחיות בריבונות יהודית בארץ אבות. את הדבר הבסיסי הזה השמאל לא תופס, וגם לא התקשורת. יש ימים שבהם מותר להגיד ברוך השם, ואת זה אזרחי ישראל עושים היום. יש גם ימים שבהם מותר לברך על כך שמעמדנו בעולם נסק לשיא של כל הזמנים, ודווקא אלה המתנגדים לנו - כמו האיחוד האירופי או העולם הערבי - מחשבים מסלול מחדש.
נתניהו וראש ממשלת הודו מודי // צילום ארכיון: אי.פי
בנימין נתניהו ישבור בעוד שלושה חודשים וקצת את שיא הכהונה של דוד בן־גוריון. תזכורת: מהיום הראשון להיבחרו, במשך יותר מ־20 שנה, התקשורת בישראל בזה לו, ירדה לחייו וחיפשה אותו, באופן יומיומי.
זו תקשורת טהרנית, שבדומה לחבורת כמרים מתקופת האינקוויזיציה, מחליטה עבור כולנו מה טוב ונכון בשבילנו.
אבל מתברר שלעם בישראל יש בסיס מוצק ואיתן של אידיאולוגיה וערכים משלו, ולא בקלות הוא מוותר עליהם. העובדה שנתניהו בדרך לשבור את השיא, רוקם את הסימפוניה החמישית שלו למרות כל זאת - ואולי דווקא בגלל כל זאת - היא אכן הישג בלתי נתפס, כביר, מנוגד כמעט לכל היגיון. זה אומר משהו על התקשורת הישראלית, אבל גם עלינו.
מדינה יהודית ודמוקרטית רציתם? מדינה יהודית ודמוקרטית קיבלתם!
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו