כן לגעוואלד. כן לפאניקה. יש ממה לפחד. השמאל הישראלי נחוש להפיל את שלטון הימין ועומד להצביע במאה אחוזים, לעומת הימין השאנן והזחוח שבטוח בניצחון. אתם יכולים לנחש כיצד זה עלול להיגמר. המטרה שלהם ברורה: הקמת מדינה פלשתינית בשומרון ויהודה.
לכן אני מפחד. כי כחול לבן זה שמאל, כי כחול לבן זו מדינה פלשתינית, כי הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. בכל פעם שמגיעים גנרלים עם כוונות טובות (ואני מאמין שיש להם כוונות טובות), אבל עם תפיסה מגלומנית של המציאות הכאוטית - שבמרכזה המחשבה שאפשר וניתן להנדס את המזרח התיכון - חוזר אלינו התסריט של האוטובוסים המתפוצצים.
יצחק רבין ז"ל, רמטכ"ל לשעבר, עלה ב־92' כתקווה גדולה, הימין התפרק לרסיסים בשאננות ובטהרנות, ובסופו של יום קיבלנו את אוסלו עם גוש חוסם של הערבים והעריקה המכוערת של אנשי צומת. ב־99' עלה אהוד ברק, רמטכ"ל לשעבר, כתקווה הלבנה הגדולה של השמאל, שחר של יום חדש בפיו; הימין התפרק, וקיבלנו את האינתיפאדה השנייה. האוטובוסים חזרו.
אסור גם לשכוח - כשהשמאל חוזר, גם סתימת הפיות חוזרת. דוגמה טובה לכך קיבלנו בשבוע שעבר. אלו שהטיפו לנו כל השנה על "תהליכים" ועל רודנות בסגנון ארדואן ו"קץ הדמוקרטיה", היו אלו שבלי להתבייש ובלי למצמץ תמכו בניסיון נואל להשתיק ימנים באמצעות עלילה על "רשת בוטים ופייקים". השמאל בשלטון, בצוותא עם מערכת המשפט ופרקליטות מתואמת, זה אכן איום אמיתי על חופש הביטוי והדמוקרטיה.
בליל הבחירות הקודם, פרסמה הסופרת אלונה קמחי בעמוד הפייסבוק שלה: "לכל עם יש את השלטון שהוא ראוי לו. תחי הטיפשות, הרשעות והתודעה הכוזבת. תשתו ציאניד, ניאנדרטלים מזוינים. ניצחתם. רק המוות יציל אתכם מעצמכם". זו היתה האווירה.
הימין רדום
אחרי ארבע שנים, אפשר לומר בביטחון שהיה לנו פה עשור טוב, וארבע השנים האחרונות היו הכהונה הטובה ביותר של ראש ממשלה מאז הקמת המדינה, כמעט בכל תחום. בכל מדד אובייקטיבי ישראל נמצאת בתקופה העוצמתית ביותר שהיתה אי פעם לעם היהודי. כלכלה, תשתיות, ביטחון, יחסים בינלאומיים הדוקים עם מעצמות על, ארה"ב של טראמפ, רוסיה של פוטין, ברזיל של בולסונארו והודו של מודי. זוכרים את אזהרות הצונאמי המדיני של אהוד ברק ב־2011? אז אכן יש צונאמי מדיני, אבל הפוך.
גנץ, לפיד והשמאל מאשימים את טראמפ ופוטין בסיוע לנתניהו. אם אני מבין נכון את הרציונל שלהם, הרי שנתניהו אילף את מנהיגי ארה"ב ורוסיה עד ששניהם הפכו לנאמני בלפור. כלומר, טראמפ ופוטין לא סתם עזרו למדינת ישראל באופן טבעי, אלא אך ורק משום שהם שפוטים של נתניהו, ולכן צריך להצביע גנץ.
בנימין נתניהו // צילום: אורן בן חקון
בראייה היסטורית, זו יכולה להיות בכייה לדורות. ב־1945, מייד לאחר הניצחון הגדול על הנאצים, ווינסטון צ'רצ'יל, אדריכל הניצחון ומועמד השמרנים לראשות ממשלת בריטניה, הפסיד בבחירות למועמד מפלגת הלייבור, קלמנט אטלי, שכונה על ידו "כבשה בעור כבשה". התוצאה היתה זוועתית. סטאלין ניצל את הרפיון הבריטי, מסך הברזל הורם, מדינות שועבדו לקומוניזם הסטליניסטי, האימפריה הבריטית התפרקה ונכנסה לסטגנציה עד סוף שנות ה־70', עם עלייתה המבורכת של אשת הברזל מרגרט תאצ'ר.
הימין רדום, כי מרוב שטוב לאנשים פה, נוצרה פריבילגיה לשכוח מה עלול להתרגש עלינו. וַיִשמן ישורון וַיִשכח, וישמן ישורון ויישאר בבית.
זהו זמן חירום, אם לא תקומו ותצביעו, אם לא תשכנעו אנשים להצביע - השמאל חוזר ואיתו כל החבילה: מדינה פלשתינית, הסתדרות, שלטון המנגנון וסתימת פיות. אז גם אם צריך לסתום את האף ולהצביע, חייבים לקום ולהצביע למפלגות הימין. ברגע היסטורי גורלי אין מקום לשאננות ולאנינות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו