הגבעות הירוקות והשלוות של קיגלי, מעוטרות כיום בפארקים, בגורדי שחקים ובבתים חדשים ונאים. בלב אפריקה המסוכסכת, בירת רואנדה נראית כמו גן עדן של יציבות, חיי מסחר וניקיון.
אך לפני 25 שנים בדיוק, העיר קיגלי והמדינה כולה נראו כמו תמונה מהתופת של דנטה. אלפי אנשי המיליציה הקיצונית של ה"אינטרהמווה", הידועים לשמצה, סגרו את הדרכים במחסומים מאולתרים. בסיוע הצבא, המשטרה ותושבי המקום, הם עברו משכונה לשכונה ורצחו גברים, נשים וילדים באמצעות רימוני יד, רובים ומכות ה"פנגה", המצ'אטה המקומית המעוקלת.
קיר שמות הנספים ברואנדה // צילום: אורורה לטרולו
ילד מביט על אחד מקברי האחים ברואנדה. הראשונים שחוסלו היו מנהיגי האופוזיציה // צילום: רויטרס
לא היה זה פרץ של אלימות חסרת היגיון ונטולת מחשבה, אלא תחילתו של "פיתרון סופי" שהגו בכירים בממשל מבעוד מועד. קדמה לו תעמולה נרחבת נגד בני מיעוט הטוטסי, קבוצת אוכלוסייה שהיוותה 17% מאוכלוסיית המדינה באותו זמן. הטריגר לפעולה היה חיסולו של נשיא המדינה, ג'ובנל הביארימנה, שהתעקש לקיים משא ומתן עם מורדי הטוטסי בצפון המדינה. איש לא יודע בוודאות מי היו אלה שירו את הטיל שהפיל את מטוסו של הנשיא, שחזר משיחות שלום בטנזניה, אך מתכנני רצח העם נכנסו מיד לפעולה.
הרוצחים נעו מהר. הראשונים שחוסלו היו מנהיגי האופוזיציה, רובם בני קבוצת הרוב, ההוטו. ראש הממשלה נרצחה בפתח ביתה יחד עם חיילי האו"ם ששמרו עליה. מעטים מאנשי האופוזיציה הצליחו להימלט. כשהרוצחים המיומנים סיימו את מלאכתם, הגיע תורם של אנשי המיליציה וההמון המוסת להתחיל בהרג הסיטונאי.
קבר אחים בבירה קיגלי // צילום: אורורה לטרולו
הרוצחים עברו בית בית עם רשימות, מחסלים משפחה אחר משפחה. מי שהצליח להימלט מביתו, נתקל מהר מאוד במחסום של אנשי המיליציה, שם נדרש להציג תעודה שהסגירה את זהותו מיד. הגופות התחילו להיערם. מאות, אלפים, עשרות אלפים. במרכז קיגלי בלבד נרצחו רבע מיליון בני אדם. הגופות הוסעו לגבעה בשולי העיר, שם נשפכו לבורות שהפכו לקברי אחים.
"לעולם לא אקבל את משפחתי בחזרה"
על הגבעה אליה הוסעו הגופות ניצב אתמול מרכז ההנצחה של קיגלי לרצח העם. מוזיאון גדול ומושקע שלצידו גן זיכרון, שבו נטמנו בקברי אחים הקורבנות. במקום אני פוגש את ז'דו, שהיה בן שש כשהרוצחים הגיעו לביתו בכפר קטן, סמוך לעיר בוטרה בדרום המדינה.
"הייתה לי משפחה גדולה. אימא ואבא, דודים, אחים ואחיות. כולם נרצחו מול עיני. הייתי ילד קטן ואיבדתי הכל, לא משנה מה אעשה בחיי, איש לא יוכל להחזיר לי את המשפחה שלי", אומר ז'דו. "רק אתם היהודים יכולים להבין מה שעברנו פה", הוא מוסיף. בשלב זה כבר קשה לעצור את הדמעות.
25 שנה לרצח העם ברואנדה // צילום: רויטרס
יום הזיכרון הממלכתי הרשמי יחול מחר, אך ברחובות כבר נראים סוחרים המוכרים פרחי קאלה לבנים לעוברים ושבים. רבים עונדים את התג המציין כי ישתתפו באירוע הזיכרון ההמוני, שיתקיים באיצטדיון בעיר. ברואנדה מתגוררים יחד צאצאי הרוצחים וצאצאי הנרצחים. במאמץ משותף אדיר הם הצליחו לבנות מדינה טובה בהרבה מזו שקדמה לרצח העם, שבה חל איסור חמור להזכיר במסמך רשמי את השתייכותו של אדם.
מתכנני רצח העם נתפסו ברובם ונענשו. אחרים, שרצחו ושיתפו פעולה, נשפטו בבתי דין עממיים וקיבלו בעיקר עונשי מאסר קצרים ועבודות שירות, לאחר שקיבלו את סליחתם של ניצולי הג'נוסייד. ביציאה ממרכז הזיכרון של קיגלי הוצב שלט גדול שבו מופיעה תמונתו של ניצול הטבח, שמסביר היטב את השקפתה של הנהגת המדינה. "כשאבי נרצח, נשאתי תפילה לאלוהים והבטחתי לנקום. אמי ביקשה ממני מיד לקחת את התפילה בחזרה. 'נקמה תביא רק עוד צער', היא אמרה, 'כעת כל מה שנותר הוא מחילה'".
רון אדם, שגריר ישראל ברואנדה, אמר "לישראל היום": כבן לשני הורים ניצולי שואה אני מרגיש מחובר להוויה המיוחדת הקיימת כאן ברואנדה במיוחד בשבוע שמתחיל היום. אמי הייתה במחנה הריכוז ברגן בלזן ואיבדה את ילדותה בגיל 9 והפכה לאישה עצמאית ואבי שברח מהנאצים במשך ארבע שנים התחבא ביערות של קרואטיה מפני האוסטשים וחלף על פני איטליה או שוויץ כדי למצוא מפלט".
"המקרה של הורי כל כך דומה לרבים כאן שרוכזו במחנות ונרצחו או ברחו מפני ההוטו וחלקם מצאו מקלט בקונגו. הימים האלה מחברים בין שתי המדינות שעברו תהליך של אתחול מחדש, שקשרו את גורלן מתוך האפר של השואה והג׳נוסייד וצמחו להיות נס כלכלי וחברתי. שני העמים מחויבים לזכור ולא לשכוח ולהיאבק בהכחשת ההיסטוריה", אמר השגריר.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
