בשיתוף ברק רום
אל משרדי חברת ‘זכותי’ בתל-אביב, ירושלים וחיפה מגיעים מדי שנה אלפי ישראלים שמבקשים עזרה בהתנהלות מול הביטוח הלאומי וגופים אחרים לקבלת קצבאות ופטור מתשלומי מיסים על רקע רפואי.
במצב מושלם, המבטח הלאומי היה גוף יעיל ושקוף, כזה שהאזרח הישראלי היה מרגיש מספיק בנוח ובטוח לגשת אליו גם בלי ייצוג של אנשי מקצוע. עם זאת, המציאות הישראלית אינה מצב מושלם. למעשה, הביטוח הלאומי עומד בראש הגופים הציבוריים שהישראלים מתלוננים עליהם לנציבות תלונות הציבור עם 1,102 תלונות בשנת הדו”ח האחרונה. לשם השוואה, מספר התלונות שהגיע לנציבות על דואר ישראל, הגוף השני ברשימה, עמד על 680 תלונות בלבד.
כדי להבין כיצד הגיע המבטח הלאומי למצב הזה, דרוש לנו שיעור היסטוריה קצר:
1954: ישראל מקימה את המוסד לביטוח לאומי
המוסד לביטוח לאומי משמש ככלי המרכזי של המדינה בהוצאה לפועל של מדיניות הרווחה שלה. על אף שהוחלט על הקמתו כבר בשנת 1954, מיצובו ותפקידו של המוסד ממשיך להשתנות ללא הפסקה, יש שיגידו בקצב הולך וגובר בשנים האחרונות.
באופן כללי, ניתן להגיד שהמוסד לביטוח לאומי משמש כחברת ביטוח לכל דבר: המבוטחים, אזרחי ישראל, משלמים פרמיה מדי חודש עבור קבלה עתידית של החזר, לרוב במקרי אבטלה, פגיעה, נכות או זקנה. את זכאותם של המבוטחים להחזר הם יצטרכו להוכיח מול המבטח, לרבות באמצעות הוועדה הרפואית המפורסמת.
עם זאת, המוסד לביטוח לאומי שונה מחברת ביטוח רגילה בכך שהאזרחים מחויבים בחוק להפריש אליו סכום משתנה ובכך שהממשלה יכולה להעביר אליה מרווחי המוסד. וכאן זה מתחיל להסתבך.
1980: האוצר שולח יד לקופת הביטוח הלאומי
כמו כל חברת ביטוח, גם המוסד לביטוח לאומי בנה לעצמו עתודות עשרות שנים קדימה כך שהוא למעשה ‘מרוויח’ מהמבוטחים היום, כדי שיוכל להחזיר להם במקרה הצורך בעתיד. העתודות האלה נאמדות בכ-200 מיליארד ש”ח מאז שנת 1954 ועד היום.
הבעיה היא שב-1980 חתם משרד הכלכלה עם המוסד לביטוח לאומי על הסכם שמאפשר למדינה ‘להכניס יד’ לכספת של הביטוח הלאומי ולהשתמש בכספי העתודה לצורך ‘השקעות מניבות’. יש בכך לא מעט היגיון תקציבי מכיוון שהשקעה מניבה אמיתית תוכל להחזיר לביטוח הלאומי לא רק את סכום הכסף שהוא הלווה למדינה, אלא גם תשואה נאה שתוכל למצוא את דרכה לכיסי המבוטחים.
גורמים בביטוח הלאומי מספרים שהמדינה לא השתמשה בכספי העתודות להשקעות מניבות אלא לצורך הוצאה ממשלתית שוטפת, בדיוק כמו שהיא משתמשת בכספי המיסים שלנו. לדידם, המצב הזה נמשך עד היום והוא מרוקן את קופת הביטוח הלאומי עשרות שנים קדימה, מצב שקרוי ‘חוב אקטוארי’.
החוב העתידי של הביטוח הלאומי מביא לקיצוץ בזכויות
ניתן לומר שהעובדה שהממשלה הכניסה יד לקופת הביטוח הלאומי וגרמה לחוב עתידי של המוסד, הכריחה את המדינה ואת המוסד לאמץ מדיניות שהתוצאה שלה היא הערמת קשיים על היכולת של האזרחים להוציא כסף מהמוסד בצורה של זכויות וקצבאות.
ההיגיון מאחורי המדיניות הזו ברור: בכספת של המוסד יש פחות רזרבות, הן רק ימשיכו להדלדל, אז צריך להאט את הקצב שבו האזרחים יכולים להוציא את הכסף מהכספת- כך, על פי אורנה אנג’ל, יו”ר וועדת הביקורת של המוסד לביטוח לאומי, שאמרה את הדברים ל-Times of Israel.
מצב זה הוא שמביא לפריחתה של חברה מקצועית כמו ‘זכותי’, המחזיקה צוות של מומחים שמטרתו לסייע לאזרח הישראלי בין כתלי הביטוח הלאומי ולשפר את הסיכוי שלו לקבל את הקצבה שמגיעה לו. הפעילות של ‘זכותי’ ושל חברות השואבות ממנה השראה כל כך מבוססת וידועה, שהיא אף עוגנה בחוק מיוחד בשנת 2015. מאז שהחוק חוקק, הפעילות הזו רק המשיכה והתרחבה, כך על פי נתוני המוסד שדווחו לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בסוף 2018.
מדיניות מכוונת של הסתרת מידע במימוש זכויות
אורנה אנג’ל ממשיכה: “יש לך מדינה שלמה שמרגישה שלא דואגים לה.. ברור שהם לא משלמים לאנשים מה שמגיע להם. הם מקשים על היכולת לגשת לכספים האלה באמצעות המצאת חוקים שאינם חוקי ביטוח. כך, כשזדקן ניהיה עניים”.
כיו”ר וועדת הביקורת של הארגון וחברה בוועדת הכספים שלו מציינת אנג’ל שחשוב לקדם גם מהלך שיביא לשיפור המודעות של הציבור לזכויותיו, כפי שעושה זכותי עבור אלו הפונים אלה לקבלת קצבה או פיצוי על רקע רפואי.
למרות ‘יד מכוונת’- זינוק בשימוש במייצגים וביועצים
על אף ניסיונות של המוסד לביטוח לאומי להקים שירותי ייצוג וייעוץ בעצמי (כגון ‘יד מכוונת’), הביטוח הלאומי בעצמו מדווח על זינוק אדיר דווקא בשימוש בחברות העסקיות כגון ‘זכותי’. למעשה, בחלק מסוגי הפניות, ובהן פניות למענק נכות מעבודה וגמלת תלויים, רוב הפונים לביטוח הלאומי פונים כאשר הם מיוצגים על ידי חברת מימוש זכויות כגון זכותי. זאת, לעומת שברי אחוזים הפונים למרכזי הביטוח הלאומי בהכוונת הביטוח הלאומי עצמו.
בשיתוף ברק רום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו