רננה רז || בת 40. שחקנית, רקדנית וכוריאוגרפית. ילידת פתח תקווה, מתגוררת בתל אביב. בוגרת תלמה ילין. נשואה לאור מורן, מעצב גרפי, אמא לעומר (בת 7 וחצי) ולמורי (בן שנתיים וחצי). החלה את דרכה בקבוצת המחול של נעה דר ורקדה בלהקה של עידו תדמור. יצרה כוריאוגרפיות להצגות בקאמרי, בהבימה ובחאן, והשתתפה בסדרות טלוויזיה ובסרטים. ב־2014 יצרה את ההצגה "השימוע", שעליה זכתה בפרס שולמית אלוני. פרזנטורית בקמפיין לחיסכון במים מטעם רשות המים. משחקת בסרט "מראות שבורות", לצד יפתח קליין ושירה האס. מופיעה עם רביעיית טוסקניני במופע "16 מיתרים וגוף אחד", ומעלה את המופע "יומייק רימייק ילדים"
מתי בפעם האחרונה ביקשו ממך סלפי?
"בשישי שעבר, בתוכנית טלוויזיה. זה קורה לי הרבה. לא מזמן הייתי בצילומים, והנהג שהחזיר אותי הביתה שאל, 'את רננה רז?' הייתי בטוחה שהוא יגיד שהוא מכיר אותי מהמים של 'ישראל מתייבשת', אבל הוא אמר שהוא זוכר אותי מ'החצר', הסדרה הכי טובה אי פעם, לטעמו. זאת היתה טלנובלה חסידית, והנהג חרדי לשעבר, כך שזה מובן. זה הצחיק אותי מאוד, וברור שעשינו סלפי ביחד. מדברים איתי על המים כל הזמן, שואלים, 'נו, כבר יש מים? אין מים?' הבן הקטן שלי עדיין לא מבין את עניין המים, אבל הבת שלי עושה חיקויים שלי כל הזמן. היא אומרת 'חזרתי!'"
מתי בפעם האחרונה עברת דירה?
"לפני חודשיים, אחרי 15 שנה בדירת שלושה חדרים ברחוב נחמני בתל אביב, שבה ילדתי את שני ילדיי. הייתי מחוברת לדירה הזאת מאוד, אבל ידענו שהרגע יגיע, וזה היה לטובה. ביום המעבר ובמשך שבוע שלם בכיתי, אבל בסוף הופתעתי מאיך שעברנו את זה. אנחנו נחושים מאוד להיפטר מדברים שאנחנו לא רוצים וזרקנו מלא במעבר. זו תחושה כיפית, ואני מרגישה שיש לנו עוד ממה להיפרד".
מתי בפעם האחרונה ביקרת בתלמה ילין?
"במפגש מחזור לפני שמונה שנים. הייתי במגמת מחול, וזאת היתה אחת התקופות הכי יפות בחיים שלי. אם היו נותנים לי, הייתי חוזרת לשם עכשיו. הגעתי לתלמה ילין אחרי שנים קשות בחטיבה בפתח תקווה, שעברה עלי בצורה קשוחה. כשהתחלתי ללמוד בתלמה ילין לא האמנתי למזלי הטוב, שיש לימודי אמנות עם עוד ילדים כמוני. כשפרצו השערוריות במקום (ב־2018 נטען כי שלושה מורים הטרידו בעבר מינית תלמידים בבית הספר; ש"ז), הרגשתי שהקול שלי לא רלוונטי לסיפור, כי אני חוויתי את בית הספר כמקום מוגן וכיפי. לא חוויתי את הבעייתיות, גם לא את הווייב".
מתי בפעם האחרונה ילדת?
"לפני שנתיים וחצי, את מורי. את שני ילדיי ילדתי בבית, ואם היו אומרים לי שכך אעשה - לא הייתי מאמינה. לא היתה לי אג'נדה כזו לפני, אבל כשקראתי על לידות הבנתי שאני מפחדת ללדת בבית חולים. הלידה בבית היתה בשבילי האפשרות הכי פחות מסוכנת. סמכתי על הגוף שלי, ורק רציתי לידה עם כמה שפחות התערבויות רפואיות. היו לי דולה ומיילדת, ובן זוגי ממש עזר לי, נתליתי עליו בכל מיני מצבים. בגדול, אני ממליצה לנשים ללדת איפה שהן מרגישות בטוחות".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?
"הדייט האחרון שלי ושל אור היה לפני חודש. אני אדם שממש לא יוצא, וגם אם אצא אעדיף לראות סרט או לפגוש חברים. אני לא מסתובבת במועדונים או דברים כאלו. אור ואני נפגשנו בפרויקט מוזיקלי: אהד פישוף ייסד להקה חד־פעמית בשם 'לא', והיה לו חשוב שאנשי הלהקה לא יכירו קודם. אור הגיע עם גיטרה, ואני הייתי הזמרת. אין סיכוי שהיינו נפגשים אלמלא זה. איך שראיתי אותו הרגשתי משהו, הוא נראה לי כמו בן בית. די נדלקתי עליו, אבל הוא לא נראה סגור על עצמו. הזמנתי אותו להצגה שהשתתפתי בה, והוא איחר בשעה. זה היה הדייט הראשון שלנו".
מתי בפעם האחרונה זכית בפרס?
"בדצמבר האחרון, בפרס שולמית אלוני על 'השימוע', הצגה שעוסקת בשימוע לפני פיטורים שנערך למורה אדם ורטה (בין השאר, בגלל דעות שמאלניות שהביע בשיעור; ש"ז). ממש התרגשתי. המציאות כתבה את המחזה, והיה לי ברור שהטקסט הוא הגיבור המרכזי. באופן כללי, לזכות בפרסים זה כיף, אבל אני לא אוהבת את המתח, אז אני מגיעה בלי ציפיות. הפעם הפרס היה חשוב לי מאוד ורציתי לזכות בו. מעבר לכבוד יש פרס כספי, וכמובן אשתמש בו כדי לקדם עוד יותר את ההצגה".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?
"אתמול אחר הצהריים. אחרי הרבה זמן יש לנו שטיח ומקום לשחק עליו, אז שיחקנו על השטיח. שיחקנו משחק הרפתקאות, שבו אנחנו נוסעים לאי ונכנסים למערה, עם מוזיקה ופנסים. נהניתי מאוד, זה היה כיף ומאוד לואו־טק, וכשאני מצליחה לייצר איתם חוויות כאלה, זה משמח אותי ומעורר אמון. בעצם את לא צריכה הרבה כדי ליהנות עם הילדים. זה היה מוצלח ורציתי לייסד כזה ערב, אבל נראה..."
מתי בפעם האחרונה ביקרת אצל רופא?
"לפני שלושה חודשים, בגלל דלקת ריאות. גיליתי אותה מהר מאוד, וישר קיבלתי אנטיביוטיקה. אני לא אוהבת רופאים, כך שאני שם רק כשיש לי דלקת ריאות. המקרה הרפואי הכי קשה שהיה לי היה עם עומר. כשהיא היתה בת 5 היה לה חיידק טורף, והיה לנו מזל שהגענו מהר לבית החולים. היא סבלה מחום גבוה ומכאבי שרירים והתלוננה על כאב ביד וברגל. איכשהו חשבנו על חיידק טורף. תקענו לה קרטיב בפה, שלא תאבד את ההכרה, וטסנו למיון. היינו מאושפזים שבועיים וחצי ב'דנה', ועוד שבועיים היא קיבלה אנטיביוטיקה. מאז יש לה חרדה מזריקות. גם באימהוּת שלי יש 'לפני' ו'אחרי' הפרשה. הרגשתי המון חרדה ואחריות".
מתי בפעם האחרונה התחתנת?
"ב־2007, שזה כבר 12 שנה, מטורף. החתונה היתה בחצר של סבתא של אור במושב, והחוויה גרמה לי להרגיש שזה הדבר הטבעי שצריך לקרות - שזקן השבט משיא את הדור הצעיר, שמישהו מהמשפחה הוא שמביא אותך בברית הזוגיות. גם הפקנו את האירוע בעצמנו, ולכן הוא היה תפור למידות שלנו. לא התחפשנו, זה היה אירוע לפי צו ליבנו, בכל ההיבטים".
מתי בפעם האחרונה התאמנת בריקוד?
"הבוקר. אני בת 40 ולכן חייבת להיות במשטר. אין דבר כזה יום בלי חזרה, אז בשמונה כבר הייתי בסטודיו, התחממתי ורקדתי. אני אוהבת לרקוד, ואם היית אומרת לי שבגילי עוד אמשיך לרקוד - הייתי מסתכלת על זה מוזר. אני מרגישה היום את ההבדל בריקוד, הגוף שלי כבר לא מה שהיה כשהייתי בת 20 ו־30, אבל הידע והניסיון שיש לו - לא היו לי בגיל 20. הרגל שלי לא עולה יותר גבוה, אבל לגוף שלי יש זיכרונות ותחושות, ויש עם מה לעבוד. כל ההסתכלות שלי על הגוף היא אחרת".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?
"התקשרו מ'האח הגדול VIP', אבל לא שקלתי אפילו, כי אין מצב שאני עוזבת את הילדים שלי ל־50 יום. אני לא חושבת שאשרוד את הפורמט. אין לי צורך בחשיפה, כי כבר מכירים אותי ומתעניינים במה שאני עושה, וכעיקרון אני אדם שקשה לו לחשוף כל היבט בחיים הפרטיים שלו. זה לא משהו שחסר לי".
מתי בפעם האחרונה נתקלת בחוסר צדק?
"השבוע. מספיק לגלול בפייסבוק ואתה מוצף בסיפורים כאלה במדינה. אני בטוחה שיש גם סיפורים הפוכים, ולכן אני משתדלת לא לקרוא רק על חוסר צדק, כי זה מעורר תחושה של מחנק וחוסר אונים. אני כן מרגישה שמול חוסר צדק צריך להגיב, וככה אני מלמדת את ילדיי. אם אתה רואה משהו שהוא לא בסדר - אתה צריך להשמיע את קולך".
מתי בפעם האחרונה ניגשת לאודישן?
"לפני חצי שנה. פעם לא היתה לי בעיה עם אודישנים, אבל בשנים האחרונות אני לא אוהבת אותם. אני תמיד יוצאת מהם בתחושה שלא הצלחתי לבטא את עצמי בצורה שיכולתי, ואז אני מתוסכלת, אומרת לעצמי שזו הפעם האחרונה. עד שאני מוצאת את עצמי שוב באודישן. העובדה שיש דברים שאני עושה בעצמי, תפקידים שאני תופרת לי, זה משהו ששומר עלי. זה מעודד אותי שיש לי את הדבר שלי, וגם הילדים נותנים לי פרופורציה. כשאני נכנסת למין דאון, אני נזכרת ששום דבר לא חשוב יותר מהילדים".
מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך?
"אני כל כך שמרנית, שהפעם האחרונה שבה עשיתי משהו היתה כשהצטלמתי לסרט 'מראות שבורות', לצד יפתח קליין. שלחו אותי לעשות גוונים בהירים בשיער, וממש אהבתי את זה. לא שזה שינה לי את המראה במיוחד, אבל זה היה הכי קרוב. אני לא בענייני ניתוחים, אבל אני גם מאוד מבינה את העיסוק בזה ואת הצורך לעשות זאת. זה מעלה שאלות גדולות יותר על החיים, גיל ושינויים. זיקנה לא צריך רק להדוף, אלא זה שיעור קשה שצריך לדעת להכיל. אני שואלת את עצמי אם אני מוכנה לקבל את השינויים שהחיים מביאים לי, ועדיין אין לי תשובה חד־משמעית".
מתי בפעם הראשונה רקדת?
"אחותי נרשמה למרים קופמן בגיל 5, ואמא שלי ואני באנו לקחת אותה מהחוג. הייתי בת 3, ואני זוכרת את הרגע שהתרוממתי על כיסא להציץ דרך החלון וראיתי את הסטודיו, את הפסנתרנית שמנגנת, את המורה ואת הבנות שרוקדות. מייד אמרתי לאמא שלי, 'תרשמי אותי'. מרים קופמן אמרה שאני קטנה מדי ושצריך לחכות, אז חיכיתי שנה ומשהו עד שהסכימו לרשום אותי. אחותי פרשה בינתיים מהבלט, אבל מהרגע שהתחלתי לרקוד - לא הפסקתי".
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו