דרוכים: סלובניה מתכוננת לישראל
כמו אצלנו, גם היריבה הערב סבורה שבית ז' מזמן "אפשרות לעשות משהו גדול" • כדי לעשות זאת החתימו את קק, אובלק שוכנע לחזור ואיליצ'יץ' הבטיח "לקחת מנהיגות"
את ההצלחות הגדולות שלה כנבחרת חילקה סלובניה לפי עשורים. ב־2000 הציגה לעולם את דור הזהב של זלטקו זאהוביץ', שהעפיל לאליפות אירופה והמשיך להשתתפות ראשונה בגביע העולמי ב־2002, ב־2010 הפתיעה רבים כשהקדימה את פולין, צ'כיה וצפון אירלנד בבית המוקדמות בדרך לגביע העולמי בדרום אפריקה, ואת הרצף הזה היא מקווה להמשיך ביורו 2020.
הניסיון הראשון להגיע לשם נגמר עם כישלון צורם בגביע האומות, שבו סיימה אחרונה בדרג השלישי וללא ניצחון, והערב,מול ישראל בסמי עופר, יתחיל הפרק השני. כדי שהוא יהיה מוצלח יותר חזר בנובמבר מתיאש קק, המאמן שהוביל את הסלובנים למונדיאל ב־2010, ואיתו חזרו גם התקוות. "אם הסיטואציה היתה מושלמת לא היו מחזירים אותי לכאן", אמר קק כשהוצג, "אבל בואו נסתכל קדימה, כי יש לנו שחקנים טובים, צעירים מבטיחים, ואפשרות לעשות משהו גדול ביחד".
לקק לא היה זמן לעשות יותר מידי. הנבחרת שלו לא שיחקה מאז ה־1:1 מול בולגריה בנובמבר, תיקו שנעל את קמפיין ליגת האומות הכושל וחרץ את גורלו של המאמן הקודם איגור בנדייצ'יץ'. המשחק הערב יהיה הראשון שלו בקדנציה השנייה, ולמרות זאת, המאמן החדש היה עסוק מאוד בארבעת החודשים האחרונים. הדבר הראשון שעשה, וכנראה החשוב ביותר, היה להחזיר לסגל את יאן אובלק, שוערה של אתלטיקו מדריד והשם הכי נוצץ בסגל הסלובני. אובלק לא לבש את המדים הלאומיים תחת שני המאמנים הקודמים - פרק זמן של יותר משנה - מסיבות כאלה ואחרות, וקק הצליח לשכנע אותו לחזור. "השיחה היתה קצרה וחיובית", סיפר בדצמבר, "ומהר מאוד הבנתי שהוא שמח לחזור".
אחרים, בהם לא מעט מאוהדי סלובניה, פחות שמחים שאובלק מקבל כל כך הרבה כבוד, למרות שבחר לא להיות חלק מהנבחרת בתקופה הקשה שלה. "אני מבין את האוהדים", אמר השוער בן ה־26, "אבל אני חושב שכולנו צריכים לרצות בטובת הנבחרת, ומשיחות שלי עם שחקנים הבנתי שהכל בסדר".
להוציא את אובלק, הסגל הסלובני מורכב משחקנים בדרג הבינוני ומטה של הכדורגל האירופי. יש בו שילוב של שחקנים מנוסים כמו בוז'אן יוקיץ' מאופה הרוסית - השריד היחיד מהסגל שהיה בגביע העולם בדרום אפריקה, וצעירים מבטיחים כמו יאקה ביול מצסק"א מוסקבה, מיכה זאיץ' מפנרבחצ'ה ולוקה זאהוביץ', הבן של זלטקו, שמשחק במאריבור. מי שמקווה להנהיג את החבורה הזאת הוא יוסיפ איליצ'יץ'.
קשרה בן ה־31 של אטאלנטה זומן לסגל במשחק הראשון שהגיע אחרי מונדיאל 2010, ובמידה רבה הוא מייצג את הדור הנוכחי והפחות מוצלח של סלובניה. איליצ'יץ' נחשב בתחילת דרכו לכוכב עולה שהוגדר כ"בלרינה עם עוצמות של מתאגרף", אך הפוטנציאל אף פעם לא מומש. בנבחרת, זה בלט אפילו יותר. ב־55 משחקים כבש רק חמישה שערים, וב־2015 זכורה פרישה מתוקשרת אחרי שלא זומן לסגל של סרטקו קטאנץ. "השתניתי", אמר השבוע איליצ'יץ' לתקשורת הסלובנית, "למדתי לקחת מנהיגות ולשמור על יציבות, וזה מה שאנסה לעשות גם בנבחרת". איליצ'יץ' סיפר שמחלה מסתורית שתקפה אותו בשנה שעברה שינתה את קו המחשבה שלו, ושעכשיו הוא רואה דברים אחרת: "כולנו פה יודעים מה צריך לעשות כדי שהנבחרת הזאת תצליח, וכדאי שנתחיל עם זה השבוע".
