פעמיים-שלוש בשנה אני מגיע לחיפה. עזבתי אותה ב-2002 כדי לפתח את הקריירה שלי בתל אביב. עד אז, 31 שנה חייתי בכרמל ופעמיים בשבוע נהגתי לסעוד במסעדה המזרחית האהובה עלי, “חאלד עדווי“, שנמצאת בתחנת הדלק “סונול” רב אלוף דורי 20, נווה שאנן. חאלד נפטר בגיל 48 ממחלת לב. הוא היה חבר, איש של מילה, אדם שכיבדתי והערצתי. בכל פעם כשנכנסתי למסעדה הזו הרגשתי בבית. הייתי בין חברים אהובים. 30 שנה היא פועלת, המסעדה הזו, מארחת באהבה עצומה את כל סועדיה.
בשישי האחרון נהגתי לחיפה עם בת זוגי ושלוש בנותיי. קבעתי עם הוריי ועוד בני משפחה, לאכול ארוחת ערב משותפת ובחרתי במסעדה שזכרתי לטובה.
התרגשתי לחזור לשם וגם חששתי. אתם מכירים את ההרגשה כשבראש יש לכם סיפור רומנטי זכור לטוב ואחרי כמה שנים אתם מתעוררים למציאות הפוכה…חששתי שזה יקרה לי.
תנו לי להתחיל מהשורה התחתונה: מסעדת “חאלד עדווי” היא המסעדה הכי טובה בחיפה ואחת הטובות בתחומה בארץ גם היום. בניו של חאלד תפסו את מקומו בניהול העסק: סעיד,מוחמד ואמג’ד עושים עבודה מעולה גם עיצוב המסעדה התחדש באוסף פינג’נים ויינות.
עלי, המלצר איתו התחברתי לפני 20 שנה, רק השתבח עם השנים. זריז, מלא קסם ועושה הכל כדי שהלקוח יהיה מאושר.
סלטי הפתיחה הם ברמה עולמית. קצרה היריעה מלתאר את הכמות… אין סלט שנפקד מהרשימה, כוול פאטוש עם פיתצות בשום ועראיס, טאבולה וסלט גרגיר מצויין. ואתם יכולים לדמיין עוד רבים. סה”כ 18 סוגי סלטים חמים וקרים, בכולם מורגשת יד יציבה ואמינה, חומרי גלם טריים שנחתכו במקום ותיבול מפואר.
מנות הביניים כוללות את כל הקלאסיקה המזרחית - ממולאים, מנסף, פריקי, בורגול, מג’דרה, עלי גפן, מטוגנים, קבב חלבי, עוף עדווי, סינייה, מקלובה, במיה, אורז עם בשר ועוד. הכל מוכן מיידית עם ההזמנה ויוצא חם, טרי ובטעמים מטורפים.
בעיקריות הלכנו על מנות גריל וגילינו קבבים עסיסיים, פרגיות מנצחות, סינייה, כבד, צלעות כבש ושיפודי לבבות בנדיבות גדולה. מי שהזמין דג דיווח על בחירה מדוייקת.
לילדים יש שניצלים, פרגית, קבב ועוד אפשרויות בחירה. הבת הגדולה שלי התעניינה לגבי אפשרויות המשלוחים ונענתה כי הם מוגשים מ-11 מדי יום וכוללים פיתות טריות, חומוס מעולה, סלטים וחמוצי הבית.
שלוש שעות בילינו יחד בארוחה משפחתית. היה תענוג גדול לפגוש את כולם, לספר, להעלות זכרונות עם הצוות. אבל האמת? את ההצגה גנבה ארוחה משובחת, טעמים חלומיים, שירות קשוב, חייכני ומפנק.
חזרתי ל”חאלד עדווי” אחרי עשור. אני נשבע ונודר - יותר זה לא יקרה. זה מקום שמגיע לי לבקר בו פעם בחודש. לפחות!
