מעבר לתחפושות, לנפצים ולאוזני ההמן, אחד מסימני ההיכר של הקרנבל שנקרא פורים הוא שתיית יין. רבים נוהגים לצטט את האמרה המפורסמת מהגמרא "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (ובתרגום חופשי - חייב אדם להתבסם ביין בפורים, עד שלא יידע להבדיל בין המן הארור למרדכי המבורך) ולהצדיק דרכה שתייה אלכוהולית מרובה ומופרכת, לעיתים עד אובדן חושים טוטאלי. אם בכל השנה אנחנו מעודדים לגימה מדודה ומתונה בלבד, בפורים מותר הכל. כמעט הכל.
מצד שני, אני שומע לא אחת ממכרים ומסובבים שהם לא מסוגלים לשתות יין. "זה לא טעים לי", "זה עושה לי כאבי ראש" ועוד שלל תירוצים וטענות, שמאלצים אותי לשלוף את התשובה, השחוקה אך האמיתית, שכנגד - "כנראה עדיין לא טעמתם את היין הנכון". ובכל זאת, יש יין אחד שהוא באמת חביב הקהל - המוסקטו.
נכון, חלק מחובבי היין מעקמים עכשיו את אפם וטוענים שמוסקטו זה לא יין, יותר לכיוון של מיץ ענבים תוסס או בריזר, אבל אין מה לעשות, הוא טעים לכולם. אנחנו חובבים מתוק.
המוסקטו, שמו האיטלקי של זן ענבי המוסקט, מגיע במקור מאזור הכפר אסטי שבמחוז פיימונטה (צפון־מערב איטליה), שם הוא מפרנס תעשייה שלמה. לרוב הוא לבן, אך לעיתים ורדרד, מבעבע בטבעיות (כלומר לא מוסיפים לו פחמן דו־חמצני), מתוק ומיועד לקינוח בעיקר. רמת האלכוהול הנמוכה שלו (7%-5%) רק מוסיפה לחינניות ולנגישות שלו. המתיקות שלו טבעית אף היא (ללא תוספת סוכר, המתיקות כולה מהענבים) וקלילה, כך שאפשר ללגום ממנו כמעט בלי חשבון ובלי לאבד את הראש. היה מי שאמר שהוא היין היחיד שמתאים גם לארוחת בוקר.
בארה"ב הצריכה של המוסקט רושמת עלייה של מאות אחוזים בשנים האחרונות, לא מעט בשל מיתוג של אחד היצרנים שבידל את היין בבקבוק הכחול המפורסם (ואחריו עוד רבים), לצד קמפיין מתמשך של סלבס שהוזמנו ללגום ממנו ולהשתתף בחגיגה - ובלי ששמנו לב גם בישראל הדרישה אליו הולכת וגוברת, והרבה יקבים התחילו לייצר יינות מוסקטו או לייבא אותו ואת דומיו.
לכבוד חג פורים שאוטוטו מפציע, קבלו המלצה על המצטיינים שהשאירו אותנו שמחים ומלאי טעם טוב בפה - לא רק למבוגרים, לא רק בפורים, ולא חייבים להשתכר כדי לשמוח!
מוסקטו 2017, יקב גאנצ'יה (איטליה)
איטלקי ששונה מכל האחרים במתיקותו המופחתת. יש לו חומציות מצוינת וטעמי אגס נהדרים, לצד למון גראס חמצמץ. כיאה לאיטלקי אמיתי - גם הבקבוק מפונפן. למתוחכמים שבקהל.
(מחיר מומלץ: 50 שקלים)
מוסקטו רוזה, 2017, ברטנורא (איטליה)
מגיע מהיקב שמייצר את המוסקטו "ברטנורא" שבבקבוק הכחול המפורסם. זוהי גרסה קצת יותר אלכוהולית (7.5% במקום 5%). יש לו צבע אפרסקי־ורדרד נהדר, ובאף ארומות נקטרינה טרייה, שזיף בהיר ושמץ מלון. הבועות שלו קטנות ואלגנטיות, ובהשוואה לאחרים הוא מאוזן במיוחד. מצוין.
(מחיר מומלץ: 80 שקלים)
מוסקטו 2017, וילה ג'ובאני (איטליה)
האיטלקי שמגיע מאזור אמיליה רומנה, ועל אף הקנקן הדי כעור, בטעם הוא מפתיע. צבעו כמעט שקוף עם נגיעת ורדרדות, אף חינני ושופע של אפרסק לבן ותפוח (מאוד גוורצטרמינר), הבעבוע שלו שוצף, ובפה - חביב הטועמים.
(מחיר מומלץ: 39.9 שקלים)
מוסקטו 2018, יקב דלתון
מוסקטו ורוד בבקבוק שקוף עם תווית צעירה ומגניבה. ניחוחות תות ופטל עדינים באף, ובפה הוא משלב בין הגרגירים האדומים לצד אשכולית אדומה ומנדרינה רעננה. אמנם הטעם נגמר קצת מהר מדי - אבל בגלל זה לוקחים עוד שלוק.
(מחיר מומלץ: 49 שקלים)
הר חרמון מוסקטו 2018, יקב רמת הגולן
אחד היינות היותר טובים בטעימה. עשוי ענבי מוסקט קנלי ממרכז רמת הגולן, בעל מראה מצודד וזהוב עם בועות אלגנטיות, ארומטיות נפלאה של אשכולית לבנה ופריחה אביבית, והטעם של ליצ'י, אננס ואשכולית לבנה. נהדר.
(מחיר מומלץ: 35 שקלים)
מוסקטו 2018, יקב תבור
ענביו של היין הזה גדלים בעמק קדש הגלילי, הוא בעל גוון חיוור למדי הנוטה לירוק קלוש, באף מודגשת עשבוניות קרירה ונעימה אבל בפה זה סיפור אחר לגמרי - מתיקות הדרית נדיבה (פומלית בשלה), לצד מיץ תפוחים אדומים ומי ורדים. קצת מתוק מדי, אבל כמו שאמרנו, רובנו אוהבים מתוק.
(מחיר מומלץ: 35 שקלים)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו