שתי שאלות מלוות את אביבה כרוסט־קומרוב יותר מ־70 שנה: מי הילדה שנרצחה בשואה שאת צמיד הזהב שלה קיבלה כפיקדון, ומיהו האח של הילדה, שמסר את הצמיד במחנה עולים בצ'כיה ב־1947? לאחרונה היא מסרה את הצמיד ליד ושם, בתקווה שהפרסום יסייע לגלות מי היה הנער ומי היתה אחותו.
"הצמיד הזה היה איתי 72 שנים", סיפרה כרוסט־קומרוב ל"ישראל היום", "הוא לא עזב אותי. איבדתי עשרות תכשיטים בחיי וגם היתה אצלי גניבה גדולה, אבל הצמיד הזה נשאר. הצמיד הזה יקר לי, אבל הוא לא שלי אלא ניתן לי כפיקדון. מי שמסר לי אותו רצה שהצמיד יגיע לארץ ישראל וימשיך את דרכה של אחותו, שנרצחה באושוויץ. אינני יודעת היכן נמצא האדם הזה, ואני מנסה לאתר אותו".
תחילת הסיפור בשנת 1946, אז יצא יוסף כרוסט, אביה של אביבה, לצרפת כפעיל עלייה של בית"ר. ב־1947 נסעה אביבה עם משפחתה לבקר אותו. הדרכונים לא סייעו להם לקבל אשרת כניסה לצרפת אלא רק לצ'כיה, שם שהתה אביבה עם משפחתה במשך כחודש עד לקבלת האשרות לצרפת. במהלך ההמתנה הוזמנו אביבה, אז בת 7, ואחותה פנינה, אז בת 13, למחנה של בית"ר שהוקם עבור נוער ניצול שואה.
מוסר הצמיד (מימין) // צילום: ארכיון יד ושם
באחד הימים באוגוסט 1947 ניגש נער מהמחנה לאביבה והושיט לה צמיד קטן. "הוא סיפר שהצמיד היה שייך לאחותו הקטנה בת ה־7, שהובלה לתאי הגזים עם הוריהם. אני לא זוכרת את שמו. אני זוכרת רק שאמר לי: 'גם אחותי היתה בת 7 כמוך, ולכן אני רוצה שהצמיד יגיע לארץ ישראל'".
אביבה לקחה את הצמיד לארץ ישראל, אבל את שמו של הנער היא לא זוכרת. חוץ מתמונה שבה הוא מצולם, אין לה כל מידע, והיא נחושה לאתר אותו או משפחתו.
לאחרונה החליטה כרוסט־קומרוב למסור את הצמיד ליד ושם במסגרת "לאסוף את השברים", פרויקט למסירת חפצים אישיים מתקופת השואה. "הגיע היום שבו אנחנו צריכים להיפרד", סיכמה אביבה.
מבצע איסוף הפריטים נמשך. לתיאום מסירה: 02-6443888
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו