"אם הזבל מריח בסדר - אני לוקח אותו"

טוני, מאבטח בן 36, מחטט בפחי האשפה של אזור עשיר בקראקאס בירת ונצואלה ביום החופשי שלו, ומחפש מזון. בעקבות המשבר הכלכלי בוונצואלה, גם עובדים במשרה מלאה נאבקים כדי להביא אוכל למשפחותיהם.

"אני מריח את זה, ואם זה מריח טוב - אז אני לוקח אותו הביתה", מספר טוני, שסירב למסור את שמו המלא, כי הוא לא רוצה שאשתו וארבעת ילדיו ידעו איך הוא מניח אוכל על שולחנם כבר יותר משנה. לדבריו, הוא בדרך כלל מוצא חתיכות בשר, גבינה וירקות בפחי האשפה בהם הוא מרבה לבקר. "אני שוטף אותם בחומץ והרבה מים, ואני מוסיף בצל ורוטב", הוא מספר על המתכון שלו.

תמונות של תושבים בוונצואלה שמחטטים בזבל בחיפוש אחר אוכל, קיימות כבר שנים בוונצואלה. אולם עד לאחרונה, תושבים שעבדו במשרה מלאה לא נזקקו לחיטוטים בפחי האשפה. אבל כעת, האינפלציה במדינה מגיעה לכ-2 מיליון אחוזים בשנה; ושכר המינימום במדינה, בשווי של כ-6 דולר לחודש, קונה מעט יותר מתבנית ביצים.

וטוני הוא ממש לא היחיד. "הייתי צריכה ללמד את הילדים שלי לאכול הכל", מספרת אסטפני קוינטרו, בת 35, אם לשבעה, שנוסעת שעתיים לקראקס מפרוור רחוק כדי לחטט באשפה. "כמובן שהממשלה אשמה בזה. בעבר היינו אוכלים ארוחת בוקר וארוחת ערב, אפילו זרקנו אוכל".

המצב הבעייתי קיבל תשומת לב מחודשת השבוע, לאחר שהממשל הסוציאליסטי במדינה גירש את העיתונאי האמריקאי חורחה ראמוס, שהראה סרטון של אנשים שאכלו מהזבל בזמן שראיין את הנשיא ניקולא מדורו. מדורו, שעומד בשלטון מאז 2013 ונבחר מחדש בשנה שעברה בהצבעה שנראתה כמזויפת, דחה בעבר את שאלות העיתונאים בנוגע לאזרחים המחטטים בזבל כדי לאכול, ואמר כי הם מדובר בחלק ממסע התעמולה של ארה"ב וממשלות זרות נגד ממשלתו.

ונצואלים רבים מסתמכים על כספים שמעבירים אליהם קרובי משפחה שלהם שעזבו את הארץ, ביחד עם כ-3.4 מיליון תושבי המדינה שעזבו את המדינה מאז 2015, לפי נתוני האו"ם. מנהיג האופוזיציה, חואן גואידו, שהכריז על עצמו כנשיא הזמני של ונצואלה, הוביל בשבוע שעבר מאמץ להביא סיוע הומניטארי למדינה, אך חיילים הנאמנים למאדורו חסמו את המשאיות בגבול קולומביה, ואף ירו עליהן.