קים ג'ונג־און ודונלד טראמפ // צילום: אי.פי

פסיעות איטיות בדרך ליעד הכולל

בבירה האמריקנית הבשילה ההכרה שאפשר לפרק את הסכסוך למרכיביו ולהתקדם לקראת פיוס אמיתי - גם בהיעדר הסכמה מוקדמת בכל המכלולים, ובמרכזם שאלת הגרעין • פרשנות

בניגוד לפסגת סינגפור שנערכה ב־12 ביוני 2018 בין הנשיא טראמפ לשליטה של צפון קוריאה קים ג'ונג־און, שעצם התכנסותה יצרה דרמה חובקת עולם וגדושה ציפיות לאפוקליפסה מיידית, פסגת האנוי, שהושקה אתמול, התאפיינה ברטוריקה נלהבת פחות ומפוכחת יותר משני הצדדים. אכן, את מקומה של ההתרגשות לנוכח שבירת מחסום העוינות והטינה שבין וושינגטון לבין פיונגיאנג (שאך לפני שנה ניצבו על סף עימות צבאי ביניהן) תפסה הפעם הערכה זהירה יותר לגבי גבולות האפשרי ומגבלותיו. 

זאת בעיקר על רקע העובדה שגם בחלוף כמעט תשעה ירחי לידה מאז פסגת סינגפור, קשה להצביע על התקדמות משמעותית בסוגיית הליבה המרכזית של פירוק הצפון מנשקו הגרעיני. יתרה מזאת, על רקע העמימות הממשיכה לאפוף את כוונותיו האמיתיות של קים במרחב זה, נראה שגם טראמפ - לפחות ערב הפסגה - נטש את תביעתו המקורית לפירוזו של חצי האי הקוריאני בטווח הקצר, ובמקומה אימץ לחיקו את אסטרטגיית השלבים מבית היוצר של הנרי קיסינג'ר. 

כך התגבשה דיפלומטיה אמריקנית חדשה, המעוגנת בעקרון ההדרגתיות, שהדגש בה מושם על התהליך המודולרי של בניית אמון הדדי והתקדמות בפסיעות איטיות אל עבר יעד ההסדר הכולל. 

כך, למרות העובדה שחלום הפירוז הגרעיני נראה גם היום רחוק עד מאוד ממימוש, אין להתעלם מן העובדה שמאז הפסגה בסינגפור לא חידשה צפון קוריאה את מחול הטילים המסוכן שלה, ואת מיקומם של איומים וצחצוח החרבות ירש דיאלוג מפויס הרבה יותר. ואכן היום הראשון של הפסגה התאפיין באווירה ידידותית וחמה, שהצמיחה אופטימיות זהירה באשר לתוצאותיה.

לא זו בלבד שסכנת ההסלמה שקעה ונמוגה לשולי הזירה, אלא שבינתיים הבשילה בבירה האמריקנית ההכרה שאפשר לפרק את הסכסוך למרכיביו ולהתקדם לקראת פיוס אמיתי גם בהיעדר הסכמה מוקדמת בכל המכלולים, ובמרכזם שאלת הגרעין. כך, למשל, אין להוציא מכלל אפשרות הצהרה על סיום מצב הלוחמה שבין ארה"ב לבין צפון קוריאה בתום הפסגה, כחלק מהסכם ביניים שיכלול מפת דרכים והתייחסות (גם אם לא פתרון מיידי) למוקדי מחלוקת, כגון עתידן של הסנקציות הכלכליות על הצפון והמשך או הפחתה של הנוכחות הצבאית האמריקנית על אדמות דרום קוריאה ויפן. 

אין להתעלם מהעובדה שמי שזקוק במיוחד להישגים מיידיים, או אפילו למראית עין של הצלחה, הוא הנשיא האמריקני. על רקע סיומה של החקירה שניהל החוקר המיוחד רוברט מולר, לנוכח התנגדותו של בית הנבחרים למימון החומה בגבול עם מקסיקו ולאור עדותו אתמול של עורך הדין שלו בעבר הלא רחוק, מייקל כהן. זאת באמצעות המאמץ לשווק לציבור האמריקני דימוי של מנהיגות נועזת ואפקטיבית, הממשיכה להוביל את המערכת הבינלאומית בנתיב המוביל ליציבות ולשגשוג כלכלי. בקרוב מאוד יתברר אם שאיפה זו אכן תבטיח את הצלחתה של הפסגה, ובה בשעה תשפר את מעמדו בזירה הפנימית.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו