"אתה הרי יודע מה אנשים חושבים על נתניה", אומרת לי מיה קאופמן. "קשה מאוד להילחם בדימויים שמודבקים לאנשים, ובטח למקומות. עזבתי את נתניה אחרי הצבא, וחזרתי אליה עם המשפחה שלי לפני עשר שנים, ואני לא זזה מפה".
כשמיה מדברת על דימוי, היא מתכוונת לשם ההרסני שרודף את נתניה - עיר של משפחות פשע. פעם זאת היתה "עיר היהלומים", בגלל מלטשות היהלומים הרבות שהתיישבו בעיר הישנה וסיפקו פרנסה לרבים מהתושבים. היא גם היתה עיר כדורגל מובהקת, בגלל ההצלחות הגדולות של מכבי נתניה לפני 30 ו־40 שנה, ושוב בשנים האחרונות.
היום עוברת העיר מתיחת פנים משמעותית. היא השביעית בגודלה בישראל, 217 אלף תושבים, יותר מבאר שבע. פסיפס אנושי תוסס ומגוון מאוד, שקלט לתוכו עלייה צרפתית גדולה, חלקה הגדול ממוצא צפון־אפריקני. יותר מ־60 אחוז מהתושבים הצביעו ב־2015 למפלגות הימין, כשליש למרכז־שמאל.
ביום שני השבוע הלכנו לשכונת עיר ימים, שעל פי התכנון שלה תאכלס כ־20 אלף תושבים, רבים מהם נתנייתים שגדלו בעיר הוותיקה ועברו לאזורי הפיתוח החדשים, שמציעים מגדלי מגורים גבוהים, בתי קפה ומרכזי תרבות מודרניים. מצאנו גברים ונשים דעתנים, מחוברים למציאות ומעורבים מאוד פוליטית. למרות תפיסות הבסיס הימניות של רובם, הם לא פנאטים, לא מקובעים, מוכנים להקשיב ולייצר חיבורים ושותפויות חדשים.
מיה קאופמן, בת 45, היא אם לשלושה, העובדת בשיווק ובפיתוח עסקי. בבחירות 2015 הצביעה ליאיר לפיד, מתוך מחשבה שהיא רוצה שינוי. "אני אוהבת מאוד את עליזה לביא וגם את יואל רזבוזוב (שגר בשכונה; א"פ) ועפר שלח. הם אחלה אנשים. התחברתי לצד החברתי שלהם, אבל התאכזבתי. אני מייחלת לשינוי".
איזה שינוי?
"כאמא לילדים מוזר לי שאני לא שומעת שום פוליטיקאית שקמה ואומרת שהיא רוצה להיות שרת החינוך ולהוביל רפורמה במערכת החינוך, למען העתיד של הילדים כאן. כאמא אני אומרת לך שהילדים סובלים ממערכת החינוך, שלא עושה כמעט שום דבר כדי להתאים את עצמה לעידן הנוכחי. לא נותנים לנוער שום כלים לחיים האמיתיים. 12 שנים של בזבוז בבית הספר.
"הייתי מצפה שהם יקבלו העשרות מאנשי הייטק. שילמדו ניהול עסקים, גישור, יסודות של עריכת דין או מדעי החיים. שיקבלו מבוא לחיים ולכל מה שרלוונטי, לצד לימודי אנגלית, מתמטיקה, היסטוריה, תנ"ך. אני מרגישה שזה לא שם.
"המערכת אטומה. לא מאפשרת לאנשים טובים לבוא ולהציג חשיבה אחרת, מחוץ לקופסה".
זה חשוב, אבל תסתכלי על המקרו. אני רואה סביבי הרבה נתנייתים שמרוצים מאוד מעצמם ומהמדינה שלהם.
"גם לי טוב ברמה האישית, יש לי מה לאכול, אבל אני חברתית. סיגרים וגלידות בבית ראש הממשלה נראים זוטות, אבל זה צורם, כי זה מלמד על דברים אחרים. אני הולכת לשמוע את אורלי לוי ורוצה לשמוע את גנץ. אחליט ממש לפני הבחירות".
• • •
אנחנו מתיישבים בתוך פרלמנט סוער, בקפה של האודיטוריום על שם אריק איינשטיין. במרכז השולחן רפאל חדוק (50), נשוי פלוס 3, יזם נדל"ן וגבאי בבית הכנסת, עשר שנים בנתניה. חדוק לא רגוע, וחלק מהזמן הוא נעמד כשהוא מדבר.
"נולדתי בתוניס. בגיל 12 עברנו מג'רבה לפריז. עוד כשהייתי ילד אני זוכר שהיו מדברים על ישראל, והיינו אומרים שכל היהודים בתוניס זה ליכוד, ומי שהוא מערך - מנדים אותו.
"אני מכיר את הערבים מהבית, לא כמו האחרים כאן, אני יודע איך צריך להתנהג איתם. גנרל בצבא הצרפתי של דה גול באלג'יריה היה אומר שהערבים מבינים רק כוח. כשאתה חזק איתם, הם מפחדים, וכשאתה משחרר - הם מקבלים ביטחון ורוצים לאכול אותך".
אתה שונא ערבים?
"חס וחלילה. אני ריאלי. אין לי כלום נגד ערבים ומוסלמים, אבל הדרישות לא ריאליות. המטרה שלהם לזרוק אותנו מארץ ישראל. זה מה שהם אומרים במקומות סגורים. תיתן להם קצת, ירצו עוד.
"התנתקנו מעזה. אין יותר יהודים שם, אז מה הם רוצים? שיבואו בתלונות למצרים, שסגרה להם את הגבול. בכלל, אין דבר כזה פלשתינים. כולם באו ממדינות ערב, ממצרים, מירדן, מאשור. פלישתים זה לא פלשתינים".
אז אתה מצביע לנתניהו.
"נתניהו בסדר, אבל אתה יודע מה, לכל אחד יש מחליף. הכיסא עושה את הבן אדם".
ומה תעשה אם יהיו נגדו כתבי אישום?
"עדיין אין כתבי אישום, וגם אם יהיו, זה עוד לא אומר שהוא אשם. כל מיני אנשים בתקשורת אומרים שהוא מושחת. שיגידו תודה שהוא לא תובע אותם".
אמרת שלכל אחד יש מחליף.
"נכון, אבל נגיד שאתה אוהב מאוד לאכול טחינה. עשר שנים אתה אוכל טחינה כל הזמן, אז יום אחד תקום בבוקר ותגיד לעצמך שיותר אתה לא אוכל טחינה?"
• • •
מול חדוק יושב מרדכי חלפון (62), יהלומן, גרוש ואב לארבעה, סבא לשניים, שמנסה לעצור את הנאום של רפאל, אבל מסכים איתו. "אתה שומע עיתונאי שמדבר, ומייד מבין לאן נושבת אצלו הרוח. עיתונאי זה לא פרשן, הוא צריך לדווח. ראית את אושרת קוטלר יוצאת ככה על החיילים? היא הגזימה לגמרי. אבל מה יעשו לה?"
חלפון, המכונה "פודי", הוא קפיץ שלא נח לרגע וסחבק של כולם. שיחק במכבי נתניה הגדולה של פעם, שרוף נתניהו, מעריץ חזק שלו. "אני אוהב את הבן אדם, את הכריזמה, את הכוח שהוא מפגין. הוא יודע להעמיד אותנו נכון מול העמים ומגיב נכון לכל מצב. והוא עומד מול כל מי שנגדו, לא מפחד".
ענת גבע. "כשאבא שלי היה ליכודניק שרוף, אני הצבעתי מרצ, ואחר כך יותר מרכז" // צילומים: אפרת אשל
הוא גדל במשפחה שעלתה מלוב, "והמפא"יניקים הושיבו את ההורים שלי במחנה העולים בפרדסיה. ההורים שלי אף פעם לא הצביעו ליכוד. הצביעו למפא"י, הצביעו למערך, ובסוף הצביעו למפד"ל. אפילו בבחירות של 74', אחרי המלחמה, הצבענו לגולדה ול'אמת'. גם אני. אבל מ־77' אני בגין וליכוד".
גנץ מאיים על ביבי?
"אף אחד לא באמת מכיר את גנץ. הוא היה רמטכ"ל, ובעתיד אולי יהיה מנהיג גדול, אבל אתה צריך לעבור כמה שלבים בחיים כדי לשבת על הכיסא הזה. אתה יודע כמה חברים יש לי, שהיו קצינים חשובים בצבא, וכשאני רואה אותם באזרחות, כל ההילה שלהם נופלת. הם הופכים לעלה נידף ברוח".
ליהודה וילנר אין סבלנות לחלפון. "וביבי לא היה סופר־בוסר כשנבחר? קצת נאם באו"ם, וזה הספיק כדי להיות ראש ממשלה? חאלס!"
אני שואל את חלפון אם הוא לא חושש למה שיקרה לנתניהו אם יהיה כתב אישום. "אם היו מוכיחים לי שהוא לקח לחשבון שלו אפילו שקל אחד, אני פוסל אותו", הוא אומר, "אבל סיגרים ושמפניות או כתבות מחמיאות באינטרנט? נו, אז מה?"
וילנר לא משתכנע. "הדברים שפודי אומר מצערים אותי. מצער אותי שאנחנו חיים במדינה כזאת עם אנשים שלא לוקחים אחריות ומאשימים את כל העולם בחטאים שלהם. ביפן מלמדים בשיעור אזרחות על שר ביטחון או ראש ממשלה שמתפטרים על כל טעות, על כל שחיתות, אפילו על תאונת מטוס".
וילנר, בשנות השישים לחייו, הוא יזם נדל"ן. כמו שהבנתם, הוא לא יצביע לליכוד. למי כן? הוא עדיין לא יודע.
"יש דברים שביבי היה מצוין בהם, אבל די, הוא כבר נאחז יותר מדי בקרנות המזבח. מכעיס אותי הזלזול שלו בכל מי שלא תומך בו. זה מגעיל אותי.
"עמד השבוע גנץ במינכן ואמר שהוא מגבה את נתניהו בעימות מול איראן. ומה נתניהו אמר על זה? שגנץ מזדנב אחריו והוא חיקוי שלו. למה לדבר ככה? לא כל מי שנגדו הוא בוגד.
"אני לא קונה את הסיפורים שלו גם בפרשת הצוללות, שהיא חמורה. הבן אדם יודע כל דבר שקורה בעולם, ופתאום אין לו מושג שקרובי משפחה שלו, שמרון ומולכו, עמוק בפרשה הזאת?"
חלפון: "הוא ידע, אבל לא היתה לו יד בעניין. כמו שאולמרט ידע על הכסף שהעבירו לאח שלו, 400 אלף דולר".
וילנר: "אולמרט לא היה צריך ללכת לבית סוהר, וגם ביבי לא צריך. הם תרמו הרבה למדינה. צריך למצוא פתרון מכובד שיאפשר לביבי לרדת בכבוד מהבמה וללכת הביתה. שיזכור מה היה עם משה קצב. הציעו לו עסקת טיעון, תראה איך גמר. כמו כלב".
• • •
א' (52), עורך דין שלא רוצה להיחשף בשמו, לא מסכים עם חלפון. "אני לא ימין ולא שמאל", הוא מכריז, "אבל טובת המדינה חשובה לי, ואם השלטון תוקף את כל המערכות כאן, מהמשטרה ועד בית המשפט, איזו מדינה תהיה פה לילדים שלי? מי שיש חשדות כלפיו לא ראוי להנהגה".
חלפון: "היהודים, עוד מימי התנ"ך, היה להם מלך, דוד המלך. כבר אז החליטו שילדה בת 18 תחמם את לילותיו של מלך בן 80. אני רואה את ביבי כמו מלך, ששם את ישראל במרכז העולם. אתה יודע איזה לחץ יש עליו? שישתה שמפניה ויעשן סיגרים כמה שהוא רוצה.
"היהודים הם 16 מיליון בסך הכל, ובגללו כולם חושבים שאנחנו מיליארד. בני גנץ? מה, אלך להצביע לו, כי הוא גבוה, חתיך ועם עיניים כחולות? מה שכן, אין לי בעיה שביבי ייתן לו להיות שר הביטחון בממשלה שלו".
א': "זמנו של ביבי עבר. לא סתם החליטו בהרבה מקומות ששתי קדנציות זה מספיק. אחרי זה אתה מתחיל להסריח את הכיסא".
יקי פרנקל (68), אב לארבעה, היה תומך נלהב של הליכוד ביני מנחם בגין, חירותניק: ״אני יותר כבר לא ליכוד. פעם שעברה הצבעתי בית יהודי, ועכשיו אני הולך עם נפתלי ואיילת. הם אנשים נקיים״.
וילנר: "יקי הולך עם איילת כי היא יפה״.
פרנקל: ״מי שמאמין בשלום עם ערבים, אני מכבד אותו על המחשבות שלו. אבל זה בלוף. מה שכן, בגין מתהפך בקברו עם האנשים שהיו עכשיו בכנסת. הליכוד הסתאב, נהיה כמו מפא"י של פעם״.
יהודה יעקבי (61), נדל"ניסט ותיק, מגדיר את עצמו "ימני בבסיס". בעבר הצביע לליכוד של בגין ושרון, אבל בבחירות הקודמות הצביע למחנה הציוני, ועכשיו הוא מחכה לבני גנץ. "אני אומר לך, רק לא ביבי".
למה?
"כי הוא לא רואה את העם ממטר, רק את עצמו. אם אתה לא בצד שלו, הוא מוחק אותך. את העצמאים הקטנים הוא מחק. הוא יכול ללכת הביתה.
"מה שכן, הוא שחקן טוב שיודע לעשות הצגות. הוא היה ראוי, אבל זה נגמר. הוא טוב רק לעשירים, והוא מעורב בשחיתות".
אם אתה ימני, יש אופציות אחרות חוץ מנתניהו.
"אני ימני, ואני אומר לך שאנחנו מתנהגים לא טוב עם הערבים שחיים במדינה, מזניחים אותם, ובסוף זה יתפוצץ לנו בפנים. כרגע היחיד שיכול לנצח את ביבי זה גנץ. עזוב אותך ימין־שמאל, זה בולשיט.
"יש לי בעיה שגנץ לא מדבר מספיק על הדעות שלו, מה הוא יעשה. אבל אני מאמין בו, כי הוא נראה לי איש שלא מפלג. ראש ממשלה שיהיה של כולם".
• • •
אלברט דבי (35), נשוי פלוס 3, הוא יזם שהצביע פעם לציפי לבני, ובפעמיים האחרונות לנתניהו. "הקדנציה האחרונה שלו לא היתה טובה, בגלל האקווריום שהוא בנה סביבו. מירי רגב, דוד ביטן, מיקי זוהר, אורן חזן. זה הוריד לי מאוד ממנו. הוא התחיל כמו מטאור, אבל ברגע שאתה מקיף את עצמך באנשים כאלה, זה מלמד עליך לא מעט".
הפריימריז האחרונים ניקו חלק מחברי הכנסת הבעייתיים.
"זה מעולה שניקו אותם, וזה מחזק את ההתלבטות שלי, אבל הפן הפלילי סביבו מורכב, לא ברור לי איך אפשר להיות ראש ממשלה כשהראש שלך בתוך זה. אני זוכר מה ביבי אמר על אולמרט, כשהיה בחקירות - שהוא לא יכול לנהל ככה מדינה".
אז מה תעשה?
"אתלבט עד הרגע האחרון".
לשולחן ניגשות שתי נשים, לברר על מה המהומה. סוזי איזנפיש ובברלי עומרד, שתיהן כבר סבתות. סוזי הגיעה מלידס ב־1967, כמתנדבת, גרה בקיבוץ עמיעד, והרבה שנים היא בנתניה. החלום שלה הוא חיבור בין גנץ ללפיד.
"העיר השתנתה לגמרי, הדתיים השתלטו על סדר היום. ביום שישי אין מה לעשות, הכל סגור. אז החברים שלי לא רוצים לבוא, וכולם נוסעים לתל אביב".
בברלי עלתה לארץ אחרי מלחמת יום כיפור, "באתי לעזור למדינה. היום זו מדינה שונה. צריך לעשות שינוי, אבל אני לא מאמינה כל כך שזה יקרה".
בברלי עומרד (מימין) וסוזי איזנפיש. "הדתיים השתלטו על סדר היום בעיר. ביום שישי אין מה לעשות"
סוזי ובברלי באו לשיעור פילאטיס אצל ענת גבע (55). גבע מספרת שאביה המנוח בנה חצי מנתניה. יש לה בת רופאה, בת עורכת דין ועוד בת צעירה בתיכון.
"נולדתי בנתניה וסביר להניח שאמות בנתניה", היא אומרת. "ביטחונית אני מגדירה את עצמי ימנית, אבל חברתית אני שמאלנית. כשאבא שלי היה ליכודניק שרוף, אני הצבעתי מרצ, ואחר כך יותר מרכז, לאביגדור קהלני. בפעם שעברה הצבעתי כחלון, אבל האמת הפנימית שלי הולכת שמאלה.
"לפיד איכזב אותי. פעם רציתי שציפי לבני תנהיג אותנו. אישית, החיים שלי טובים, אבל אני רואה סביבי הרבה אנשים מחטטים בזבל ומחפשים אוכל".
מה הכי מציק לך?
"אני לא יכולה לסבול את היחס לזִקנה כאן. עבדתי פעם בבורסה, ויום אחד אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות משהו משמעותי בחיים. מבחינתי, לעבוד היום ברחבי נתניה, בשכונות הכי קשות, להוציא אנשים מבוגרים לשעה מהמיטה שלהם ולעשות להם פעילות גופנית, זה אושר גדול".
את יודעת כבר מה תצביעי ב־9 באפריל?
"ממש לא. אני לוקחת הכל ללב. אי אפשר לזלזל במה שביבי עשה פה בעשור האחרון. הוא נואם הכי טוב, עשה דברים משמעותיים, ואין לי שום דבר אישי נגדו. אבל יאללה, די.
"אורלי לוי מעניינת אותי, לא כי היא יכולה להנהיג, אלא כי צריך לתת כוח למי שחושב חברתית. אני תמיד מחליטה ברגע האחרון ממש, ביום האחרון. זה יקרה גם הפעם".
aviadp65@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו