בערבו של יום ראשון האחרון עמד יו"ר ש"ס, אריה דרעי, על במה גבוהה באולם כנסים בבת ים, מול מאות מתומכי מפלגתו המשולהבים, ויצא ב"קריאת קודש לכל הציבור הדתי בישראל, ללא יוצאים מהכלל, להצביע אך ורק למפלגות החרדיות. הספרדים, ללא יוצא מהכלל, יצביעו לש"ס, והאשכנזים, ללא יוצא מהכלל, יצביעו ליהדות התורה.
"אני מתחייב בפניכם, שמי ששם ש"ס בקלפי מקבל מאה אחוז את בנימין נתניהו ומאה אחוז את המשך דרכו של מרן".
למחרת בבוקר ישבה עדינה בר־שלום, בתו הבכורה של מרן, הרב עובדיה יוסף, בבית קפה ברמת אביב ג', וסיפרה כי החלטתה להתמודד בבחירות הקרובות בראשות מפלגה שהקימה היא עבורה "סגירת מעגל, כהמשך לדרך שבה האמין אבא שלי, ושאותה הנחיל לי". שעות מעטות לאחר מכן, באותו בית קפה, היא נפגשה עם יאיר לפיד ודנה איתו, לא לראשונה, בחיבור בין יש עתיד לבין מפלגתה, "אחי ישראלי", המבקשת לייצג את כל גוני החברה הישראלית.
מבחינת בר־שלום (74) אין כל ספק מי נאמן לדרכו של אביה, ומי לחלוטין אינו כזה. "לש"ס של היום אין שום זיקה למורשת של אבי", היא מבליעה הבעת מיאוס. "ש"ס איבדה לגמרי את הדרך שאבי הגדיר והציב בפניה.
"הדרך של אבי היתה 'כוח דהיתרא עדיף'. דרכו לא היתה דרך של איסורים, אלא של היתרים. של פסיקה לקולא, לא לחומרא. בפסיקותיו, בדרשותיו ובאורחות חייו הוא ביקש לחבר בין בני האדם, לא להפריד ולפלג. הוא ביקש לחבק את כל עם ישראל.
"זה רחוק מלהתקיים בש"ס, ולכן בחרתי דרך אחרת לגמרי. אני וחבריי וחברותיי למפלגה רוצים לגלם ולקיים את כל המגוון של מדינת ישראל".
כמענה לש"ס?
"חס וחלילה. אני מבקשת להמעיט בחשיבות של ש"ס בסיפור האישי שלי. אני לא מעוניינת להיות נגד ש"ס, מעל לכל כי אני לא אישה של נגד, ושימוש בשפה שלילית הוא לא נכון לי. ואולי יש לש"ס מקום אצל בני תורה ספרדים.
"בשורה התחתונה, זאת בשום אופן לא המפלגה שאני יכולה להצביע בעדה, ולמעשה לא היתה מפלגה שיכולתי בלב שלם להצביע בעדה או להפוך לחלק ממנה. והצעות, האמיני לי, לא חסרו. לכן יצאתי למסע הזה".
שמיכת טלאים ארוגה
המסע של בר־שלום, כלת פרס ישראל לשנת תשע"ד על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, היה מסע של אריגה, אם לשאול מושגים מעברה, כשהיתה סטודנטית לתפירה ולעיצוב אופנה במכללת שנקר, מורה לתפירה ומנהלת סלון כלות. היא ראתה בעיני רוחה שמיכת טלאים, ארוגה מכל חלקי החברה הישראלית - חילונים, דתיים וחרדים, נשים וגברים, יהודים וערבים, צעירים ומבוגרים, סטרייטים ולהט"בים. ימין, שמאל, מרכז ומה שביניהם, כשחוט האריגה המחבר אותם הוא "הטוב המשותף".
השבוע הציגה המפלגה את רשימתה לכנסת, ואכן, מדובר במניפת ייצוג רחבה. במקום השני, לאחר בר־ שלום, ניצב שותפה לייסוד המפלגה, אלוף (מיל') גדעון שפר, סגן נשיא אלביט, יו"ר מכללת "אחווה" ובעברו ראש אכ"א והטייס המעוטר ביותר בצה"ל.
במקום השלישי תא"ל (מיל') רות ירון (62), שייסדה וניהלה עד לפני כשנה את תוכנית "צוערים לשירות המדינה", ובעברה דוברת צה"ל, דוברת שגרירות ישראל בוושינגטון ומנהלת מחלקת ירדן במשרד החוץ, בין היתר במהלך המו"מ על הסכם השלום עם המלך חוסיין.
בין המקימים היה גם מיכאל ביטון, לשעבר ראש מועצת ירוחם, שחבר לאחרונה למפלגתו של בני גנץ. "הוא חשב שצריך ללכת לדבר הגדול הבא", אומרת רות ירון. "אנחנו לא חשבנו כמוהו, ולכן אנחנו ממשיכים בדרך שלנו".
בינתיים אתם לא מופיעים בסקרים.
עדינה: "הסוקרים לא מכניסים אותנו לסקרים, אז ברור שלא נופיע. מה גם שלא יודעים לסקור חרדים, ובטח שלא נשים חרדיות. יש תפיסה שהחרדים מצביעים באופן אוטומטי לפי מה שקובעים הרבנים, או שהנשים מצביעות לפי מה שאומר הגבר. זה כבר מזמן לא משקף את המצב בכל חלקי החברה החרדית".
רות ירון: "מוכרחים להתחיל לכלול אותנו בסקרים. לראשונה עומדת אישה חרדית בראש המפלגה הכי מגוונת בישראל, מפלגה עם ייצוג שווה לנשים ולגברים, איך אתם לא סוקרים את זה? באיזה מגדל שן אתם חיים? ואיזה אליטיסטים מחורבנים אתם, סליחה על הביטוי.
"אנחנו פוגשות את האנשים בחוגי בית, במסע הגדול שעשינו בכל רחבי המדינה, מצפון ועד דרום. שם פוגשים את האנשים באמת, לא בסקרים המוגבלים והמוטים, שמהם אוכלים כל הפרשנים הפוליטיים".
מה מלמדים הסקרים הפנימיים שלכם?
"שיש לנו פוטנציאל של שישה מנדטים".
שישה מנדטים?
"כן, שמגיעים מהימין הרך, מנשים, ממצביעים שמדגישים נושאים חברתיים־כלכליים. אנחנו נעשה הכל כדי להצליח. כדי שעדינה תצליח. היא הסמל שלנו, היא מייצגת ומגלמת את הדרך שלנו".
כלומר, תחברו למפלגה אחרת, ועדינה תמוקם במקום ריאלי.
"המטרה היא שעדינה תיבחר לכנסת כחלק מ'אחי ישראלי', כדי שתוכל לקדם את תפיסות העולם שלה, שהן תפיסות העולם של כולנו. עדינה היא נכס. אישה, חרדית, מזרחית. כולם רדפו אחריה. היא יכלה להשתלב בצמרת של הרבה מפלגות, אבל היא לא קישוט".
עם מי ניהלתם מגעים?
"דיברנו עם הרבה מאוד אנשים. אהוד ברק, ציפי לבני, גבי אשכנזי, אורלי לוי־אבקסיס, וגם בני גנץ ויאיר לפיד, שיש מי שפועלים כדי שתהיה בינינו חבירה. כבר חודשים יש שיח, עוד מלפני שידענו מתי יתקיימו הבחירות".
עדינה: "יש לי שעות רבות עם בני גנץ, אני חושבת שהוא מנהיג ואדם ערכי. מכאן ועד לנהירה אחריו, זה כבר מראה שהציבור בישראל צמא למשהו חדש, שונה. נמאס מהתככים הפוליטיים ומהמלחמות על הכיסא. אנשים מקווים שהוא יביא משהו אחר".
אחד הדגלים הבולטים של יאיר לפיד הוא השוויון בנטל, שגבל בעבר בדמוניזציה של הציבור החרדי. זה לא מפריע לך?
עדינה: "בקדנציה הראשונה לפיד קיבל 19 מנדטים על בסיס זה, בין היתר. אבל הוא כבר לא שם. הוא כבר הבין שכוחנות וכפייה לא יועילו. החיבור בין בני אדם הוא הדרך לחיים משותפים, לא הפלגנות והשיסוי והנידוי. זה לא יביא מנדטים בכנסת. גם לא לליברמן, שסיסמאות הקמפיין שלו הן 'לא דופק חשבון לחרדים'. הוא מרגיש שהציבור שלו התאכזב ממנו, הוא על סף אחוז החסימה, ולכן נוקט שוב סגנון שלילי ונמוך".
שוויון בנטל זאת סיסמה ריקה?
"כן. אין שוויון בנטל לאף אדם שחי במדינת ישראל. בצה"ל יש לוחמים, תומכי לחימה, פקידים, עיתונאים. האם זה שוויון? כולם תורמים למדינה, גם אלה שמשרתים בשירות האזרחי ובשירות הלאומי. זה לא מדיד, מי עושה יותר.
"אני כבר שנים קוראת ופועלת לשוויון הזדמנויות. תנו לחרדים את מלוא ההזדמנות להשתלב, בהתאם לאורחות חייהם. הצבא יודע לקלוט חרדים בדרך שלא פוגעת בהלכותיהם, אבל הדברים צריכים להיעשות תוך כדי שיח. לא בכפייה, לא בהנחתה.
"תראי מה עשה חוק המרכולים. כל המרכולים פתוחים. בכל פעם שתופעל כפייה, מכל צד, השסע יקצין ויעמיק. כפייה מובילה להתנגדות, והציבור החרדי, שרוצה להשתלב ולתרום ולהתקדם, ייבלם. כי הם לא רוצים להפוך למוקצים או למנודים.
"גם אני, שחיה בחברה מעורבת, שמובילה מפלגה מעורבת, רוצה להישאר חלק מהחברה החרדית. אפּגע מאוד אם יגידו שאני לא חלק מהחברה החרדית".
האישה הראשונה
רות ירון נולדה באלג'יר, עלתה לישראל בגיל 3 עם הוריה רחל ודוד וגדלה בבאר שבע. לאחר שסיימה תואר ראשון במדע המדינה ויחב"ל, השלימה קורס צוערים של משרד החוץ ונשלחה לשמש סגנית ראש המשלחת הישראלית בחוף השנהב ובהמשך בקנדה. היא נשואה לאבנר, צלם ומורה דרך, אם לרותם ולעומרי וסבתא לשלושה נכדים.
"הייתי האישה הראשונה בהרבה תפקידים", היא מספרת. "האישה הראשונה בתפקיד דוברת השגרירות בוושינגטון, האישה הראשונה בתפקיד דוברת צה"ל, האישה הראשונה שחברה בפורום מטכ"ל. היום חלקים נכבדים מהפורום הזה מתמודדים בבחירות - יעלון, גנץ, גלנט".
ב־1996, לאחר שסיימה את תפקיד מנהלת מחלקת ירדן במשרד החוץ, היתה מעורבת בתאונת דרכים קשה, נפגעה בראשה ועברה שיקום ממושך בבית לוינשטיין. "כדי לאמן את הראש יצאתי ללימודים במכללה לביטחון לאומי, סיימתי תואר שני בתוך שנה והפכתי למדריכה ראשית במכללה. שם הכיר אותי בוגי יעלון, ואחרי שהוא מונה לרמטכ"ל, מינה אותי לתפקיד דו"צ".
"הקמתי את המכללה כי בת למשפחה חרדית מהמעמד הבינוני ומטה לא יכלה לצאת ללימודים גבוהים". בעצרת מחאה על האלימות נגד נשים
היא כיהנה בתפקיד בשנים 2005-2002. כשהשתחררה, קיבלה הצעות להשתלב בפוליטיקה, "אבל לא הרגשתי שהמפלגות הקיימות הן מקום נכון לחולל שינוי. העדפתי לנהל עמותות אזרחיות, כמו המכללה לאיכות השלטון והמכון לתכנון מדיניות לעם היהודי".
בשנת 2008 הצהרת שאת עומדת להשתלב בפוליטיקה, וזה לא קרה.
"נכון, כי חודשים מעטים לאחר מכן חליתי בסרטן השד. הסרטן קצת שינה לי את התוכניות. התמודדתי איתו קרוב לשנתיים, שהיו מאוד לא פשוטות, ואחרי שהחלמתי והתחזקתי, הקמתי את תוכנית 'צוערים לשירות המדינה'.
"במהלך הדרך הסרטן חזר לביקור נוסף, אבל הפעם קצר ומינורי בהרבה. בסופו של דבר, המקום הפוליטי שאני נמצאת בו עכשיו הוא הנכון ביותר עבורי, וכורך את כל מה שאני מאמינה בו".
עדינה בר־שלום נולדה בירושלים, הבכורה בין עשרת ילדיהם של הרב עובדיה והרבנית מרגלית. אביה כיהן כרב הספרדי הראשי לישראל, תפקיד שממלא היום אחיה, הרב יעקב יוסף. אח נוסף, הרב דוד יוסף, הוא חבר מועצת חכמי התורה ואחד ממקורביו של אריה דרעי. "אנחנו בסדר", אומרת בר־שלום. "דם סמיך ממים".
היא נשואה לרב עזרא בר־שלום, ששימש עד לא מכבר כדיין בבית הדין הרבני, ויש להם שלושה ילדים (הרב בן ציון בר־שלום, חנה שמעוני ומרגלית דואק), 15 נכדים ו־6 נינים.
בשנים האחרונות מחלקת בר שלום את ימיה בין דירתה בשכונת בית הכרם בירושלים לדירה שכורה ברמת אביב. במשך עשרות שנים התגוררה עם משפחתה בשכונת נווה אביבים, עד שחזרה לירושלים, כדי להיות קרובה למכללה החרדית שהקימה. בשנים האחרונות היא גרה שוב בדירה שכורה ברמת אביב.
"אלמלא הייתי גרה פה, בסביבה מעורבת, לא היה עולה בדעתי להקים את המפלגה. אם הייתי גרה בשכונת בית ישראל, בלב העשייה החרדית, לא הייתי חושבת מחוץ לקופסה. כמו שאבי גר כמעט כל חייו בסביבה מעורבת, וכך הכיר והבין את החיים של כולם.
"אני מאוד בעד שכונות מעורבות, ובכלל, בעד שילוב בין אוכלוסיות. זה לא קל, ואפילו מפחיד. מעורר דילמות לא פשוטות.
"הבת שלי באה אלי בגיל 5 ואמרה לי שהיא רוצה ללכת עם חברות לים בשבת. או דרשה לדעת למה אנחנו לא נוסעים באוטו בשבת. עניתי לה שאנחנו שומרים מצוות. היא רקעה ברגליים, כי כל השכנים הולכים לים, אז למה היא לא. ואת לא תאמרי לה 'הם גויים'. זה פתרון קל והרסני. כאישה חרדית בשכונה לא חרדית את בשום אופן לא תאמרי דברים לא יפים על השכנים שלך, שהם שונים ממך. אבי לימד אותי לא לדבר בשלילה על אחרים. להתמודד עם הדילמה לא תוך הכפשה".
השכלה לכולם
פרויקט חייה של בר־שלום היה הקמת המכללה החרדית בירושלים, בשנת 2000. "קדם לזה תהליך שנמשך 15 שנה לפחות", היא מספרת. "בתחילת שנות ה־90 בתי חנה, שהיתה אחות במקצועה, החלה ללמוד תואר ראשון בסיעוד באוניברסיטת תל אביב. היא יכלה לעשות את זה, כבתנו, משום שהיינו משפחה חזקה. לא כלכלית, אלא מבחינת המעמד שלנו. אבא שלי היה אז הרב הראשי, והיא, כנכדתו, היתה מוגנת מביקורת.
"בת למשפחה מהמעמד הבינוני ומטה לא יכולה להרשות זאת לעצמה. מדובר מעל לכל בפריבילגיה של אליטות, שמי שלא נמנים עימן מוכרחים ללכת בתלם, אחרת יוקעו, לא ישולבו בחברה, לא יזכו לשידוך ראוי.
"המכללה החרדית היתה למעשה פלטפורמה שהזמינה מוסדות השכלה גבוהה לפעול במסגרתה, כדי להנגיש את האקדמיה לציבור החרדי. אוניברסיטת בר־אילן, אוניברסיטת בן־גוריון, האוניברסיטה הפתוחה והמכללה האקדמית הדסה פעלו במסגרתה, באופן שאפשר לציבור החרדי לרכוש השכלה גבוהה.
"אי אפשר להשאיר מיליון נפש ללא מענה מבחינת השכלה. המשמעות היא להשאיר את החרדים בעוניים, להרחיק אותם מכל תרומה והשתלבות בחברה".
הרב עובדיה יוסף ז"ל. "אני גאה בו ומעריצה אותו" // צילום: קונטקט
במכללה שהקימה בר־שלום למדו יותר מ־1,000 תלמידים, ובעיקר תלמידות, מדי שנה, במסלולים לתואר ראשון ותואר שני. היא נסגרה בשנת 2015, "בגלל שינוי מדיניות של המועצה להשכלה גבוהה, שלא אפשרה להמשיך בשיתופי הפעולה עם המוסדות שאיתם עבדנו.
"יו"ר המל"ג היה נפתלי בנט, והוא יכול היה למנוע את סגירתה של המכללה ואת ההשלכות החברתיות הקשות של צעד כזה. היתה לי תקווה ממנו, אבל מאריה דרעי, שישב גם הוא בממשלה, היתה לי ציפייה של ממש שיפעל למנוע את סגירת המכללה. הוא התחייב לכך מפורשות כשנרתמתי לעזור לו בבחירות הקודמות. הוא לא עמד בהתחייבות שלו כלפיי, וגם נטש מוסד שאבא שלי האמין בחשיבותו".
ההפרדה המגדרית בחלק ממוסדות ההשכלה הגבוהה, מתוך רצון לשלב חרדים באקדמיה ובשוק התעסוקה, מעוררת התנגדות חריפה, כולל עתירות לבג"ץ.
"במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה אין שום סיבה להפרדה ואסור שתהיה. זה מסר מאוד ברור, שאבי הביע בדרשות שלו. אבל בלימודים, שנחשבים למרחב פרטי, יש מי שאורחות חייהם דורשים מהם הפרדה. ביטול האפשרות הזאת יבטל את האפשרות להשכלה עבור חרדים. מחצית מהאוכלוסייה החרדית היא מתחת לגיל 20. זה דור העתיד שלנו, וצריך לאפשר כל דרך שתקדם את ההשתלבות שלהם. כל דרך".
סגירת המכללה היא שהובילה אותך לפוליטיקה?
"כל עוד המכללה פעלה, לא דיברתי על פוליטיקה. קבעתי לעצמי חוק, שלא אעשה שום דבר שיפגע במכללה וביכולת של בנות נוספות להצטרף. עבור חלקים מהחברה החרדית, אישה בפוליטיקה זה 'לא ראוי'. אני לא רציתי שתהיה אפילו צעירה אחת שהוריה ימנעו ממנה ללמוד במכללה כי יאמרו עלי, 'היא לא דוגמה בשבילך'. צריך לכבד את הרגישויות האלה.
"לקראת מערכת הבחירות הקודמת קיימתי מגעים להיכנס לפוליטיקה, אבל אז ש"ס ירדה מתחת לאחוז החסימה, ואני הרגשתי שאני לא יכולה להרשות את זה לעצמי. זאת המפלגה שאבא הקים, הוא נפטר שנה לפני כן, ופחדתי שיאשימו דווקא אותי בהרס מפעל חייו. לכן התגייסתי לעזור להם להישאר בתמונה".
כיו"ר מועצת נשים מייעצת, עם יפה דרעי.
"שום כלום. שום מועצת נשים, ושום דבר שאריה דיבר עליו לא התקיים. אבל לא בגלל זה ניתקתי מש"ס. לא בגלל שלא קיים את מה שהבטיחו, אלא בגלל שזאת לא הדרך של אבא שלי".
המסרים של דרעי השבוע, שמדגישים את הספרדיות החרדית, הם לא התשתית שעליה ייסד אביך את ש"ס?
"כשאבי עמד להקים את ש"ס, בתחילת שנות ה־80, אמרתי לו שבעיניי צריך להקים מפלגה מעורבת, וכמה שיותר רחבה. הוא הסביר לי שהוא מרגיש שמוטלת עליו האחריות לדאוג לבני עדות המזרח. שהגיעה העת להרים את קרנם, להפיח בהם את הביטחון העצמי שאבד, שלא בצדק. להחזיר עטרה ליושנה.
"אני לא לגמרי השתכנעתי, והוא אמר לי, 'כשתגדלי, תביני'. ואכן, הבנתי. הוא צדק במאה אחוז. גדלתי והבנתי למה היה צריך להקים בזמנו את ש"ס. אבל מאוד חשוב להבין, הוא לא ביקש שש"ס תהיה חרדית בלבד. מראשית הדרך, ולאורך השנים, היו בש"ס כל גוני הקשת המזרחיים. היום את רואה רק בחורי ישיבות.
"אבא שלי פנה אל כל עם ישראל, לא רק לבני תורה. הדגש הספרדי היה שם, כי הוא הרגיש שבקרב עדות המזרח נדרשת מנהיגות. שנדרש שם תיקון. לא רק בקרב החרדים - בקרב כלל הציבור, המזרחים היו בעמדת נחיתות".
במסגרת פעילות פוליטית שאין סקטוריאלית ממנה
"נכון, אבל את יודעת מה הדבר הכי מרגיז בסיפור הזה? שאף אחד לא קרא לאגודת ישראל סקטוריאלית. למה? היה שם ספרדי אחד? למה היא לא סקטוריאלית? למה?
"אבי פעל למען המזרחים, אבל ביקש לחבק את כל עם ישראל. הערצתי אותו בחייו, ואני מעריצה אותו עד היום. מעריצה וגאה בכל דבר שבו נגע ואותו יצר וקידם".
את יכולה להבין את מי שלא יסכימו עם הטענה שאת ומפלגתך תואמות את דרכו, ולא ש"ס של אריה דרעי?
"אני יכולה להבין, וזה כואב לי מאוד. מדובר בהחמצה גדולה. זאת הדרך של אבי שלא הכרתם. בוודאי הציבור החילוני, אבל גם החרדי. כן, אני פמיניסטית, אני מאמינה בשותפות בין כל חלקי החברה הישראלית, אני מאמינה בחשיבות של קידום הסכם שלום וסיום הסכסוך עם שכנינו.
"אבי הקים והנהיג מפלגה סקטוריאלית, אז זה מובן מאליו שהוא לא האמין בכל אלה? עובדה היא שכך חונכתי, כך זכיתי לברכתו. אני בתו, וזו האישה שהפכתי להיות. אין סיבה לפליאה.
"בבית אבא, כשהיינו שותים את הקידוש בערב שבת, זה נעשה לפי הגיל. לא קודם הבנים ורק אחר כך הבנות, כפי שקיים עד היום בבתים רבים. כשאחי, יעקב זצ"ל, רצה להשליט בבית סדר אחר, אבי אמר: סליחה, אתה לא האבא, אתה לא קובע.
"בסוף חייו, כשנה לפני שנפטר, הוציאו אלבום לכבוד אבי. בכל התמונות שבהן הופיעו אמי מרגלית וסבתי ג'ורג'יה, אמו של אבי, הפנים שלהן טושטשו. נדהמתי מזה. כשהראיתי לו את האלבום ושאלתי אותו מה דעתו, הוא הביט בתמונות המטושטשות ואמר: 'מנוולים, מנוולים'.
"הוא הפך להיות ה'יס־מן' של האשכנזים הליטאים". עם אריה דרעי ב־2014 // צילום: דודי ועקנין
"אחר כך הוא שאל את אחי, משה, אם נתן יד לדבר הזה. אחי, שלא היה לו חלק בזה, הסביר שכנראה ללא הטשטוש, בחורי ישיבה לא יוכלו לעיין באלבום. אבי אמר לו, 'למה? למה לא? איפה כתוב שזה אסור? איפה נקבע שיש לטשטש את פניהן?' אז אחי, בחוסר נוחות, ענה, 'זה לא מקובל'.
"זהו. לא מקובל. זאת האמירה ששולטת ברחוב החרדי, ופעמים רבות בלי שלדברים יהיה צידוק".
אולי הוא לא הדגיש מספיק את הדברים בפומבי.
"בוודאי שכן. למשל, בנושא ההפרדה באוטובוסים בירושלים, הוא חזר והבהיר שאין לזה שום צידוק. שבוע אחר שבוע הוא דיבר בדרשות שלו במוצאי שבת נגד ההפרדה. אם הדברים לא הגיעו כראוי לאוזני הציבור, זה משום שלתקשורת לא היה אינטרס להשמיע אותם, כי רצו להציג אותו כאדם חשוך. גם האנשים סביבו לא עשו איתו חסד ולא הדגישו את המסרים האלה. אבל אלה היו מסריו.
"ומה נותר בזיכרון הקולקטיבי? 'תצא בחוץ'. הוא אמר את זה פעם אחת, אבל תגידי לי את, כמה פעמים שמעת את זה? כמה פעמים חזרו והשמיעו והקרינו את זה? עד היום מראים אותו כך. את האדם בכעסו. כועס וכואב על כך שמעשה ידיו עומד לטבוע בים, לאחר הרשעתו של דרעי. הוא לא ירגז? הוא לא יגיב באנושיות?
"הוא שאל את אריה במפורש, 'תגיד לי, אריה, גנבת?' אריה אמר שלא, והוא האמין לו. עולמו התערער לגמרי. אז לא יכעס? למה אני צריכה עדיין לראות את זה היום, יותר מחמש שנים אחרי שנפטר?"
יש גזענות בחברה החרדית
את חושבת שמטרתו של אביך הושגה? קרנו של הציבור המזרחי עלתה בזכות ש"ס?
"לא, מטרתו לא הושגה. בחברה החרדית יש עדיין גזענות איומה ונוראה. אין שילוב בין הקבוצות, אין נישואים בין אשכנזים לספרדים. אף אחד לא הצליח לפתור את זה, כי אף אחד לא הצליח לנגוע בקצה הקצה של התנשאות האשכנזים על הספרדים.
"כשאבי שמע שלא מקבלים ילדות ספרדיות למוסדות אשכנזיים, ליבו נקרע והוא התמלא זעם. הוא רצה לפתוח ישיבות, סמינרים ובתי ספר עבור הציבור הספרדי, ובזה ש"ס הצליחה. אבל הגזענות נותרה".
הוא חתר לשילוב בין ספרדים ואשכנזים?
"הוא רצה לחזק את הספרדים, וגם לחבר בין הקבוצות. אני שוב חוזרת אל ערבי שבת אצלנו בבית. סביב השולחן היינו שרים שירים ספרדיים ושירים אשכנזיים, ואבי חשב שאין יפה מזה.
"השסע העדתי בחברה החרדית הוא לא דבר שאבי רצה בו בשום אופן. החברה החרדית מפספסת פספוס נוראי, שלא מכירים בערך שמוסיפה הספרדיות. המתינות, הסובלנות, השותפות - לא קיימות, וזו החמצה נוראית.
"היום קורה מהלך הפוך וחמור: המזרחים הולכים ומחקים את התנהגות האשכנזים בכל דבר ועניין. בחינוך, בלבוש. במקום שהשאלה של המסורת ושל הכבוד תהפוך להיות הדגל של המזרחים, זה נעלם מהשטח. דרעי הפך להיות ה'יס־מן' של האשכנזים הליטאים. חסידי הוא לא יכול להיות, אז הוא מנסה להפוך לליטאי. בסדר. חלק מהמשפחה שלי הם מש"ס, ואני מקווה שלא יוותרו על כבודם".
בציבור הרחב עדיין יש פערים עדתיים, כמו שמירי רגב טוענת?
רות ירון: "הם הולכים ומתמעטים. התיקון נעשה. לילדים שלי יש אמא אלג'יראית ואבא יקה, והם ישראלים לכל דבר ועניין. פוליטיקאים לא טובים נשאו את הדגל המזרחי לשווא, כדי לפלג וכדי לפנות לבסיס שלהם, לכאורה. בסיס דמיוני.
"הוא דמיוני עד כדי כך, שאם תסתכלי על העשירייה הראשונה של הליכוד, תמצאי שם שמונה גברים אשכנזים, אליטיסטים, אמידים ופריבילגיים, ושתי נשים מזרחיות. יש את זה ביותר גדול וסטריאוטיפי? די כבר לקנות את הלוקשים האלה".
עדינה, אביך היה תומך בריצה שלך בראש מפלגה? התקנון בש"ס מונע מנשים להשתלב ברשימה, בדיוק כמו שהיה באגודת ישראל, עד שבג"ץ התערב בכך לאחרונה והביא למחיקת האיסור.
"אני לא יודעת לומר מה היתה עמדתו של אבי לגבי הסעיף המסוים הזה בתקנון של ש"ס. אני יכולה לומר חד־משמעית שאין איסור למה שאני עושה. אם היה, לא הייתי עושה דבר. לא הייתי מקימה מפלגה מעורבת, לא הייתי עומדת בראשה ולא הייתי מתמודדת בבחירות לכנסת".
המשפחה שלך תמכה בהחלטה שלך?
"מאוד. אני התלבטתי מעט, בגלל הגיל שלי וחוסר ההתמצאות, אם אני מסוגלת לקבל על עצמי תפקיד אחראי ולנהל אותו כמו שצריך. ההתלבטות הזאת ירדה מהפרק מייד. יש בי המון כוחות וניסיון, אחרים לא טובים ממני, ואני מוכנה לנעוץ את השיניים גם במשרד גדול כמו משרד החינוך.
"השאלה היחידה היתה עד כמה אני מוכנה להזניח את הבית על חשבון השליחות. יש לי בעל, יש לי נכדים ונינים. גם אם בגרו, אני עדיין מעורבת בחייהם. מחויבת אליהם.
"באוגוסט האחרון הייתי בטיול מאורגן עם בעלי. עשרה ימים ברוסיה. שם הוא אמר לי: את הולכת לפוליטיקה. הגיע הזמן".
כשאת מסתובבת עכשיו ברחבי הארץ מזהים אותך?
"בהחלט, וגם מבקשים ברכה. לפני שנים, כשאישה ביקשה ממני לראשונה לברך אותה, זה הביך אותי בצורה בלתי רגילה. הלכתי לאבי ואמרתי לו שאני מרגישה לא ראויה. הוא אמר לי: 'אל תהי ברכת הדיוט קלה בעינייך'. אם מישהו מאמין בכוח הברכה שלי, אני אברך אותו בכל הטוב. כל יצור עלי אדמות יכול לברך, ואני אגייס את כל כוחותיי ומאמציי כדי שהקב"ה יאזין לברכותיי.
"זה לא מאוד טבעי עבורי להסתובב ולבקש מאנשים להצביע בעדי. זה מעבר לא פשוט בשבילי. בהתחלה עשיתי את הדברים בסוג של התנצלות. אבל די מהר אמרתי לעצמי, למה את מתנצלת?
"אני רוצה להיות שליחת ציבור. אני לא מחפשת שררה ואגו, היה לי מספיק מזה בחיי. יש לי שליחות להשלים, ומעגל לסגור. אני רוצה להוכיח שאישה חרדית יכולה להנהיג, שאקדמיה לחרדים היא אפשרית, שבעזרת תקצוב דיפרנציאלי אפשר לסייע ליישובי הפריפריה. אני חייבת. זה זורם לי בעורקים. קיבלתי את זה מבית אבא. כל יום שעובר ואני לא עושה את זה, הוא פספוס.
"בחרתי לנסח ולזקק את האני מאמין שלי עם חברותיי וחבריי, בעבודה קשה, כי אי אפשר להמשיך בדרך הישנה של הפלגנות. היא הורסת ומחריבה את החברה הישראלית מבפנים. יכולתי לבחור בדרך הכי קלה, וכבר מזמן להשתבץ במעלה הרשימה של כל אחת מהמפלגות הקיימות. חוץ מש"ס, כמובן".
מלשכת השר אריה דרעי נמסר: "השר דרעי פעל במשך חודשים ארוכים בקרב כל הגורמים, כולל שר החינוך נפתלי בנט, כדי למנוע את סגירת המכללה החרדית. לצערו, המכללה נסגרה בשל ניהול כושל. חבל שהגב' בר־שלום מפנה את כישלונה המוחלט בניהול המכללה לעבר אחרים, בכללם השר דרעי. יצוין כי הוצע לגברת בר־שלום הסדר כדי למנוע את סגירת המכללה, אך היא דחתה אותו, מסיבותיה. אנחנו מציעים לכם לבדוק במשרד החינוך מדוע נסגרה המכללה".
lanskinam@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו