את זה שג'יידון סאנצ'ו הוא לא בן ה־18 הטיפוסי הוכיחו הרגליים שלו בעונה הנוכחית. שמונה שערים ו־12 בישולים במדי בורוסיה דורטמונד הם השורה התחתונה והמרשימה, אבל מה שכתוב באותיות הקטנות מרשים לא פחות.
סאנצ'ו מוביל את הבונדסליגה בדריבלים מוצלחים (64), קבלת ההחלטות שלו יוצאת דופן לבן עשרה, ובמשחקים האחרונים שבהם נעדר מרקו רויס הוא גם הוכיח מנהיגות ובגרות. אלה הקנו לו זימון לנבחרת אנגליה הבוגרת, שבחים מפה ועד הודעה חדשה, ותפקיד מרכזי בשמינית גמר ליגת האלופות מול טוטנהאם, שתצא הערב לדרך בוומבלי ללא הארי קיין, דלה עלי ורויס הפצועים.
"אני מרגיש שיש לי יותר מה להוכיח מאחרים במפגש הזה", אמר השבוע ל־ESPN, "כי אני יודע שהרבה ילדים אנגלים צעירים יגיעו לאצטדיון לראות מה הקטע שלי".
הקטע של סאנצ'ו הוא אחד הנושאים המעניינים היום בכדורגל האירופי. ההחלטה שלו לעזוב את מנצ'סטר סיטי לטובת בורוסיה דורטמונד בגיל 17 והצלחתו שם במהירות שכזאת הפכו אותו בתוך שנה וחצי לסמל, למוביל דעה, לפנים של מגמה. מבן 18 לא טיפוסי ברגליים, הפך לכזה גם בפה. "אני שמח שנתתי לשחקנים אחרים אפשרות לנסות את מזלם בחוץ ולא רק בבית", אמר בגאווה, "שגרמתי להם להרחיב אופקים ושפתחתי להם דלתות".
פאברה. נותן לסאנצ'ו את הבמה // צילום: אי.אף.פי
סאנצ'ו הוא עוד לא מרקו פולו מודרני, אבל הקיצוני של דורטמונד הוא נער הפוסטר של נתיב הכדורגל הפופולרי ביבשת: מאנגליה לגרמניה, ועדיף בגיל צעיר. איתו הגיעו ב־2017 שבעה שחקנים אנגלים לבונדסליגה. חלקם נשארו, אחרים המשיכו הלאה, אבל ההצלחה של סאנצ'ו אחראית לכך שהכדורגלן האנגלי הוא המוצר המבוקש ביותר בגרמניה כיום. בגללו, באיירן מינכן רודפת אחרי קאלום האדסון־אודוי של צ'לסי.
מיכאל צורק, המנהל המקצועי של דורטמונד, הסביר את הסיבה לתופעה. "ההצלחה של הנבחרות הצעירות של אנגליה היא משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. כפי שזה נראה, הם עקפו אותנו בטיפוח שחקנים צעירים".
זמנים מודרניים
פעם זה היה הפוך. לפני כעשור ויותר המסלול היה מגרמניה - לאנגליה. כדוגמה אפשר להביא את ג'רום בואטנג, סרג' גנאברי, לואיס הולטבי, רוברט הות', מוריץ הולץ ואחרים שהגיעו לאי הבריטי בגיל צעיר. הקבוצות האנגליות השקיעו אז הרבה ברכש, והאקדמיות הגרמניות היו בנק כישרונות מצוין עבורם. אלא שבשנים האחרונות האנגלים שמו דגש על נוער ונערים, והתוצאות מדברות בעד עצמן: אנגליה זכתה באליפות העולם עד גיל 20 ועד גיל 17 ובאליפות אירופה עד גיל 19.
שחקניה הצעירים ביססו את עצמם כטובים ביבשת, אך כשהגיעו לקבוצה הבוגרת נתקלו בתקרת זכוכית. כאן נכנסו לתמונה קבוצות גרמניות, שהציעו לאותם כישרונות דקות משחק. סאנצ'ו היה מהראשונים שקפצו על העגלה, וזה שהגיע איתה הכי רחוק.
"אם היית שואל אותי לפני שלוש שנים איפה אהיה היום, בחיים לא הייתי חושב שכאן", אמר לאחרונה, "היום הרבה שחקנים אנגלים שואלים אותי איך בגרמניה, ואני עונה שכיף, אבל קשה".
סאנצ'ו כבר עבר את החלק הקשה. לאחר שהתמקם בדירה בעיר עם אביו, הוא שומר על קשר עם אמו שנשארה באנגליה, והוא למד גרמנית עד למצב שבו הוא מבין את ההוראות של לוסיין פאברה באימונים. בעזרתם של כוכבים כמו מרקו רויס, מריו גצה ואקסל ויטסל, "ששומרים אותי על הקרקע ומוודאים שאשאר מרוכז", הצליח הקשר הצעיר להפוך לבורג מרכזי אצל מוליכת הבונדסליגה ולשחקן נבחרת אנגליה.
כל זה, הוא אומר, לא היה מתאפשר אילו היה נשאר בבית. "הגעתי לכאן כדי לקבל הזדמנויות", הסביר, "ואני לא יכול להודות לדורטמונד מספיק על כך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
