30 שנים אחרי המלחמה: הלוחם היפני המשיך להילחם

סמל הצבא הקיסרי היפני, שואיצ'י יוקוי, התגייס למען ארצו והקיסר בשנת 1941 כשהוא מחונך על הדוקטרינה היפנית לפיה כניעה גרועה ממוות וכי לוחם של הקיסר לעולם לא ייכנע. לכן כשכוחות ארה"ב פלשו מחדש בשנת 1944 לאי גואם, התחבא שוא'צ'י במעבה הג'ונגלים כשאין לו מושג שארצו נכנעה לאמריקנים ב-1945. כך במשך 27 שנים נוספות לחם שואיצ'י, באויב דמיוני לבדו, כשלמעשה הוא הולך ונחלש. בסופו של דבר בערב ה-24 בינואר 1972 התגלה יוקוי בג'ונגל על גדות הנהר סמוך לכפר טאלופופו שבדרום האי גואם על ידי שני ציידים מקומיים, שהגיעו לבדוק את מלכודות החסילונים שלהם.

הוא ניסה בתחילה לתקוף אותם, במסגרת המסורת היפנית של אי כניעה אך הם השתלטו עליו בקלות בגל חולשתו הרבה. שואיצ'י היה בין שלושת החיילים האחרונים של הצבא הקיסרי היפני שנכנעו והוחזרו לארצם, שם הוא זכה להערצה עממית רחבה ונשים רבות רצו להתחתן איתו. כך או כך עם שובו ליפן אמר יוקוי שהוא "נבוך מאוד מכך שחזר בחיים", זאת במסגרת הנאמנות לקיסר, מילים שהפכו מאוחר יותר לאמרה יפנית פופולרית.

הלוחם העקשן הפך בכל מקרה לסנסציה ביפן, התחתן וכיכב בתוכניות טלוויזיה רבות. הוא אף ביקר בארמון הקיסרי ביפן, אף על פי שלא פגש את הקיסר עצמו, ומסר הודעה למנהיג האומה היפנית כי "הוד מעלתך, חזרתי הביתה ... אני מצטער מאוד על שלא יכולתי לשרת אותך היטב, העולם השתנה בהחלט, אבל הנחישות שלי לשרת אותך לעולם לא תשתנה". כך או כך צבא יפן המודרני שחרר אותו משירות בשנת 1974 כשהוא גם זוכה לפנסיה קטנה מהמדינה אות לנאמנותו.

החייל העקשן חי עד שנת 1997, אך הוא הודעה שהוא מתקשה לחזור לחיים רגילים בין השאר בגלל השינויים הדרמטיים שעברה ארצו במשך שנות ההיעדרות הרבות שלו. אחרי מותו הוא נקבר תחת המצבה שהזמינה לו אימו בשנת 1955 אחרי שהוא הוכרז רשמית כמת אז על ידי יפן. בראיון שנתן לניו יורק טיימס לקראת מותו הוא הסביר שמה שאפשר לו לשרוד היתה המיומנות שלו כחייט לפני המלחמה דבר שאפשר לו לרפד את המערה בה הוא הסתתר במשך 27 שנותיו, בנוסף לכך הוא שרד על ידי אכילת צפרדעים, חולדות, צלופחים ופירות ואגוזים.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!